לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

בס"ד

יום חמישי ט' שבט תשע"ח

מסכת עבודה זרה דף י'

דף י' ע"א 

בגולה אין מונים לשטרות אלא למלכי יוונים בלבד – ומשום כך מונים מתשרי, כדין מלכי עובדי כוכבים שמניינם מתחיל בתשרי ולא כמנין מלכי ישראל שמונים מניסן. ושש שנים שמלכו יוונים בעילם קודם שפשטה מלכותם בכל העולם אינם בכלל המנין, לפיכך שטר שיש בו שש שנים יתרים, אנו תולים שסופר מדקדק כתבו ומנה שש שנים אלו, ואין אומרים שהשטר מאוחר.

'יום גינוסיא של מלכיהם' אסור במשא ומתן – והוא יום שמעמידים בו את מלכם, וכן ביום שמעמידים את בן המלך, ואע"פ שאין מושיבים בגויים מלך בן מלך, שנאמר 'הנה קטן נתתיך בגוים', על ידי נטילת רשות מן השרים מושיבים, כאנטונינוס שביקש רשות להושיב את בנו 'אסוירוס'. וכן ביום לידת המלך, וביום לידת בנו, אסור לשאת ולתת עמהם.

עובדות שהיו בין רבי ואנטונינוס: א. אנטונינוס רצה שבנו ימלוך תחתיו, ושיפטרו את העיר טבריה ממס לפי שהיו בה חכמים, ולא היה יכול לבקש אלא בקשה אחת, המשיל לו רבי אדם שהרכיב עליו אחר, ונתן יונה ביד העליון, וביקש מתחתון שיאמר לעליון שיניחנה ותפרח. ורמז לו שיבקש שימלוך בנו, וכשתהיה הרשות בידו יפטור את טבריה מן המס. ב. עוד שאל את רבי מה לעשות בחשובי רומי המצערים אותו, הכניסו רבי לגינה ועקר כל יום צנון מערוגתו, ורמז לו שיהרוג אחד אחד ולא יתגרה בכולם, ולא אמרו בפירוש שמא ישמעו חשובי רומי, וגם בלחש חשש ל'עוף השמים יוליך את הקול'.

דף י' ע"ב 

עובדות בין רבי ואנטונינוס (המשך): א. בתו של אנטנינוס ששמה 'גירא' עשתה עבירה, שלח לרבי עשב ששמו 'גרגירא', כלומר נגרר לבה של גירא אחר נואפים, שלח לו רבי 'כוסברתא', כלומר שחוט את הבת, חזר ושלח לו אנטונינוס 'כרתי', כלומר אם כן יכרת זרעי, חזר ושלח לו רבי 'חסא' כלומר חוס עלה. ב. כל יום היה שולח לרבי זהב בשקים, ומניח בפיהם חטים, ואמר לשליחים שיביאו חטים לרבי, ורבי השיב איני צריך כי יש לי הרבה, השיב לו אנטונינוס שיהיו לבניך ונכדיך ויהיה להם לשלם למלכים שימלכו אחרי. ג. מערה היתה באה מבית אנטונינוס לבית רבי, ובה היה הולך כל יום עם שני עבדים, וכדי שלא יוודע הדבר הרג את הראשון בפתחו של רבי, ולשני בפתח ביתו לאחר שובו. והזהיר את רבי שלא ימצא אדם אצלו, יום אחד מצא את רבי חנינא בר חמא יושב אצלו, אמר לו רבי שאינו בן אדם, ואמר לו שיעורר את העבד הישן ליד הפתח, ומצאו רבי חנינא מת וביקש רחמים והחיה אותו, אמר אנטונינוס יודע אני שיש בכם מחיה מתים ואע"פ כן איני רוצה לראות אדם אצלך בשעה שאבוא. ד. כל יום היה אנטונינוס מאכיל ומשקה את רבי, ורצה לשכב תחתיו כאשר עולה על מצעו, אמר לו רבי אין ראוי לזלזל במלכות כל כך, אמר מי ישימני מצע תחתיך לעולם הבא. ה. אנטונינוס שאל את רבי אם יהיה לו חלק בעולם הבא, והשיב לו שכן, ומה שנאמר 'לא יהיה שריד לבית עשו' אינו אלא בעושה מעשה עשו. ומה שנאמר 'שמה אדום מלכיה וכל נשיאיה', היינו מלכיה ולא כל מלכיה, כל נשיאיה ולא כל שריה.

קיסר שהיה שונא ישראל שאל את החשובים שבמלכותו, מי שעלה לו נימא ברגלו יקטענה ויחיה או יניחנה ויצטער, אמרו לו יקטענה ויחיה, אמר לו קטיעה בר שלום שלא יוכל להם, שנאמר 'כי כארבע רוחות השמים פרשתי אתכם', כשם שאי אפשר לעולם בלא רוחות כך אי אפשר בלא ישראל, ועוד שיקראו לך מלכות קטועה, השיב לו קיסר דבריך נכונים, אך מאחר שנצחת למלכות ישליכוך לבית מלא עפר, וקטע את ערלתו ונתן כל נכסיו לרבי עקיבא וחבריו, כלומר מחצה לרבי עקיבא ומחצה לחביריו, יצתה בת קול ואמרה קטיעה בר שלום מזומן לחיי העולם הבא, בכה רבי ואמר יש קונה עולמו בשעה אחת, ויש קונה עולמו בכמה שנים.

כאשר מת אנטונינוס אמר רבי: נתפרדה חבילה, וכן כשמת 'אדרכן' שהיה משמש את רב – אמר רב נתפרדה חבילה.

 

*************