דבר תורה לפרשת לך לך

וְנָתַתִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֵת אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ אֵת כָּל אֶרֶץ כְּנַעַן לַאֲחֻזַּת עוֹלָם, וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים! וַיֹּאמֶר אֱלֹקִים אֶל אַבְרָהָם: וְאַתָּה אֶת בְּרִיתִי תִשְׁמֹר, אַתָּה וְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ לְדֹרֹתָם! (פרק יז פסוקים ח'-ט')
אברהם אבינו מתבשר על כך שעתיד להיוולד לו בן שימשיך וירש אותו, עתיד זרעו להיות רב ככוכבי השמים, ואף מובטח הוא על כך שזרעו אחריו יבואו בעתיד וירשו את ארץ מגוריו ארץ כנען.

כתנאי לכך שבניו אכן יזכו לרשת את ארץ ישראל, מצווה הקב"ה: "וְאַתָּה אֶת בְּרִיתִי תִשְׁמֹר אַתָּה וְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ לְדֹרֹתָם". ומהי הברית? אומר הקב"ה: "זֹאת בְּרִיתִי אֲשֶׁר תִּשְׁמְרוּ בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם וּבֵין זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ הִמּוֹל לָכֶם כָּל זָכָר". כלומר, כשהוא בן תשעים ותשע שנים מצוה ה' את אברהם לקיים את מצות המילה. מצווה זאת, אומר לו ה', היא תנאי לכך שבניך יזכו לשוב לארץ ישראל. ולכן בזמן יהושוע, רגע לפני שנכנסים בני ישראל אל הארץ, מצווה ה' את יהושוע: "בָּעֵת הַהִיא אָמַר ה' אֶל יְהושֻׁעַ עֲשֵׂה לְךָ חַרְבות צֻרִים וְשׁוּב מל אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שֵׁנִית" (יהושוע ה ב'). עם ישראל שיצא ממצרים היה מהול כדת וכדין, אך את בניהם לא יכלו למול במדבר, כפי שכותב רש"י: "שכל הארבעים שנה שהיו במדבר לא נשבה להם רוח צפונית, ולא היה להם יום נוח למול" עכ"ל. ולכן הם היו פטורים ממצוות מילה במדבר. אך ברגע שרצו להכנס לארץ, חזרה וחלה עליהם החובה למול את עצמם.

ללא קיום מצוות ברית המילה שנצטווה אברהם אבינו, לא הייתה בעבר לעם ישראל הזכות להיכנס לארץ ישראל ולרשת אותה.  והתנאי ממשיך  להתקיים  גם היום, עם ישראל לא  היה חוזר לפני כ-65 שנה אם לא הייתה קיימת בו הזכות של ברית המילה. כפי שכותב הנביא: "גַּם אַתְּ בְּדַם בְּרִיתֵךְ, שִׁלַּחְתִּי אֲסִירַיִךְ מִבּוֹר אֵין מַיִם בּוֹ" (זכריה ט'). וכותבת הגמרא (בבא קמא פב.): "שִׁלַּחְתִּי אֲסִירַיִךְ מִבּוֹר אֵין מַיִם בּוֹ". ואין מים אלה תורה. ועל פסוק זה כותב הרמב"ן: "רמז בכך על עקבות משיח שיהיה הדור כולו חייב, ותשתכח תורה מישראל ותרבה החוצפה והעזות, כדכתיב "מִבּוֹר אֵין מַיִם בּוֹ" [ואין מים אלה תורה], ולא ישאר בידם רק זכות המילה". ומוסיף מדרש אגדת בראשית (לפני כ-1600 שנה): "אע"פ שאין לישראל מעשים טובים, הקב"ה גואלם בזכות המילה". וראינו בעינינו שלפני 65 שנה הגיעו לכאן גם אנשים שאולי לא שומרי מצוות, ולא יודעי תורה, אך את מצוות ברית המילה שמרו כולם. וזהו התנאי שעל ידו זכינו בעת הזאת לשוב חזרה לארץ ישראל.

אך ישנה בעיה אחת רצינית, בעיה שהחלה לפני כ-3700 שנה, ביום הולדתו של ישמעאל והיום אנו רואים את אותותיה.  ועליה  כותב הזהר הקדוש: (תרגום.  זוהר חלק ב' דף לב.): "נאנח ר' חייא ובכה, פתח ואמר: "וַתְּהִי שָׂרַי עֲקָרָה אֵין לָהּ וָלָד" (בראשית יא ל') – אוי על אותו זמן שהולידה הגר את ישמעאל! אמר לו ר' יוסי: למה? והרי שרה ילדה [את יצחק] אחר שנולד [ישמעאל] והיה לה בן גזע קדוש. אמר לו: ..כך שמעתי הדבר מפי רבי שמעון בן-יוחאי ובכיתי, שאמר: אוי על אותו הזמן, כי משום ששרה נתעכבה [מללדת] כתוב: "וַתֹּאמֶר שָׂרַי אֶל אַבְרָם וגו'  בֹּא נָא אֶל שִׁפְחָתִי" (שם טז ב'). ועל כן עמדה השעה להגר לרשת את שרה גברתה, והיה לה בן מאברהם. ואברהם אמר [ובקש מהקב"ה]: "לוּ יִשְׁמָעֵאל יִחְיֶה לְפָנֶיךָ" (שם יז יח'). ואע"פ שהקב"ה היה מבשר לו על [הולדת] יצחק (בברית בין הבתרים), התדבק אברהם בישמעאל, עד שהקב"ה השיבו: "וּלְיִשְׁמָעֵאל שְׁמַעְתִּיךָ" (שם יז כ'). ואח"כ נימול [ישמעאל] ונכנס בברית הקדוש מטרם (לפני) שיצא יצחק לעולם".

"ובוא וראה, 400 שנים עמד הממונה של בני ישמעאל [רהב] וביקש לפני הקב"ה, ואמר לו: מי שנימול למה אין לו חלק בך כמו יצחק? אמר לו [הקב"ה]: זה נימול כראוי וכתיקונו [מילה ופריעה] וזה [ישמעאל] אינו כך [ללא פריעה], ולא עוד שאלה [היהודים] מתדבקים בי לשמונה ימים, ואלו [הישמעאלים] רחוקים ממני עד כמה ימים [לא מלים ביום השמיני]. אמר לו [השר] ועם כל זה כיוון שנימול, לא יהיה לו שכר טוב על זה?"

"אמר רבי חייא: אוי לאותו הזמן שנולד ישמעאל בעולם ונימול! מה עשה הקב"ה? הרחיק את בני ישמעאל מדבקות העליונה, ונתן להם חלק למטה בארץ הקדושה בשביל מילה שבהם. ועתידים בני ישמעאל לשלוט בארץ הקדושה בשעה שהיא ריקה מהכל (ריקה מקדושה לפני הגאולה) הרבה זמן. כמו שהמילה שלהם ריקה בלי שלמות. והם יעכבו את בני ישראל לשוב למקומם, עד שתושלם הזכות של בני ישמעאל" עכ"ל.

זכותה של ברית המילה היא גדולה, שאפילו ישמעאל וזרעו עד היום זוכים בעקבות קיומה לחיות בארץ ישראל הקדושה. זה הזמן שלנו להתחזק ולהתקרב אל ה' עד אותו זמן קרוב שבו תושלם זכותם על הארץ שלנו, ונזכה לראות בגאולה השלימה במהרה בימינו אמן!