לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל
בס"ד
יום חמישי י"ד אדר תשע"ח
מסכת עבודה זרה דף מ"ה
דף מ"ה ע"א
הנכרים העובדים את ההרים ואת הגבעות – הם מותרים ומה שעליהם אסורים, שנאמר 'לא תחמוד כסף וזהב עליהם'. ולרבי יוסי הגלילי שנאמר 'אלהיהם על ההרים' ולא ההרים אלהיהם, 'אלהיהם על הגבעות' ולא הגבעות אלהיהם.
אבל אשירה אסורה – שנאמר 'ואשריהם תשרפו באש'. ומפני שיש בה תפיסת ידי אדם, שאדם נטעו. ואין דורשים 'תחת כל עץ רענן' ש'תחת עץ רענן אלהיהם ולא עץ רענן' כמו שדרש ר"י הגלילי בהרים וגבעות, שלא נתכוין הכתוב אלא לסימן, שכל מקום שאתה מוצא הר גבוה וגבעה נשאה ועץ רענן, דע שיש שם ע"ז.
ונחלקו אמוראים מה יש בין תנא קמא לרבי יוסי הגלילי: לריש לקיש לתנא קמא צפוי הר אינו כהר ואסור, ולר"י הגלילי צפוי הר כהר.
לרב ששת הכל מודים בצפוי הר שאינו כהר, ונחלקו באילן שנטעו ולבסוף עבדו – לתנא קמא מותר, ולר"י הגלילי אסור, שאמר 'וכל שיש בו תפיסת אדם אסור' אפילו אם נטעו ולבסוף עבדו.
דף מ"ה ע"ב
רבי יוסי בר' יהודה סבר כר"י הגלילי שעץ שנטעו ולבסוף עבדו אסור – ולמד זאת מייתור 'ואשריהם תגדעון', איזהו עץ שגידועו אסור ועיקרו מותר, זה שנטעו ולבסוף עבדו. ואילו לא נאמר 'ואשריהם תשרפון באש' הייתי מפרש 'אשריהם תגדעון' באילן שנטעו מתחילה לכך, אבל לאחר שכבר נאמר ואשריהם תשרפון, למדנו מ'ואשריהם תגדעון' שגם אם נטעו ולבסוף עבדו. ולשיטת חכמים אין איסור אלא על אילן שנטעו מתחילה לשם ע"ז (ו'ואשריהם תגדעון' בא לדרשה אחרת כמבואר בסמוך).
גידועי ע"ז קודמים לכיבוש ארץ ישראל – וכיבוש ארץ ישראל קודם לביעור ע"ז (לגמרי). שנאמר 'ונתצתם את מזבחותם' והנח, 'ושברתם את מצבותם' והנח, ואע"פ שצריכים שריפה, רדוף אחר הגויים ואחר כך שרוף. ולרבי יוסי ב"ר יהודה למדים זאת מ'אבד תאבדון', אבד ואחר כך תאבדון.
העוקר ע"ז צריך לשרש אחריה – לחכמים שנאמר 'אבד תאבדון', ולר"י ב"ר יהודה שנאמר 'ואבדתם את שמם מן המקום ההוא. ולחכמים למדים מ'ואבדתם את שמם' שצריך לכנות לה שם, והכינוי יהא לגנאי שנאמר 'שקץ תשקצנו ותעב תתעבנו כי חרם הוא', כגון אם היו קורים אותה בית גליא, קורין אותה בית כריא, עין כל קורין אותה עין קוץ.
*************