לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

בס"ד

יום שישי א' אדר תשע"ח

מסכת עבודה זרה דף ל"ב

דף ל"ב ע"א 

חומץ של שכר של גויים אסור – שמערבים בו שמרים של יין נסך. ומה שמביאים מן האוצר מותר, שאם היה מעורב בו היה מסריח כשמשהים אותו.

חרס הדרייני אסור בהנאה – שבימי הדריינוס היתה קרקע בתולה שלא עבדה אדם מעולם, עבדה ונטעה והוציאה יין חזק, והניחוהו בכלי חרס חדשים ובלעו את היין, והגויים נושאים עמהם שברים מכלים אלו לכל מקום, ומניחים אותם במים ויש להם טעם יין, ויין ראשון שלנו כשלישי שלהם.

הרוצה בקיומו של יין נסך לצורך דבר אחר – כגון לסמוך כרעי המטה בחרס הדרייני, י"א שאסור, וי"א שמותר. (והלכה כדברי האוסר). וגם לדברי המתיר אסור לעשות מנודות של עובדי כוכבים שטיחים לחמור, שמא יבקע נודו ויטלנו ויתפרנו על גבי נודו, ויתן יינו של עובד כוכבים טעם ביינו. וקנקנים של עובדי כוכבים מותרים גם לדברי האוסר, לפי שאין האיסור נמצא בעין.

כלים של עובדי כוכבים שיין של ישראל כנוס בהן – אסור בשתיה ומותר בהנאה. העיד שמעון בן גודא לבנו של רבן גמליאל על רבן גמליאל ששתה ממנו, ולא הודו לו. ובמקום אחר שנינו שהודו לו, לפי שכל סיעתו לא הודו לו, אבל בנו הודה לו. וי"א שלשמעון בן גודא לא הודה, ולבן גודע הודה.

דף ל"ב ע"ב 

עורות לבובין אסורים בהנאה. ואיזהו עור לבוב – כל שקרוע כנגד הלב, ויש בו נקב עגול כמין ארובה. יש עליו קורט דם, אסור שבידוע שנעשה בחיי הבהמה כדרך שעושים לע"ז. אין עליו קורט דם מותר, שאחר הפשטו אירע בו ולא נעשה לע"ז. ודוקא שלא מלחו, אבל אם מלחו אסור, שמא המלח העבירו.

לרשב"ג אסור רק כשהקרע שלו עגול – אבל משוך מותר. והלכה כדבריו. ולמדנו מזה שחכמים חולקים עליו.

בשר הנכנס לע"ז מותר – לפי שעדיין לא הקריבוהו. ולרבי אלעזר אסור בהנאה, שסתם מחשבת גוי לעבודה זרה, ומשעת שחיטתה נאסרה.

בשר היוצא מע"ז אסור – שבוודאי נעשה תקרובת לע"ז. והוא כזבחי מתים ומטמא באהל, שנאמר 'ויצמדו לבעל פעור ויאכלו זבחי מתים'.

גוי ההולך לתרפות (למקום ע"ז) – בהליכה אסור לשאת ולתת עמו, שמא ילך ויודה לע"ז, ובחזרה מותר שכבר הלך. ישראל ההולך לתרפות בהליכה מותר, שמא יחזור בו ולא ילך. בחזרה אסור, כיון שדבק בה יחזור לע"ז להודות לה. ואם הוא מומר שבוודאי ילך, גם בהליכה אסור.

*************

שבת קודש ב' אדר תשע"ח

מסכת עבודה זרה דף ל"ג

דף ל"ג ע"א 

עובד כוכבים ההולך ליריד – בין בהליכה בין בחזרה מותר לשאת ולתת עמו, שמן הסתם מכר יין ובגדים ואין דמיו דמי עבודה זרה. אבל ישראל ההולך ליריד, בהליכה מותר ובחזרה אסור, שמן הסתם מכר ע"ז, כי אם היה לו דבר אחר למכור היה מוכרו כאן.

גוי החוזר מבית ע"ז מותר לשאת ולתת עמו רק אם אין הולך בחבורה – אבל אם חזר בחבורה אסור, שדעתו לחזור.

נודות של גויים – גרודים (שאין בהם זפת) חדשים, מותרים, שהעור לא בלע בכניסת יין לזמן מועט. אבל ישנים, או מזופפים בזפת אפילו חדשים, אסורים.

אם הגוי התיך את הזפת לתוך הנודות ועיבדם – וישראל נתן לתוכם יין בעוד שהזפת חם כדי שיטול טעם מרירתו של זפת, וישראל שני עומד על גביו, אינו חושש. אבל אם אין אחר עומד על גביו, אסור, שמא ניסך הגוי את היין בזמן שהישראל טרוד. ולרב זביד מותר גם אם הגוי נותן את היין וישראל עומד על גביו, שאותו יין הולך לאבוד בזפת ובטל טעמו, והוא כזורק מים בטיט.

גוי שנתן יין בכלי מלא מלח של ישראל – אסור גם לרב זביד, אע"פ שהיין כלה במלח, כיון שאינו הולך לאיבוד.

גוי שגזל נודות מישראל והכניס בהם יין והחזירם – ממלא אותם במים שלשה ימים, וכל מעת לעת מערה ונותן מים אחרים, ומותרים. ואפילו לנודות שהיו שלהם ובלעו יין נסך מתחילתם, ואפילו בקנקנים של חרס.

דף ל"ג ע"ב 

קנקנים של עובדי כוכבים חדשים וגרודים – מותרים. ישנים או מזופפים אסורים. ואם נתנו בהם מים שלשה ימים ועירו אותם כל מעת לעת מותרים. וכן יכול לכתחילה ליתן בהם ציר ומורייס ומותרים מיד, שהציר שורף את היין הנבלע ומכלה אותו. וכן אם החזירם לכבשן האש ונשרה זיפתם מותרים, שאם ציר שורף כל שכן האור. ולרב אשי מותר גם אם לא נשרה הזפת לגמרי, אלא נתרופף.

הכניס קיסמין דולקים לתוך הקנקן עד שנשרה זפתו – י"א שאסור וי"א שמותר, ולהלכה אסור.

לרב נחמן ורב יהודה אסור להכניס בכלים של גויים שכר כדי להכשירם – ולרבא מותר. רבינא התיר לרב חייא בר רב יצחק, וטעה ונתן בו יין, ואע"פ כן לא חזר בו לגזור על שכר אטו יין, שאמר מקרה הוא.

כלי נתר, שעשוי מקרקע שחופרים משם צריף – אין לו טהרה עולמית.

גוי שאנס כלים מישראל והכניס בהם יין – משכשכם במים ומותרים, שדבר שאין מכניסו לקיום הוא. וכן כדים של גויים העשויים מקרקע שחמתית, וכלי חרס ממקום שקרקעיתו קשה, הואיל ואין בולעים הרבה, משכשכם במים ומותרים.

כוסות של חרס – שתה בהם הגוי פעם ראשון, אסורים. שתה בהם רק פעם שני, לרב אסי אסור ולרב אשי מותר. וי"א שגם בפעם שני לדברי הכל אסור, ונחלקו כששתה בהם פעם שלישי. ולהלכה פעם ראשון ושני אסור, ופעם שלישי מותר.

כלי חרס המצופים באבר – לרב זביד לבנים ושחורים חלקים, מותרים, וירוקים אסורים, שיש בהם קרקע מחפורת של צריף ובולעים הרבה. וכן לבנים ושחורים שיש בהם בקעים וסדקים, אסורים. ולמרימר כולם מותרים, לפי שיין נסך תשמישו בצונן. ולענין חמץ בפסח שתשמישו בחמין, גם שחורים ולבנים חלקים אסורים, כיון שדפניהם מזיעים וודאי בלעו, והתורה העידה על כלי חרס שאינו יוצא מידי דופנו לעולם.

*************