לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל
בס"ד
יום רביעי ז' תמוז תשע"ח
מסכת זבחים דף ס"ח
דף ס"ח
כל הפסולין שמלקו מליקתם פסולה – ואינם מטמאין בבית הבליעה, לפי שהועילה מליקתן שאם עלו לא ירדו, שהרי פסולם בקודש, הועילה גם להוציאם מידי נבילה. מלק בשמאל או בלילה, או ששחט חולין בפנים וקדשים בחוץ, אינם מטמאות בבית הבליעה.
מלק בסכין, מלק חולין בפנים, וקדשים בחוץ, מלק תורין שלא הגיע זמנן, ובני יונה שעבר זמנן, או שיבשה גפה, שנסמית עינה, ושנקטעה רגלה, מטמא בבית הבליעה.
זר שמלק – לשיטת רב מטמא בבית הבליעה, ואין דומה לשמאל שיש לה הכשר ביוה"כ, ולילה שיש לה הכשר באיברים ופדרים. אבל זר אע"פ שיש לו הכשר בשחיטה, שחיטה אינה עבודה. ואע"פ שהוא כשר בבמה, אין למדים מבמה. ומה שלמדו יוצא שאם עלה לא ירד ממה שכשר בבמה, עיקר סמיכתו על ריבוי של 'זאת תורת העולה'. ולרבי יוחנן למדים מבמה שזר אינו מטמא בבית הבליעה.
שחיטת פרה למדים מ'אלעזר וחוקה' שפסולה בזר – ולא משום ששחיטה עבודה היא, שהרי קדשי בדק הבית היא, אלא כמראות נגעים שצריכה כהונה.
'זה הכלל כל שפסולו בקודש אינו מטמא בבית הבליעה'. – לרבות שחיטת קדשים בפנים. 'לא היה פסולו בקודש מטמא בבית הבליעה' – לרבות מליקת חולין בחוץ.
*************
יום חמישי ח' תמוז תשע"ח
מסכת זבחים דף ס"ט
דף ס"ט ע"א
מלקה זר או פסול, הפיגול והנותר והטמא – אין מטמאין בבית הבליעה. (כשיטת רבי יוחנן לעיל סח:).
קמיצת זר תרד, מליקת זר לא תרד – ואע"פ ששניהם ישנם בבמה (לדברי האומר יש מנחה בבמה), אין למדים קמיצה במקדש מקמיצה בבמה, שאין קידוש כלי שרת במנחה בבמה, לפיכך אין קמיצה זו דומה לזו.
לדברי האומר יש מנחה בבמה, יש עופות בבמה. ולדברי האומר אין מנחה, אין עופות. שנאמר 'זבחים' ולא מנחות, 'זבחים' ולא עופות.
מליקה לפנים אין מטמאה בגדים בבית הבליעה – שנאמר 'טריפה', כטריפה שאין מתרת את האיסור, יצא מליקה לפנים שהיא מתרת את האיסור (שבחייה לא היתה ראויה לקרב לגבוה והותרה במליקה זו). אבל המולק קדשים בחוץ, ומולק חולין בין מבפנים בין מבחוץ, הואיל ואין מתירין את האיסור, מטמאין בגדים אבית הבליעה.
שחיטת חולין לפנים, וקדשים בין מבפנים ובין מבחוץ, אינה מטמאה אבית הבליעה – שנאמר 'טריפה', כטריפה ששווה בפנים כבחוץ, יצא שחיטת חולין בפנים, שבחוץ אינה מטמאה אפילו היא טריפה. וכן שחיטת קדשים בפנים, כיון שבחוץ הועיל לחייבו כרת, הועיל לטהרה מידי נבילה. אבל מליקת קדשים בחוץ אינה נלמדת ממליקת קדשים בפנים, שדנין דבר שלא בהיכשרו מדבר שלא בהיכשרו, ואין דנין דבר שלא בהיכשרו מדבר שבהיכשרו.
דף ס"ט ע"ב
מלק את העוף ונמצאת טריפה, נחלקו תנאים בדבר:
לשיטת רבי מאיר אין מטמא בבית הבליעה – שעל שחיטתה למדים בק"ו מנבלת בהמה שמטמאה במגע ובמשא ושחיטתה מטהרת טריפתה מטומאתה, נבלת העוף שאינו מטמא במגע ובמשא אינו דין ששחיטתה מטהרת טריפתה מטומאתה. ומה מצינו בשחיטתה שמכשרת לאכילה ומטהרת טריפתה, אף מליקתה שמכשרתו באכילה תטהר טריפתה. ואין אומרים דיה כבהמה שרק שחיטה מטהרת ולא מליקה, שדורש ממה שנאמר 'זאת תורת הבהמה והעוף', הרי בהמה אינה שוה לעוף, שבהמה מטמאה במגע ובמשא ועוף לא, עוף מטמא בגדים אבית הבליעה ובהמה לא, אלא לומר לך מה בהמה דבר שמכשירה לאכילה מטהר טריפתה מטומאתה, כך עוף.
לשיטת רבי יהודה גם מליקתה וגם שחיטתה מטמא בבית הבליעה – שנאמר 'נפש אשר תאכל נבלה וטרפה', טריפה למה נאמרה, אם טריפה חיה וכוונת הכתוב על טריפה שמתה, הרי נבילה אמורה. ואם טריפה אינה חיה, הרי היא בחייה בכלל נבילה, אלא להביא טריפה ששחטה שמטמאה.
לשיטת רבי יוסי שחיטתה מטהרת בק"ו מנבלת בהמה, אבל מליקתה לא – כי 'דיה כנבלת בהמה'.
'דיו' דאורייתא הוא – שנאמר 'ויאמר ה' אל משה ואביה ירק ירק בפניה הלא תכלם שבעת ימים', ק"ו לשכינה ארבעה עשר יום, אלא דיו לבא מן הדין להיות כנדון.
*************