הכנה לתפילה מתוך הספר "פניני חוכמה" ספרו הרביעי של הרב ד"ר ב"צ בר-עמ"י

האם רצוי או יש להימנע מלומר לפני קיום מצווה: "לשם ייחוד"?

• הנודע ביהודה (במהדורא קמא יו"ד סימן צ"ג) ערער על אמירת "לשם ייחוד" קודם עשיית המצווה, כי האומר כן מתכוון שהולך לעשות מצוה זו על דרך הסוד.
• הנודע ביהודה אמר: הנה אנשי כנסת הגדולה, תיקנו לנו תפילות וברכות. וברכה היא התעוררות הדיבור והמחשבה. כל מצוה שיש ברכה לפניה אין צריך לומר שום דבר לפניה, רק לומר את הברכה. וכל דבר שאין ברכה לפניה אני נוהג לומר בפי: "הנני עושה דבר זה לקיים מצוות בוראי" ובזה די ואין צריך יותר. והכוונה היא רק פירוש המילים, וכל התיקונים למעלה נעשים מאליהם על ידי מעשינו".
• עיין ב'תשובה מאהבה' (ח"א סו"ס א) אחד מתלמידי הגאון מוה"ר אליעזר פלעקלס זצוק"ל שהעיד שראה אחד שהיה רוצה לברך על אתרוגו המהודר של רבינו (הנודע ביהודה) וכאשר ראה שאותו פלוני אמר "יהי רצון…" קודם נטילת לולב, כעס ורגז ואמר בקצף גדול: "האומר יהי רצון… איני מניחו לברך על אתרוג שלי". ולא הניחו לברך.
• השל"ה הקדוש והגאון בעל באר מים חיים, חולקים בעניין זה ואומרים, כי במקום שכבר מצוה זו התחילה עם כוונה כמו 'קָדָשִׁים' שהרי אמר מן הסתם כי בהמה זו הפריש אותה לשם קרבן… וזה מספיק. אבל בעשיית מצוות שאין שמם עליהם מקודם, יש לומר את הנוסח "לשם ייחוד".
• יש אומרים שהנודע ביהודה חזר בו והסכים שיאמרו "לשם ייחוד" אלא שבדורו קמו אנשים של כתות מסוימות ונתחבאו באדרת הקבלה. על כן השתדל בכל כוחו, ומנע מהעם אפילו מדבר שיש בו נגיעה קצת לדרך הקבלה. לפי זה בזה הזמן שכבר אבדו אותם רשעים מתוך הקהל אין שום מיחוש אפילו להנודע ביהודה.
• כל אחד יכול לומר "לשם ייחוד" ואין הבדל בין תלמיד חכם הלומד חוכמת האמת כולם שוים "כעם ככהן", לא יימנעו לאמרו קודם כל מצווה ולימוד. (אורח חיים סימן ב' ס"ק נ"ד הובא בשם שמחת הרגל) וכן כתבו שכל אחד יכול לאומרו. אפילו האיש הפשוט… כי אין אנו יודעים עד כמה הדברים מגיעים כי הוא למעלה מהשגתנו. עם כל זאת אם הוא מכוון לעשות רצון אביו שבשמים הבורא יתברך באמת, רצוי הוא לפניו יתברך (דברי יחזקאל החדש מכתב קודש מהגה"ק משינאווא).