לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל
מסכת בבא מציעא דף ל׳ – ל"א – ל״ב
מצא כסות או כלים. מלאכה בפרה אדומה. פעמים שאתה מתעלם. מציאת חמור ופרה.
דף ל' – ע"א
מצא כסות שוטחה לצורכה ולא לצורכו, ואיבעיא אם מותר לשוטחה לצורכה ולצורכו, ואם נזדמנו אורחים לא ישטחנה על גבי מיטה אפילו אם נתכווין רק לצורכה משום עין רע ושמא יגנב.
הכניס עגלה לרבקה ודשה כשירה לעגלה ערופה שלא התכווין שתדוש, הכניסה בשביל שתינק מאמה וגם שתדוש פסולה שנאמר 'אשר לא עבד בה' והקרי אשר לא עובד בה, שגם אם עובד בה ממילא צריך שיהא ניחא לו בכך.
מצא כלי עץ משתמש בהם שלא ירקבו, מצא כלי נחושת משתמש בהם בחמין ובצונן ולא יתנו על גבי האור שמשחיקם, מצא כלי כסף משתמש בצונן ולא בחמין שמשחיר, מצאמגריפות וקרדומות משתמש בהם ברך ולא בקשה, מצא כלי זהב וזכוכית לא יגע בהם.
המפקיד פיקדון והלך למדינת הים צריך הנפקד להשתמש בו כדרך שמשתמש במציאה כדי שלא יתקלקל הפקדון.
'והתעלמת'פעמים שאתה מתעלם, כגון בזקן ואינו לפי כבודו ולא היה מחזיר בשלו, ולפנים משורת הדין יש להשיב, ואם הכישה כדי להשיבה הואיל והתחיל להשיבה חייב.
כהן שראה אבידה בבית הקברות אסור להיכנס שם כדי להשיב שאיסור טומאת כהן עשה ולא תעשה הוא ואין עשה של השבת אבידה, יכול לדחות לא תעשה ועשה.
היתה מלאכת המוצא מרובה מדמי האבידה פטור מלהשיב, שנאמר 'אפס כי לא יהיה בך אביון' שלא תביא עצמך לידי עניות.
דף ל' – ע"ב
איבעיא בזקן שמצא מציאה בשדה ושם הוא לפי כבודו, ובעיר אינו לפי כבודו אם חייב להתחיל בשדה ולהמשיך בעיר.
'והודעת להם את הדרך ילכו בה ואת המעשה אשר יעשון'– 'והודעת' היינו ללמד להם אומנות להתפרנס בו, 'את הדרך' זו גמילות חסדים, 'ילכו' זה ביקור חולים שגם בבן גילו שנוטל אחת משישים מהחולי, 'בה' זה קבורה גם בזקן ואינו לפי כבודו, 'ואת המעשה' זה הדין, 'אשריעשון' זה לפנים משורת הדין ולא חרבה ירושלים אלא משום שהעמידו דבריהם על דין תורה ולא לפנים משורת הדין.
משנה . מצא חמור ופרה רועים בדרך, ביום אין זו אבידה, אפילו ראה כן הרבה ימים שהבעלים הניחו שם מדעת, בלילה אפילו שעה אחת הרי זו אבידה, ראה אותה במשך שלשה ימים לפני עלות השחר וכשחשיכה ערבית הרי זו אבידה.
מצא חמור וכליו הפוכים הרי זו אבידה, וכן פרה רצה בין הכרמים שנעשה להם פצעים.
החזירה וברחה אפילו ארבעה וחמישה פעמים חייב להחזיר שנאמר 'השב תשיבם'.
היה בטל מסלע לא יאמר תן לי סלע משום שאם היה עושה מלאכתו היה טורח ועכשיו לא טרח כל כך, אלא נותן לו שכר כמו שאדם היה נוטל לפחות ממלאכתו הכבדה והיה עוסק במלאכה קלה ואם יש שם שלשה בני אדם יתנה תנאי בפניהם שיטול שכר שלם, ואם אין שם בית דין אין צריך לבטל ממלאכתו כלל.
דף ל' . לצורכו לצורכה. לפי כבודו. לא יהיה בך אביון. לפנים משורת הדין.
************
אבידת קרקע. דרשות בפסוקים.
דף ל"א – ע"א
'לכל אבידת אחיך' לרבות אבידת קרקע, שאם ראה מים ששוטפים ובאים לשדה חבירו הרי זה גודר בפניהם.
מצא בהמה רועה או רצה – לאביי בין רועה בדרך בין בכרמים אין זו אבידה, רצה בין בדרך בין בכרמים הוה אבידה, לרבא רצה כלפי העיר אין זו אבידה כלפי המדבר הרי זו אבידה, רועה בדרך אין זו אבידה, רועה בין כרמים של ישראל הרי זו אבידת קרקע וחייב להשיב, ובין כרמים של עכו"ם אינו חייב להשיב מפני אבידת קרקע ואין חשש שבעל הכרמים יהרגנו אם נוהגים באותו מקום להתרות לפני שהורגים הבהמה.
'השב תשיבם' – 'השב' משמע אפילו חזרה וברחה מאה פעמים שחייב להשיב, 'תשיבם' שיכול להשיב לרשות הבעלים גם בלי ידיעתו, מה שאין כן בגנב וגזלן וד' שומרים צריכים להודיע ואם לא הודיע עדיין חייב באחריות.
'שלח תשלח' – שנאמר בשילוח הקן, 'שלח' משמע אפילו מאה פעמים, 'תשלח' גם אם צריך הציפור לדבר מצוה.
'הוכח תוכיח' – 'הוכח' משמע אפילו מאה פעמים, 'תוכיח' אפילו תלמיד לרב.
'עזוב תעזוב עמו' הקם תקים עמו' לרבות גם אם אין בעליו עמו.
דף ל"א – ע"ב
'מות יומת המכה' – 'יומת' לרבות שגם אם אינו יכול להרגו במיתת סייף הכתובה בו רשאי להמיתו בכל מיתה, וכן דורשים 'הכה תכה' הנאמר בעיר הנידחת.
'השב תשב לו את העבוט' 'אם חבול תחבול שלמת רעך' לרבות גם אם לקח המשכון שלא ברשות בין דין חייב להשיב, וכתוב שני פסוקים אחד לכסות יום ואחד לכסות לילה.
'פתוח תפתח' לרבות שיתן צדקה גם לעניים שבעיר אחרת, 'נתן תתן' שאם אי אפשר לך ליתן מתנה מרובה תן לו מתנה מועטת.
'העניק תעניק לו' לרבות שיעניק לעבד העברי גם אם לא נתברך הבית בשבילו, ולרבי אליעזר בן יעקב אם לא נתברך הבית בגללו פטור מהענקה, ודיברה תורה בלשון בני אדם.
'העבט תעביטנו' לרבות גם מי שיש לו ואינו רוצה להתפרנס משלו יתן לו ויפרע מממונו לאחר מיתתו, ולר"ש אין נזקקים לו.
המוצא אבידה וצריך להתבטל ממלאכתו כדי להשיב, יתן לו בעל האבידה שכר כמה אדם רוצה לבטל ממלאכתו הכבידה לעשות מלאכה קלה.
דף ל"א. לכל אבידת אחיך. אין לי. איתא למרא. אחד לכסות.
***********
מציאת בהמה ברפת או ברשות הרבים. מצוות פריקה וטעינה.
דף ל"ב – ע"א
שותפים שיש להם סחורה שצריך שומא אין אחד יכול לחלק וליטול חלקו אלא על ידי בית דין של שלשה הדיוטות.
משנה . מצא בהמה ברפת שאין לה פתחים בכל צד ואינה נעולה ואם רוצה לצאת יוצאה, אינו חייב בה, ללשון א' דרבי יצחק דווקא אם היא תוך תחום העיר ללשון שני אפילו חוץ לתחום.
מצא בהמה ברשות הרבים חייב להשיבה, ללשון ב' דרבי יצחק דווקא אם הוא חוץ לתחום העיר.
כהן שראה אבידה בבית הקברות לא יטמא לה, שקדושת הכהן הוא מצות עשה ולא תעשה ואינו נדחה מפני מצות השבת אבידה [אע"ג דגם היא עשה ולא תעשה, רש"י דף ל'.].
אבא שאמר לבנו הכהן שיטמא עצמו בבית הקברות להחזיר האבידה, או שאמר לבנו אל תחזיר האבידה, אע"פ שהוקש כיבוד אב ואם לכבוד המקום לא ישמע לו שנאמר 'איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמרו אני ה' אלוקיכם' אני אדון לשניכם.
מצות פריקה הוא שיעשה כן בחנם, ומצוות טעינה – לרבנן הוא בשכר ולכן כתבה התורה מצות פריקה וטעינה ולא לומדים פריקה ק"ו מטעינה שטעינה הוא בשכר ופריקה בחנם, לרבי שמעון גם טעינה בחינם, וכתבה התורה שני פסוקים ולא מפורש בהם איזהו פריקה ואיזהו טעינה ואם היה כתוב רק אחד ס"ד שחייב רק בפריקה.
דף ל"ב – ע"ב
אם יש על החמור יתר מכדי משאו – להוי אמינא, לת"ק חייב בפריקה משום שצער בעלי דאורייתא, לרבי יוסי הגלילי פטור משום צער בעלי חיים לאו דאורייתא, והגמרא דוחה שגם לת"ק אינו דאורייתא ונחלקו אם דורשים 'תחת משאו' משאו שיכול לעמוד בו.
ישב בעל החמור ואומר לחבירו לפרוק למ"ד צער בעלי חיים דאורייתא חייב לפרוק רק אם יתן לו שכר, ולמ"ד לאו דאורייתא פטור.לא משום איבה, וביין אסור משום שיכול להשתמט ולומר שאסור לנו, ופריקה למ"ד צער בעלי חיים דאורייתא חייב גם בעכו"ם, בהמת עכו"ם ומשא של ישראל אם הישראל מחמר אחריה חייב משום צער הישראל בין בפריקה בין בטעינה, אם עכו"ם מחמר אחריה למ"ד צער בעלי חיים דאורייתא חייב בפריקה, בהמת ישראל ומשא עכו"ם וישראל מחמר אחריה חייב בפריקה וטעינה. עכו"ם מחמר אחריה למ"ד צער בעלי חיים לאו דאורייתא אינו חייב אלא משום איבה, למ"ד דאורייתא חייב בפריקה.
אוהב לפרוק ושונא לטעון, מצוה לטעון לשונא כדי לכוף את יצרו.
דף ל"ב. לא בפני בית דין. לא בביה"ק. לפריקה בחינם. לצער בע"ח לאו.
***************