לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

בס"ד

יום שני י' חשון תשע"ח

מסכת סנהדרין דף ק"ו

דף ק"ו ע"א

'וירא את הקיני וישא משלו' – אמר בלעם ליתרו: קיני, וכי לא היית עמנו באותה עצה במצרים להשליך כל הילוד ליאור, מי הושיבך אצל איתני עולם, שג' היו באותה עצה, בלעם איוב ויתרו, בלעם שיעץ – נהרג, איוב ששתק – נידון ביסורים, ויתרו שברח – זכו בני בניו לישב בלשכת הגזית.

'וישא משלו ויאמר אוי מי יחיה משמו א-ל' – ר' שמעון בן לקיש: אוי מי שמחיה עצמו בשם קל. ר' יוחנן: אוי לה לאומה שתמצא בשעה שהקב"ה עושה פדיון לבניו, מי מטיל כסותו בין לביא ללביאה בשעה שנזקקין זה עם זה.

'וצים מיד כתים' – ליבון אספיר.

'וענו אשור וענו עבר' – עד אשור קטלי מיקטל מכאן ואילך משעבדי שיעבודי.

'הנני הולך לעמי לכה איעצך אשר יעשה העם הזה לעמך' – ולא אמר 'עמך לעם הזה', כאדם שמקלל את עצמו ותולה קללתו באחרים. אמר: אלוקיהם של אלו שונא זימה הוא והם מתאוים לכלי פשתן, בוא ואשיאך עצה, עשה להן קלעים והושיב בהן זונות זקינה מבחוץ וילדה מבפנים וימכרו להן כלי פשתן, עשה להן קלעים מהר שלג עד בית הישימות והושיב בהן זונות, זקינה מבחוץ וילדה מבפנים, ובשעה שישראל אוכלין ושותין ושמחין ויוצאין לטייל בשוק, אומרת לו הזקינה אי אתה מבקש כלי פשתן, זקינה אומרת לו בשוה וילדה אומרת לו בפחות שתים ושלש פעמים, ואחר כך אומרת לו הרי את כבן בית שב ברור לעצמך וצרצורי של יין עמוני מונח אצלה ועדיין לא נאסר יין של נכרים, אמרה לו רצונך שתשתה כוס של יין, כיון ששתה בער בו אמר לה השמיעי לי, הוציאה יראתה מתוך חיקה אמרה לו עבוד לזה, אמר לה הלא יהודי אני, אמרה לו ומה איכפת לך כלום מבקשים ממך אלא פיעור, ואינו יודע שעבודתה בכך, ולא עוד אלא שאיני מנחתך עד שתכפור בתורת משה רבך.

'וישב ישראל בשטים' – לר' אליעזר: שיטים שמה. לר' יהושע: שנתעסקו בדברי שטות.

'ותקראן לעם לזבחי אלהיהן' – לר' אליעזר: ערומות פגעו בהם. לר' יהושע: שנעשו כולם בעלי קריין.

'רפידים' – לר' אליעזר: כך שמה. לר' יהושע: שריפו עצמם מדברי תורה.

כל מקום שנאמר 'וישב' הוא לשון צער: 'וישב ישראל בשטים' – 'ויחל העם לזנות אל בנות מואב'. 'וישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען' – 'ויבא יוסף את דיבתם רעה אל אביהם'. 'וישב ישראל בארץ גושן' – 'ויקרבו ימי ישראל למות'. 'וישב יהודה וישראל לבטח איש תחת גפנו ותחת תאנתו' – 'ויקם ה' שטן לשלמה את הדד האדמי מזרע המלך הוא באדום'.

ואת בלעם בן בעור הרגו בחרב – שבא לשם ליטול שכר עשרים וארבעה אלף שהפיל מישראל. וכמאמר העולם: גמל הלך לבקש קרניים וגזזו לו אזניו, כך בלעם בא לבקש שכר, ונהרג.

'ואת בלעם בן בעור הקוסם' – בתחילה היה נביא ולבסוף קוסם. כמאמר העולם: אשת סגנים ושרים זינתה עם מושכי חבל.

דף ק"ו ע"ב

'ואת בלעם בן בעור הרגו בני ישראל בחרב… אל חלליהם' – קיימו בו ד' מיתות, סקילה ושריפה הרג וחנק.

שאל המין את ר' חנינא אם שמע כמה היו שנות חיי בלעם – השיבו: לא נכתב הדבר, אך יש ללמוד מהכתוב 'אנשי דמים ומרמה לא יחצו ימיהם', וא"כ היה בן ל"ג או ל"ד. אמר לו שאכן כך נכתב בפנקסו של בלעם שנהרג בן ל"ג.

מר בריה דרבינא אמר לבנו: בכולם אל תרבה לדרוש, חוץ מבענין בלעם שכל מה שתמצא לדרוש בו דרוש.

נאמר 'דואג' ונאמר 'דוייג' – בתחילה יושב הקב"ה ודואג שמא יצא זה לתרבות רעה, לאחר שיצא אמר ווי שיצא זה.

'מה תתהלל ברעה הגבור חסד א-ל כל היום' – אמר הקב"ה לדואג: לא גבור בתורה אתה, מה תתהלל ברעה, לא חסד א-ל נטוי עליך כל היום.

'ולרשע אמר אלוקים מה לך לספר חוקי' – אמר הקב"ה לדואג הרשע: מה לך לספר חוקי, כשאתה מגיע לפרשת מרצחים ופרשת מספרי לשון הרע מה אתה דורש בהם.

'ותשא בריתי עלי פיך' – אין תורתו של דואג אלא משפה ולחוץ.

'ויראו צדיקים וייראו ועליו ישחקו' – בתחילה 'ייראו' ולבסוף 'ישחקו'.

'חיל בלע ויקאנו מבטנו ירשנו א-ל' – אמר דוד לפני הקב"ה: רבש"ע, ימות דואג. אמר לו: חיל בלע ויקיאנו. אמר לפניו: מבטנו יורישנו א-ל.

'גם א-ל יתצך לנצח' – אמר הקב"ה לדוד: יבא דואג לעולם הבא. אמר לפניו: גם א-ל יתצך לנצח'. 'יחתך ויסחך מאהל ושרשך מארץ חיים סלה' – אמר הקב"ה: יאמרו שמעות בית המדרש משמו. אמר לפניו: 'יחתך ויסחך מאהל'. יהיו לו בנים רבנן. אמר: 'ושרשך מארץ חיים סלה'.

'איה שוקל' – ששוקל כל קלים וחמורים שבתורה. 'איה סופר את המגדלים' – שהיה סופר ג' מאות הלכות פסוקות במגדל הפורח באויר. אמר רבי: ד' מאות איבעיות בעו דואג ואחיתופל במגדל הפורח באויר, ולא פשטו. אמר רבא: מה רבותא היא, והלא בשנות רב יהודה כל הגמרא הייתה בנזיקין, וכשהגיע רב יהודה למשנה 'אשה שכובשת ירק בקדירה' וי"א 'זיתים שכבשן בטרפיהן טהורים', אמר: הויות דרב ושמואל קא חזינא הכא. ואנו שונים בעוקצין י"ג מתיבתא. ואעפ"כ כשרב יהודה רק שלף מנעלו בא מטר, ואנו צווחים ואין משגיח בנו, אלא הקב"ה ליבא בעי, שנאמר 'וה' יראה ללבב'.

אמר רב משרשיא: דואג ואחיתופל לא ידעו הלכה לפרשה כתיקנה. הקשה מר זוטרא: והלא נאמר 'איה ספר איה שקל איה ספר את המגדלים', אלא שלא זכו שתקבע הלכה כמותם, שנאמר 'סוד ה' ליראיו'.

לרב אמי לא מת דואג עד ששכח תלמודו – שנאמר 'הוא ימות באין מוסר וברב אולתו ישגה'. לרב אשי – נצטרע, שנאמר 'הצמתה כל זונה ממך'.

ג' מלאכי חבלה נזדמנו לדואג – א' ששכח תלמודו וא' ששרף נשמתו וא' שפיזר עפרו בבתי כנסיות ובבתי מדרשות.

דואג ואחיתופל לא ראו זה את זה – דואג בימי שאול ואחיתופל בימי דוד.

דואג ואחיתופל לא חצו ימיהם – שנאמר 'אנשי דמים ומרמה לא יחצו ימיהם', שנותיו של דואג ל"ד ושל אחיתופל ל"ג.

בתחילה קרא דוד לאחיתופל 'רבו', ולבסוף קראו 'חבירו', ולבסוף קראו 'תלמידו'.

*************