לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

שבת קודש כ׳ חשון תשפ"ד

מסכת בבא קמא דף ב׳

מסכת בבא קמא

פרק ראשון – ארבעה אבות

אמר רב יהודה האי מאן דבעי למהוי חסידא יקיים מילי דניזקין (ב"ק ל'.)

אמר רבי ישמעאל הרוצה שיחכים יעסוק בדיני ממונות שאין לך מקצוע בתורה גדול יותר מהם והם כמעיין הנובע (ב"ב קע"ו:)

בבא קמא דף ב' . יום שב"ק פרשת וירא – כ' חשון תשפ"ד

ארבעה אבות נזיקין/תולדות בטומאה ובמלאכה בשבת/תולדות קרן

דף ב' – ע"א

משנה . ארבעה אבות נזיקין כתובים בתורה, שור בור מבעה ואש, הצד השוה שבכולם הוא שדרכם להזיק ושמירתם עליך וכשהזיק חייב המזיק לשלם ואם משלם בקרקע צריך לשלם במיטב הארץ, וכן כל שדרכו להזיק חייב (משמע מזה שעונשים מן הדין ולפי המכילתא אין עונשין מן הדין, התנא האריך לא ראי זה כראי זה להגדיל תורה ולהאדירה).

תולדות במלאכות שבת דינם כמו האבות שבין האב ובין התולדה אם עבר בשוגג חייב חטאת ובמזיד חייב סקילה, ואם עבר על אב ותולדה שלו לחכמים חייב רק חטאת אחת על האב לרבי אליעזר חייב שתיים (לפי תירוץ ראשון בתוס' אין צריך להתרות התולדה באב שלה, לפי תירוץ שני צריך, גדר אב לרבי אליעזר לתירוץ ראשון תלוי בחשיבות לתירוץ שני תלוי במשכן וחשיבות).

דף ב' – ע"ב

תולדות טומאה אין דינם כמו האבות שהאב מטמא אדם וכלים ותולדות מטמא רק אוכלים ומשקים.

תולדות נזיקין יש מהם שדינם כמו האבות ויש שאין דינם כמו האב (ויתבאר בדף ג':).

נגיחה בקרן הוא בין במחובר ובין בתלוש הדין ותם משלם חצי נזק ומועד משלם נזק שלם.

תולדות קרן הוא נגיפה בגופה, נשיכה ולא תולדה של שן כיון שאין הנאה להזיקו, רביצה על כלים כדי לשבור בעיטה ולא תולדה של רגל שאין היזיקה מצוי.

נגיפה שכתוב בתורה הוא נגיחה בקרן, ומה שכתוב בשור המזיק אדם לשון נגיחה ובשור שהזיק שור כתוב לשון נגיפה, שנוח לבהמה להזיק שור מלהזיק אדם או משום שהאדם שומר את עצמו, או משום שאין נוח לבהמה להרוג בנגיחת קרן, ולכן מועד לבהמה לא יהא מועד לאדם אבל מועד לאדם יהא מועד לבהמה (לרב פפא מועד למין אחד לא יהא מועד לשאר מינים ומועד לאדם לא יהא מועד לבהמה, אבל אם נגח אדם שור וחמור יהא מועד לכל, שור חמור וגמל לא יהא מועד לאדם, לר' מנחם מועד לכל וחזר בו מבהמה לא יהא חזרה לאדם, חזרה מאדם יהיה חזרה מכולם).

תולדות קרן לעניין תשלום דינה כמו אב המזיק משום שכוונתו להזיק וממונך ושמירתן עליך כמו האב.

***************

יום ראשון כ״א חשון תשפ"ד

מסכת בבא קמא דף ג׳

תולדות שן ורגל ואש ואדם/בור שיש בו י' טפחים והתולדה/צרורות

דף ג' – ע"א

'ושלח את בעירה ובער בשדה אחר' – ושלח משמע מזיק בשן כמו שנאמר 'ושן בהמות אשלח בהם' ומשמע גם רגל כמו שנאמר 'משלחי רגל שור וחמור', ובער משמע שן שנאמר 'כאשר יבער הגלל עד תומו' וכיון שמפסוק ושלח משמע שן ורגל לומדים שניהם מפסוק ושלח שאי אפשר ללמוד אחר יותר מהשני, ופסוק ובער היינו שחייב בשן גם באופן שלא שלח את הבהמה, ולומדים משן שברגל חייב גם אם לא שלחו.

תולדות שן הוא שנתחככה בכותל להנאתה והפילה הכותל, או טינפה פירות על ידי שנתגלגלה עליהם להנאתה.

תולדות שן לעניין תשלום דינה כמו האב שן שיש הנאה להזיק וממונך ושמירתו עליך כמו האב.

תולדות רגל הוא שהזיקה בגופה דרך הילוכה וכן בשערה בשליף שעליה ומשא בתוכה, בפרומביא שבפיה, בזוג שבצווארה.

תולדות רגל לעניין תשלום דינה כמו האב רגל שהזיקם מצוי וממונך ושמירתם עליך כמו האב.

בור שיש בו עשרה טפחים חייב בין אם מת בו השור או הוזק שנאמר 'והמת יהיה לו' והפסוק מיירי בבור שיש בו כדי להמית ואמרו רבנן בור של ט' טפחים אין בו כדי להמית, וגם בור תשעה אב הוא או משום שמשמע דווקא בור שיש בו כדי להמית אז הדין שחייב גם על מיתה אבל בור שאין בו כדי להמית חייב רק על נזיקין, או משום שמה שכתוב בתורה ונפל שמה שור או חמור היינו בין הוזק בין מת.

אבנו סכינו ומשאו שהפקיר והניח ברשות הרבים הוא תולדה של דבור, לשמואל גם אם לא הפקיר חייב משום בור שכל תקלה בור הוא, ולרב חייב משום ממונו (מכח מה הצד משור ובור ונתקשה תוספת שאם כך למה חייב על כלים).

תולדות בבור לעניין תשלום דינו כמו האב בור שתחילת עשייתו לנזק וממונך ושמירתן עליך (בור חייב אע"פ שאינו ממונו).

תולדות אדם המזיק הוא רוק הפה וליחת החוטם מתי שעדיין לא נח, אבל לאחר שנח חייב משום בור.

תולדות האדם המזיק לעניין תשלום דינו כאדם המזיק, ואדם מועד לעולם בין ער בין ישן.

תולדות אש הוא אבנו סכינו ומשאו שהניח בראש הגג ונפלו ברוח מצויה והזיקו שעדיין באוויר.

תולדות באש לעניין תשלום דינו כמו האב שהרי אש כח אחר מעורב בו וממונך ושמירתו עליך (אפילו אינו ממונו שאם הדליק גדיש של חבירו באש של אחר חייב).

בהמה שהתיזה צרורות דרך הילוכה ונשבר כלים הלכה למשה מסיני שמשלם חצי נזק ותולדה של רגל הוא, ואין דינו כמו האב לעניין תשלום שרגל משלם נזק שלם, ודינו כרגל לרב פפא שמשלם מעלית נכסיו ולא כחצי נזק בקרן שמשלם רק מגוף הבהמה, לרבא ספק אם משלם מעליה ודינו כרגל שפטור ברשות הרבים.

***************

יום שני כ״ב חשון תשפ"ד

מסכת בבא קמא דף ד׳

מבעה לרב ושמואל/נזקי עבדו/אבות של רב חייא ורב הושעיא

דף ד' – ע"א

מבעה במשנה לרב זה אדם המזיק וכך פירוש המשנה לא הרי השור שמשלם את הכופר ולכן אם לא היה כתוב אדם לא היו לומדים משור שאין אדם משלם את הכופר, ולא הרי האדם שחייב בארבעה דברים ולכן אין ללמוד שור ממנו שאינו משלם ארבעה דברים, הצד השוה שבהם שדרכם להזיק שגם אדם דרכו להזיק בישן שמכופף ומיישר רגליו, ושמירתם עליך שאדם שמירת גופו עליו (אם ישן והביאו כלים אצלו ושברם פטור שהם גרמו לו).

מבעה לשמואל זה שן ולשיטתו מה שכתוב במשנה שור לרב יהודה היינו לקרנו, וכך פירוש המשנה לא ראי הקרן שכוונתו להזיק ולכן אין ללמוד שן ממנו אם לא היה נאמר שן ולא ראי השן שיש הנאה להזיקה ולכן אין ללמוד קרן ממנו אם לא נאמר קרן, וכשהזיק חב המזיק היינו רגל, לרבא תנא שור לרגלו וכך פירוש המשנה לא ראי הרגל שהזיקה מצוי כראי השן שאין הזיקה מצוי ולא ראי השן שיש הנאה להזיקה כראי הרגל שאין הנאה להזיקה, וכשהזיק חב המזיק ללמוד קרן, ולא כתב אותה ברישא משום שהרישא מדבר רק במועדים מתחילתם וקרן אינו מועד מתחילתו.

רב לא למד כשמואל שמבעה זה שן שכתב שור וכולל כל הדברים הקשורים לשור, ושמואל לא למד כרב שכתוב בסיפא והאדם, ולא כתב אדם ברישא שהרישא מדבר בנזקי ממונו, ולרב תנא אדם בסיפא לכוללו במזיקים שהם מועדים מתחילתם.

אדון פטור מנזקי עבדו ואמתו אף על גב שהם ממונו שהזיק משום שאם מחייבים אותו כל שעה שיכעיסנו רבו ילך וידליק גדיש של חברו כדי לחייב את רבו ונמצא מחייב את רבו מאה מנה כל יום (ומהאי טעמא פטור גם בשוגג שלא יעשה במזיד ויאמר שוגג הייתי).

דף ד' – ע"ב

מבעה במשנה אינו מים (ע"י כח שני או לאחר שנח שאילו ע"י כח ראשון אדם המזיק הוא) שלא מצינו בפסוק שמיים נקרא מבעה, ואין לומר שמבעה במשנה היינו אש שכבר נאמר הבער, ואין לומר שהבער פירושו של מבעה שכתוב במבעה שיש בו רוח חיים ואין לאש רוח חיים.

רב אושעיא תני י"ג אבות נזיקין, ארבעה שומרים, חמישה דברים שהאדם חייב כשחובל בחבירו, ארבעה אבות של המשנה, ותנא במשנה לא כתבם משום שלשמואל שמבעה זה השן התנא לא מיירי בנזקי אדם, ולרב שמבעה זה אדם היינו אדם שהזיק בגופו ממון חבירו, ולרב אושעיא תני אדם שהזיק אדם אחר בגופו בידיים או אדם שהזיק ממונו בהיזק ממילא.

רבי חייא תני כ"ד אבות נזיקין, חיוב כפל בגנב, חיוב ארבעה וחמישה בטביחה ומכירה , גנב שמשלם על פי עצמו שאינו משלם כפל, גזלן, עדים זוממים, (אפילו אם שילם שלא אומרים בממון כאשר זמם ולא כאשר עשה, לריב"א שאפשר בחזרה, לר"י שבממון עונשים מן הדין).אונס, ומפתה, מוציא שם רע, מטמא, מדמע, מנסך, וי"ג של רב אושעיא.

***************