לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

בס"ד

יום חמישי ג' טבת תשע"ח

מסכת שבועות דף כ"ג

דף כ"ג ע"א 

האומר שבועה שלא אוכל, ושתה – חייב, שהשתיה בכלל אכילה, הן מסברא – שדרכן של בני אדם לומר בואו ונטעום על אכילה ושתיה, והן מן הכתוב – שנאמר במעשר שני 'ואכלת' על שתית יין ושכר, ויש ללמוד מ'שכר' האמור בנזיר שהכוונה ליין ולא לדבילה קעילית.

שנינו: האומר 'שבועה שלא אוכל', ואכל ושתה – חייב אחת. [ויש להוכיח ששתיה בכלל אכילה, שאל"כ לא היה צריך לומר זאת]. האומר 'שבועה שלא אוכל ושלא אשתה', ואכל ושתה – חייב שתים, ואין לומר שכיון ששתיה בכלל אכילה לא חלה השבועה השניה על השתיה – שמאחר שהמשיך ופירש שלא ישתה, גילה דעתו שמה שאמר שלא יאכל נתכוין רק לאכילה.

האומר 'שבועה שלא אוכל', ואכל פת חטין ופת שעורין ופת כוסמין – אינו חייב אלא אחת. אמר 'שבועה שלא אוכל פת חטין ופת שעורין ופת כוסמין', ואכל מהם – חייב על כל אחת ואחת, שיש כאן שבועה על כל אחת בפני עצמה, שאילו היה מתכוין לשבועה אחת ולהוציא משבועתו שאר מינים, היה אומר 'פת חטין וכן של שעורין וכן של כוסמין'.

דף כ"ג ע"ב 

האומר שבועה שלא אשתה – ושתה משקין הרבה, אינו חייב אלא אחת. שבועה שלא אשתה יין ושמן ודבש, ושתה, אם לא היו מונחים לפניו – אינו חייב אלא אחת, שהזכיר מינים אלו כדי להוציא מהכלל משקין אחרים. היו מונחים לפניו – חייב על כל אחת ואחת, שאילו להוציא משקים אחרים היה אומר 'שלא אשתה אלו ומיניהם'. וכן אם היה מסרהב בו חבירו שישתה עמו יין ושמן ודבש, ונשבע שלא ישתה יין שמן ודבש, חייב על כל אחת ואחת, שדי לו לומר שבועה שלא אשתה עמך, ולא היה צריך לפרט.

האומר לחבירו תן לי חטין ושעורין וכוסמין שיש לי בידך, והשיבו 'שבועה שאין לך בידי כלום' – חייב אחת. השיבו 'שבועה שאין לך בידי חטין ושעורין וכוסמין' – חייב על כל אחת ואחת. י"א שחייב ג' אשמות על ג' הפרטים, אבל על מה שאמר 'שבועה שאין לך בידי' פטור, שהוא עולה על כל פרט בפני עצמו. וי"א שחייב ד', על שלשת הפרטים ועל הכלל.

הייתה אצלו פרוטה מכל המינים יחד: אם אמר 'שבועה שאין לך בידי כלום' – מצטרפות וחייב קרבן. אמר 'שבועה שאין לך בידי חטין שעורים וכוסמין': לסובר שחייב גם על הכלל – חייב, ולסובר שאינו חייב אלא על ג' הפרטים – פטור.

האומר 'שבועה שלא אוכל', ואכל אוכלים שאינן ראוים לאכילה, ושתה משקין שאינם ראוים לשתיה – פטור.

האומר 'שבועה שלא אוכל', ואכל נבילות וטריפות שקצים ורמשים – לתנא קמא חייב, ולר' שמעון פטור. וטעמו של ת"ק: לר' יוחנן – כשנשבע סתם, שנכלל בשבועתו נבלות ושחוטות (למסקנת הגמרא כד. שהנבילות ראויים לאכילה), והשבועה חלה על איסור בכולל. אבל אם אסר רק אלו – כבר מושבע ועומד מהר סיני. ולריש לקיש – כשפירש שאוסר עליו חצי שיעור או לרבי עקיבא בסתם שנאסר גם בכל שהוא, שאין איסור חל על איסור בכולל אלא באיסור הבא מאליו ולא באיסור הבא על ידי עצמו.

*************