לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

מסכת בבא בתרא דף קי״א

דף קי"א – ע"א

האיש יורש את אמו, שנאמר 'וכל בת יורשת נחלה ממטות בני ישראל' שיורשת שני מטות כשאביה משבט אחד ואמה משבט אחר ולא הניחו בנים (ולאביה היה בנים וע"כ נישאת לשבט אחר, ומתו לפני אביהם וירשה אותו), ואם בת יורשת את אימה קל וחומר שבן יורש אותה שהרי יפה כחו בנכסי האב, לת"ק: כמו שבנכסי האב בן קודם לבת כך בנכסי האם, שנאמר 'ממטות' מקיש מטה האם למטה האב, ולא אומרים דיו, לרבי יוסי ברבי יהודה ורבי אליעזר בר' יוסי בשם רבי זכריה בן הקצב: בן ובת שווים בנכסי האם שדיו לבא מן הדין להיות כנידון, 'הלכה' לרב ושמואל ורב נחמן הלכה כת"ק, ולא כרב חיננא בר שלמיא ורב הונא אמר רב שאמרו הלכה כרבי זכריה.

דף קי"א – ע"ב

אין בכור נוטל פי שניים ממטה האם, לרבא שנאמר 'לו משפט הבכורה משפט הבכורה לאיש ולא לאשה' (ומזה לומדים אף לבחור שנשא בתולה ומפסוק 'מכל אשר ימצא לו' לא נלמד רק לבחור שנשא אלמנה, ומפסוק 'אונו' לאלמן שנשא בתולה).

הבא אחר נפלים הוא בכור לנחלה שנאמר 'ראשית אונו' שהוא ראשון שליבו דווה עליו.

                                                  מקור הדין – שהאיש יורש את אשתו:

א.   לרבי עקיבא: לומדים מהפסוק 'שארו' זו אשתו, והיא אינה יורשת אותו שנאמר 'וירש אותה' הוא יורש אותה ואין היא יורשת אותו, לאביי כך סדר הפסוק 'ונתתם את נחלתו לקרוב אליו', ואם מתה אשתו וירש אותה 'שארו וירש אותה'. ולרבא גורעים ומוסיפים ו' של נחלתו והאות ל' של לשארו ודורשים ונתתם את נחלת שארו לו.

ב.    לר' ישמעאל: ממה שנאמר 'ושגוב הוליד את יאיר ויהי לו עשרים ושלוש ערים בארץ הגלעד', וכי מניין ליאירשלא היה לשגוב רק שנשא אשה ומתה וירשה, ולא לומדים מפסוק 'וכל בת יורשת נחלה וגו' לאחד ממשפחת מטה אביה תהיה לאשה' וגו' ששמא הוא משום שירשנה בנה ותיסוב נחלתה לשבט אחר, והפסוקים 'לא תיסוב נחלה' הוא לעבור בשני לאווים ועשה, וגבעת פינחס יש לבאר שירשה מאמו [אבל אין לומר שלקחה בדמים שהרי חוזרת ביובל ונמצא צדיק קבור בקבר שאינו שלו, אבל אפשר להעמידו בשדה חרמים שנפלה לחלקו ועיין לקמן קי"ג.], ולברייתא לקמן דף קי"ב: הפסוק 'ולא תיסוב נחלה ממטה למטה אחר' נאמר בהסיבת הבעל, לרבא: שנאמר שם 'ידבקו מטות' ודביקות המטות על ידי בעל הוא, לרב אשי: שנאמר שם 'ממטה למטה אחר' ובן לאו אחר הוא

ג.     ולברייתאבתרא: הוא מסברא.

***************

דף קי"ב

'וכל בת יורשת נחלה ממטות בני ישראל לאחד ממשפחת מטה אביה תהיה לאשה', מסתפק לאביי אם דווקא למטה אביה תהיה לאשה, אבל לשבט אמה לא חוששים להסיבה שכבר הוסבה מעצמה בירושת הבת את אמה שהיא מתייחסת אחרי שבט אביה, או דילמא נישאת לאיש שאביו משבט אביה ואמו משבט אימה ולא אומרים שבשביל שהוסב קצת יוסב לגמרי משבט האם, ומה שאמר 'ממשפחת מטה אביה' הוא שיהא משפחת מטה אביה עיקר היחס של בעלה ואמו כאמה.

**************

דף קי"ג – ע"א

אין הבעל יורש אשתו מה שלא היה מוחזק אצלה קודם מיתתה כגון שמת אביה לאחר כך,שנאמר 'ואלעזר בן אהרןמת ויקברו אתו בגבעת פינחס בנו אשר נתן לו בהר אפרים' ומשמע נחלה הראוי לו וירשה בנו [ולא שדה חרמים] שנשא אלעזר אשה ומתה בחיי מורישיה ומתו מורישיה וירש פינחס ולא אלעזר.

דף קי"ג – ע"ב

בן קודם לבת לרשת את אחיו, דודו, בן אחיו, ובכל קורבה שנאמר 'וירש' מקיש כל הירושות לירושה ראשונה שבן קודם לבת.

'והיה ביום הנחילו את בניו' שתחילת דין על ירושת הבן צריך להיות ביום. 'והיתה לבני ישראל לחוקת משפט' שכל הנחלות דינם כדיני ממונות שצריך שלשה, ונלמד לכל דיני ממונות שאין תחילת דין אלא ביום.

שלשה שנכנסו לבקר את החולה ביום, ושומעים מפיו איך מנחיל נכסים ויש קניין, אם רצו עושים דין שהם שלשה, ואינם צריכים עדים שהודאת בעל דין לפניהם כמאה עדים, ואם רצו מעידים בפני בית דין ואינו צריך לומר להם אתם עדי, ואם נכנסו שנים או שנכנסו השלשה להעיד או בלילה שאי אפשר לדון וראו בתורת עדים או שאין קנין והם עדים ואין עד נעשה דיין מגזירת הכתוב.

***************