האם מותר לעלות לס"ת את מי שאינו יודע לקרות או סומא?

הרב יעקב חזן שליט"א

הבית יוסף (בסי' קלה) מביא את מהר"י תשובות הרשב"א (סי' טו) שנשאל על כהן הארץ שאינו יודע לקרות ואין בעיר כהן זולתו, אם מותר לישראל לקרות בתורה לפניו? והשיב שכיוון שאינו יודע לקרות היאך יברך על התורה ויקרא, אדרבה אסור לו שהרי מברך לבטלה, ולא עוד אלא מן הדין ישראל ת"ח קודם לכהן שאינו חכם ע"כ. וכ"כ ה"ר דוד אבודרהם (עמ' קלא) שאותם העולים לקרות בתורה שאינם יודעים אפילו אות אחת, שאינם רשאין לעלות וצריך למחות בידם. ורבינו סעדיה חולק ואומר שאם אין כהן או לוי אחר זולתו, אם כשיקרא לו הש"ץ מלה במלה, יכול לאומרה אזי יעלה. ואם לאו, לא יעלה (בית יוסף בסי' קלט ס"ק ב) וכ"כ הטור בסי' קמא כתב שמי שאינו יודע לקרות אינו ראוי שיקראהו ש"ץ, והויא ברכה לבטלה, ולא מסתבר שיברך על קריאת ש"צ. ומיהו אם יודע לקרות כשמקרין אותו שפיר דמי. וכ"כ הרא"ש (בתשובה כלל ג' סי' יב) שאם קורא עם החזן ויודע להבין ולחבר האותיות ולקרותם עם החזן מיקרי שפיר קריאה. אבל לא יתכן שיברך הוא על מה שהחזן קורא והוא לא יקרא כלל עכ"ל. הבית יוסף מסביר שהטעם מפני שצריך שידע לקרות מתוך הכתב מה שמקרין אותו, שאסור לקרות בתורה אפילו אות אחת שלא מן הכתב (משמע מדבריו שסומא אסור לקרות בתורה). וכ"כ רבינו ירוחם בשם תשובות הרשב"א (ח"ו סי' שסא) וכ"כ בשבלי הלקט (סי' לו) וכ"כ הרמב"ם (הלכות תפילה פ"יב ה"ח).

אבל נימוקי יוסף (מגילה כד. ד"ה ר' יהודה) חולק עליהם ואומר שמה שכתוב בגמרא במגילה, שסומא אינו קורא בתורה, הכוונה היא שאסור לסומא לקרוא בע"פ, אבל אוקמי אינש אחרינא שפותח ורואה והסומא מברך ועומד בצידו שפיר דמי. וכ"כ ספר האגודה (ב"ק סי' קד). והמהרי"ל (הל' קריאת התורה ס' ג) כתב דנוהגין לקרות סומא לספר תורה. הבית יוסף כתב שאין לסמוך על דבריהם של נמוקי יוסף וספר האגודה נגד כל הני רבוותא.

השו"ע כתב (בסי' קלה ס"ד) וְהוּא שֶׁהַכֹּהֵן יוֹדֵעַ לִקְרוֹת, מִיהוּ אִם יוּכַל לִקְרוֹת עִם הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר מִלָּה בְּמִלָּה סַגֵּי בְּכָךְ כְּדִלְקַמָּן סי' קל"ט (אַבּוּדַרְהַם), שֶׁאִם אֵינוֹ יוֹדֵעַ לִקְרוֹת הֵיאָךְ יְבָרֵךְ עַל הַתּוֹרָה (תשובת הרשב"א).

השו"ע כתב (בסי' קלט ס"ב) מִי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִקְרוֹת, צָרִיךְ לִמְחוֹת בְּיָדוֹ שֶׁלֹּא יַעֲלֶה לְסֵפֶר תּוֹרָה (אבודרהם); וְאִם צְרִיכִים לְזֶה שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִקְרוֹת, לְפִי שֶׁהוּא כֹּהֵן אוֹ לֵוִי וְאֵין שָׁם אַחֵר זוּלָתוֹ, אִם כְּשֶׁיִּקְרָא לוֹ שְׁלִיחַ צִבּוּר מִלָּה בְּמִלָּה יוֹדֵעַ לְאָמְרָהּ וְלִקְרוֹתָהּ מִן הַכְּתָב, יָכוֹל לַעֲלוֹת; וְאִם לָאו, לֹא יַעֲלֶה (רבינו סעדיה). ובס"ג כתב שסוּמָא אֵינוֹ קוֹרֵא, לְפִי שֶׁאָסוּר לִקְרוֹת אפילוּ אוֹת אַחַת שֶׁלֹּא מִן הַכְּתָב, (וּמַהֲרִי"ל כָּתַב דְּעַכְשָׁיו קוֹרֵא סוּמָא[1], כְּמוֹ שֶׁאָנוּ מַקְרִין בַּתּוֹרָה לְעַם הָאָרֶץ).

השו"ע כתב (בסי' קמא ס"ב) לֹא יִקְרְאוּ שְׁנַיִם, אֶלָּא הָעוֹלֶה קוֹרֵא וּשְׁלִיחַ צִבּוּר שׁוֹתֵק, אוֹ שְׁלִיחַ צִבּוּר קוֹרֵא וְהָעוֹלֶה לֹא יִקְרָא בְּקוֹל רָם; וּמִכָּל מָקוֹם צָרִיךְ הוּא לִקְרוֹת עִם הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר, כְּדֵי שֶׁלֹּא תְּהֵא בִּרְכָּתוֹ לְבַטָּלָה, אֶלָּא שֶׁצָּרִיךְ לִקְרוֹת בְּנַחַת, שֶׁלֹּא יַשְׁמִיעַ לְאָזְנָיו (הרא"ש). ואפילוּ מַשְׁמִיעַ לְאָזְנָיו לֵיכָּא לְמֵיחַשׁ, דְּלֹא עָדִיף מִתְּפִלָּה, כְּדִלְעֵיל סִימָן ק"א (דַּעַת עַצְמוֹ).

המ"ב (בסי' קלט בס"ק יב-יג) מסביר את דברי הרמ"א שכתב שמותר לעלות סומא לתורה, דכיוון שאנו נוהגין שהש"ץ קורא מתוך הכתב, לא קפדינן על סומא דשומע כעונה, ומ"מ לפרשת פרה ופרשת זכור נכון שלא לקרותן לכתחילה.

כתב ילקוט יוסף (בסי' קלט) לכתחילה[2] אין להעלות סומא לספר תורה, גם לא לעליית מוספים, ובפרט במקומות אלו שהן אתריה דמרן, אולם אם עלה לא ירד, ואין גוערים בו, כיון שיש על מה שיסמוך (ומ"מ בשמחת תורה שמעלים את כל הקהל לס"ת או בשמחה משפחתית כאשר מעלים את כל הקרובים, יש נוהגים להקל ולעלות סומא לס"ת לעליית מוסיף משום עגמת נפש).

[1] דרכי משה (סי' קלה ס"ד) כתב דלא נראין דברי מהרי"ל. ובסי' קמא כתב שהמהרי"ל כתב דנוהגין לקרות סומא לס"ת ולי נראין דברי בית יוסף. אבל ברמ"א פסק כמו המהרי"ל, לכאורה הוא סותר את עצמו ממ"ש בדרכי משה. צ"ל שאף להלכה ס"ל עיקר כדברי הבית יוסף, מ"מ המנהג לעלות סומא לס"ת (הוספות לילקוט יוסף ח"ב ס"ח(. בדומה לכלל שכאשר יש מנהג שקדם את הבית יוסף, הולכים לפי המנהג.

[2] אע"פ שמהדורה הראשונה כתב ילקוט יוסף שהמנהג להעלות סומא לס"ת, כך היתה דעתו של מרן אאמו"ר שליט"א, אך באחרונה חזר בו, ודעתו שלא להעלותו לס"ת, ורק אם עלה לא ירד. מכיוון שאין מנהג ברור בירושלים ובשאר ערי א"י להעלות סומא לס"ת, ודברי האחרונים על המנהג סותרים זה את זה, יש להעמיד הדבר על עיקר הדין, והואיל ואנו קבלנו הוראות מרן שפסק שאין להעלות סומא לס"ת, אפילו כשהש"ץ מקרא אותו, שב ואל תעשה עדיף. וכיוון שהוא שומע ברכות העולים לס"ת וקריאת התורה מפי הש"ץ ומכיוון ליבו אליהם, הרי הוא יוצא י"ח כאילו עלה בעצמו (תוספת לילקוט יוסף ח"ב ס"ח).

 

מתוך הספר "מורשה קהילת יעקב"