*חוברת "מפעלי הצדיק" יצאה לאור והודפסה והופצה לראשונה בכמות 4000 עותקים בחודש תשרי שנת תשס"ז 2006.
כל העותקים שהודפסו במהדורה הראשונה, הודפסו לשם שמים ולזיכוי הרבים, ללא תשלום.
חוברת זו יצאה לאור והודפסה לראשונה בכמות 4000 עותקים בחודש תשרי שנת תשס"ז

2006.

"מפעלי הצדיק" אודות רבי חיים בן רבי משה חג'בי זצוק"ל (הנקרא גם בשם מארי' חיים מוסא חג'בי זצוק"ל), הוא פרי מחקר בין מספר שנים הכולל גביית עדויות מהזקנים של הדור הקודם של העליה ארצה על פועלו של הצדיק רבי חיים בן רבי משה חג'בי זצ"ל כולל עדויות ממקור ראשון. ובהם ממעשי הצדיק.

מארי' חיים חג'בי זיע"א – מגדולי חכמי תימן, רב מקובל ונשיא אב"ד במחוז כוולאן שבתימן.

הפקה ליקוט כתיבה ועריכה ר' ישי חג'בי הי"ו, נין לרה"ג. (חוקר מלקט ומחבר 'מפעלי הצדיק' אודות הרה"ג רבי חיים חג'בי זיע'א).
כל הזכויות שמורות למחבר הנ"ל המוציא לאור.

מעשה שהיה – הנכד והחמור

בוקר של שמש עלה על מחוז כוולאן שבתימן. בשדות המרוחקים כבר הבשילו החיטים והאיכרים החלו לקצור את פרי עמלם.

"סעדיה, סעדיה!" נשמעה קול קריאה בבית הרב, "סעדיה!"

היה זה קולה של הצדקת בדור ע"ה, אשת הרב המקובל חיים בן משה חג'בי, בקוראה לנכדה הקטן סעדיה. בעלה הצדיק נגר מומחה היה, ואף על פי ששימש דיין ורב הקהילה לא התפרנס מן הקהילה ולא היה לטורח על צאן מרעיתו, ועל כן לא היה באותה שעה בבית.

"כן סבתא", מיהר הנכד וניגש אל סבתו האהובה. למראה נכדה התפשט חיוך על פני הצדקת. "סעדיה, סבך עובד בכפר 'כטמה', בבקשה קח אליו את חמורו"…

סעדיה הקטן כבן אחת עשרה שנים היה, ומעולם לא היה ב'כטמה', וליתר דיוק מעולם לא יצא את אזור 'רבוע' שבו התגורר. למעשה הייתה 'רבוע' עבורו עולם ומלואו: פה ב'רבוע' התגורר סבו הנערץ, הגאון, איש האשכולות, המקובל, הדיין, הרופא, המוהל והשוחט, המקדש ומגרש. פה התגוררו גם שאר קרוביו, דודיו ומכריו. ומה יאמר לסבתו? יסרב? אבל איך אפשר לסרב לסבתו האהובה הצדקת?

"החמור יודע את הדרך", נשמע קולה של הסבתא, כאילו קראה את מחשבותיו, "החמור ייקח אותך עד מקום עבודתו של סבא". סעדיה עלה על גב החמור והסבתא קשרה אותו אל גב החמור כדי שלא ייפול בדרך… וכך יצא סעדיה לדרכו על גב החמור.

השמש כבר עמדה לה במרכז השמיים, שעת צהרים הגיעה. הנכד הצעיר גמא כברת דרך לא מבוטלת וכבר חלף על פני הכפרים 'אלקשמה', 'ודוח' ו'וקע אל מכרף אלעלה', והנה לפניו עמק רחב ידיים מלא תבואה. עמק זה נקרא 'ואדי לאנג אלעכברי'. החמור פסע אל תוך העמק, ולפתע ללא סיבה נראית לעין רבץ על ברכיו כך שהתבואה שצמחה מסביב כיסתה את החמור ואת רוכבו מעין כול.

סעדיה החל לדרבן את החמור שיקום מרבצו, אך החמור בשלו – רובץ ואינו קם. בצר לו התיר סעדיה את החבל שקשר אותו לגב החמור, ירד מגב החמור והחל מושך את החמור כדי להקימו, מושך ומכה את הבהמה, אך ללא הועיל. סעדיה המבוהל החל לבכות, ולתדהמתו גם מעיני החמור זולגות הדמעות… סעדיה הקטן בוכה והחמור בוכה עמו אך ממשיך לרבוץ. האם יש בשדה אנשים? סעדיה הפנה את מבטו לארבע רוחות השמיים, אולי יעברו אנשים, אך לתדהמתו העמק שומם, לא יהודים ולא ישמעאלים בו, לא איכרים ולא עוברי אורח. דממה מוחלטת, אין נפש חיה, רק סעדיה והחמור הרובץ בתוך שדה התבואה… "אדם ובהמה תושיע ה'", הדהד הפסוק בראשו של הילד סעדיה, "אדם ובהמה תושיע ה'"…

ולפתע הפר את הדממה קול המון זועם, קול יריות וצחצוח חרבות. פרשים על סוסים וגמלים שעטו בדהרה אל תוך העמק הרחב, אלה נסים ואלה רודפים. המולה וקול מלחמה נשמעו בעמק. היו אלה ישמעאלים, גדוד של חיילים 'טלעין' בשליחות האימאם (השליט) מאזור 'אל גהרנה' לכיוון 'צנעה'.

שעתיים התחבאו להם החמור והילד סעדיה, והתבואה מסתירה אותם מעיני הפרשים. החמור רובץ והילד לידו – עד שקולות המלחמה הלכו והתרחקו מהם. שוב השתררה דממה בעמק… והנה החמור קם, וסעדיה הקטן מיהר לעלות על גבו. הרוכב והחמור חצו את עמק התבואה ועלו מן העמק אל דרך הכפרים 'אל כטם' ו'באשבול', משם ירדו בהר, עברו את 'קע אל מעיין', ושם הסתובב החמור שמאלה ולנגד עיניו של סעדיה נגלה כפר בראש ההר. החמור, שהיה שקט לאורך כל הדרך, החל לנעור, כאילו אמר לסעדיה "זהו מחוז חפצנו"… החמור פסע אל תוך הכפר, והנה רואה סעדיה את סבו הצדיק הרב חיים בן משה חג'בי זצ"ל מתבונן בו מבעד לחלון הבית שבו שהה…

פתח הצדיק ואמר לנכדו "ידעתי את מה שקרה בדרך, וגם ידעתי שהחמור רבץ בעמק… ואם היה החמור ממשיך לפסוע בעמק היו החיילים רואים אותך ואת החמור, אותך היו חוטפים ומאסלמים ואת החמור היו לוקחים להם… ברוך השם שעשה לנו נס. ידעתי מתי יצאת מן הבית ולמה התעכבת, אבל כל עכבה לטובה, וברוך השם שהצילך מן החיילים. מרגע שיצאת מהבית עמדתי והתפללתי לשלומך… ברוך שומע תפילה".

**********

סיפור זה שמעתי מפי ר' סעדיה חג'בי נכדו של הרב שיחיה, המתגורר בעיר בני ברק. והוא עדות חיה לסיפור זה, שהוא אחד מני רבים, ולכן חשבתי שראוי שאעלה אותו על הדף בלשון ברורה ומנוסחת היטב לאחר שחקרתי ובדקתי היטב, למען שמו יתברך. שבכל דור ודור הקב"ה שולח לנו צדיקים ועושה לנו נסים.

ישי בן ר' חיים חג'בי (נינו של הצדיק)

ויש גם המספרים על ישועות

תמונות מתוך ההילולה – חשוון תשע"ח