לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

בס"ד

יום שישי כ"ט תמוז תשפ"א

מסכת סוכה דף ב'

 

מסכת סוכה 

פרק ראשון – סוכה 

דף ב' – ע"א 

משנה . סוכה שהיא גבוהה למעלה מעשרים אמה – לתנא קמא פסולה, לרבי יהודה כשרה. סוכה שאינה גבוהה עשרה טפחים, ושאין לה ג' דפנות, ושחמתה מרובה מצילתה – פסולה.

קורת פתח המבוי המונח בגובה יותר מעשרים אמה – שנינו בתחילת מסכת עירובין ש'ימעט' גובהה, ולא שנינו 'פסולה' כמו בסוכה, כיון שדין מדרבנן הוא, והמשנה באה להורות לנו מצוותו, לא שייך לומר 'פסולה', מה שאין כן בסוכה שכבר פסולה מדאורייתא קודם שנשנית המשנה. או משום שבמשנה שנינו כמה דינים והיה צריך לכתוב תקנת כל דין, לכן כללם הכל ביחד ושנה 'פסולה'.

טעמו של תנא קמא שסוכה הגבוהה מעשרים אמה פסולה:

 לרבה – שנאמר 'למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל', ודורש – עשה סוכה שישיבתה ניכרת, והסוכה היינו הסכך, ולכך צריך שהיושב בה יהא רואה את הסכך, ועד עשרים אמה שולטות עיניו בסכך.

לרבי זירא – שנאמר 'וסוכה תהיה לצל יומם' – אין סכך אלא זה העשוי לצל, ויותר מעשרים אמה אמה אין הסכך גורם צל (אלא הדפנות), שהחמה באה מהצדדים.

 לרבא – שנאמר 'בסוכות תשבו שבעת ימים', אמרה תורה צא מדירת קבע ושב בדירה הראויה לשבעת ימים, וכוונת התורה לתת שיעור בגובה, שתהא יכולה לעמוד על ידי יתידות עראי, והיינו עד עשרים אמה.

דף ב' – ע"ב 

טעמם של האמוראים שדחו המקור שהביא חברם לפסול סוכה גבוהה מכ' אמה:

 טעמו של רבה מ'למען ידעו דורותיכם' דחו משום שסברו ש'למען ידעו' הוא על ידיעת דורות הבאים שהקיף הקדוש ברוך הוא את אבותינו בענני הכבוד, ולא על הידיעה שיושבים בסוכה, (ולרבה, אכן היינו פשטות הפסוק, אך נדרש גם לידיעת ישיבה בסוכה),

 טעמו של רבי זירא מ'וחופה תהיה לצל יומם', דחו משום שהפסוק הוא על ימות המשיח, אבל סוכת מצוה אינה לצל (ולרבי זירא – אם כן לימא קרא 'וחופה' ומאי 'וסוכה' שמע מיניה תרתי),

טעמו של רבא מ'בסוכות תשבו', דחו שהרי בוודאי גם סוכה העשויה ממחיצות של ברזל כשרה. (ולא סברו תירוצו של רבא שצריך שיהא יוכל לעשותה עראי, שכיון שהפסוק לאו דווקא, שוב אי אפשר ללמוד ממנו שיעור הסוכה).

סוכה הגבוהה מעשרים אמה שדפנותיה מגיעות לסכך – לרבה גם לחכמים כשרה, שעל ידי הדפנות שולטות עיניו בסכך.

סוכה הגבוהה מעשרים אמה שהיא יתירה מארבע אמות על ארבע אמות – לרבי זירא גם לחכמים כשרה, שמחמת גודלה יש צל סכך. ולפי חנן בר רבה – אף ביש בה יותר מכדי ראשו רובו ושולחנו מכשירים חכמים, ולא פסלו אלא בסוכה מצומצמת בשיעורה (ואין ידוע טעמו לפסול סוכה גבוה מעשרים).

רבי יהודה סובר שסוכה הגבוהה מעשרים אמה כשרה, ואפילו עד ארבעים או חמישים אמות, והוכיח כן מסוכתה של הילני המלכה, שהייתה גבוהה מעשרים אמה, וישבו עמה בניה שלא היו צריכים לאמם, שחייבים לחנכם במצות סוכה מדרבנן – והיתה מקפדת גם על קיום מצוות דרבנן, והיו זקנים נכנסים ויוצאים בסוכתה, ולא אמרו לה דבר.

***************

שבת קודש א' אב תשפ"א

מסכת סוכה דף ג'

דף ג' ע"א

ראיית רבי יהודה שסוכה למעלה מעשרים אמה כשרה,  מכך שהילני ישבה עם בניה שהגיעו לחינוך – לרבי יאשיה בשם רב שמחלוקת התנאים היא דווקא בסוכה שאין דפנותיה מגיעות לסכך, כן הייתה סוכתה של הילני, שדרכה של מלכה לשבת בסוכה כזו, כדי שיהא בה אויר. ולרב הונא שמחלקותם הוא דווקא בסוכה קטנה מארבע על ארבע, הגם שדרכה של מלכה לשבת בסוכה גדולה, מכל מקום לרבי יהודה היא ובניה ישבו בקיטוניות קטנות שבתוך סוכה גדולה (ולחכמים רק היא ישבה בהם, אבל בניה ישבו בגדולה).

הלכה כבית שמאי שסוכה צריכה שתהא מחזקת ראשו ורובו ושולחנו, אבל לבית הלל די שתחזיק ראשו ורובו בלא שולחנו (ונחלקו גם בסוכה גדולה, אם יוצא ידי חובתו כשיושב ראשו ורובו בסוכה ושולחנו בתוך הבית), ולרבי צריך שיהא בה ארבע אמות על ארבע אמות.

חכמים הסוברים שסוכה כשרה גם בפחות מארבע אמות על ארבע אמות, מודים ש'בית' שאין בו שיעור זה אין לו שם 'בית', שצריך שיהא ראוי לדירה, מה שאין כן סוכה שדירת עראי היא.

דף ג' – ע"ב 

בית שאין בו ד' אמות על ד' אמות אין לו דין בית:

לחיוב במזוזה ומעקה, לטומאת נגעים, אינו נחלט בבתי ערי חומה, אלא פודים אותו לעולם, ויוצא ביובל, אין חוזרים עליו מעורכי המלחמה –ש'בית' נאמר בהם.

אינו חייב בעירובי חצירות ובשיתוף מבואות – שכל שאינו ראוי לדירה, אין רשותו כלום לאסור על בני החצר והמבוי.

אין מניחים בו עירוב חצירות – שבית שנותנים בו הפת הרי הוא כאילו כולם דרים בו, וצריך שיהא ראוי לדירה.

אינו נעשה עיבור כשהוא בין שתי עיירות לצרפם יחד, שיהא לבני העיר אלפיים אמה חוצה לעיר השניה, ואינו חשוב אפילו כבורגנים – שהם ראויים למה שעשויים, אבל בית צריך להיות ראוי לדירת קבע תמיד.

אין לו זכות בחלוקת החצר שבין אחים ושותפים (שלרב הונא מחלקים כל החצר לפי הפתחים, ולרב חסדא כל פתח נוטל ארבע אמות, והשאר חולקים), שאין זכות בחצר אלא לצורך פירוק משא להכניסו לתוך הבית, ובית זה עומד לסתור.

שיתופי מבואות מניחים גם בבית שאין בו ארבע אמות על ארבע אמות, שהרי מניחים אותו גם בחצר, ואין צריך שיהא ראוי לדירה.

***************