לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

בס"ד

יום שישי ט"ו אב תשע"ט

מסכת תמורה דף כ"ח

 

פרק שישי – כל האסורין

דף כ"ח ע"א

כל האסורין למזבח – אוסרין בכל שהן, שאם נתערב אחד מהן אפילו באלף בהמות כשרות – אינו בטל ברוב וכולן אסורין למזבח. בין שהן אסורות בהנאה, כגון שור הנסקל וחטאות המתות, ובין שאינן אסורות בהנאה, כגון הרובע והנרבע (ע"פ עד אחד או ע"פ בעלים, שמותרים בהנאה ואסורים למזבח), והמוקצה, והנעבד, והאתנן, ומחיר, והכלאים, והטרפה, ויוצא דופן. בין שנתערבו בחולין ואח"כ הוקדשו, ובין שנתערבו בקדשים.

איזהו מוקצה? שהוקצה לעבודת כוכבים, הוא אסור ומה שעליו מותר. ואיזהו הנעבד? כל שעובדין אותו, הוא ומה שעליו אסור. וזה וזה מותר באכילה.

 כל הקדשים שנתערבו בהן מחטאות המתות או שור הנסקל, אפילו אחד ברבוא – ימותו. נתערבו רובע ונרבע – ירעו עד שיסתאבו, וימכרו, ויביא בדמי יפה שבהן מאותו המין.

ואלו אסורין ואוסרין את תערובתן בכל שהן: יין נסך, ועבודת כוכבים, וציפרי מצורע, ועורות לבובין, ושיער נזיר, ופטר חמור, ובשר בחלב, ושור הנסקל, ועגלה ערופה, וחולין שנשחטו בעזרה, [ושעיר המשתלח] – הרי אלו אסורין ואוסרין בכל שהן אפילו להדיוט.

רובע ונרבע בין ע"פ עדים שהוא חייב מיתה, ובין ע"פ עד אחד או ע"פ בעלים שאינו חייב מיתה – אסורין לגבוה. שנאמר 'מן הבהמה' להוציא רובע ונרבע. אבל אינו נלמד בק"ו מבעל מום, כי מה לבעל מום שמומו ניכר. וי"א (להלן ע"ב) שרובע ונרבע פסולים לגבוה שנאמר 'כי משחתם בהם מום בם', וכל מקום שנאמר השחתה אינו אלא דבר ערוה ועבודת כוכבים, וללמד שכל שהמום פוסל בהן, דבר ערוה ועבודת כוכבים פוסלין בהן.

חורש בשור וחמור – אע"פ שנתעבדה בו עבירה, מותר למזבח.

הודאת עד אחד פוסלת בעל מום מהקרבה – שמכיון שאמר החכם מום קבוע הוא, פסול להקרבה.

דף כ"ח ע"ב

הנעבד פסול לגבוה – שנאמר 'מן הבקר' להוציא את הנעבד. אבל אין ללמדו בק"ו מאתנן ומחיר שציפויין מותרין, שהרי אפשר להפוך הק"ו ולהתיר גם ציפוי של נעבד לגבוה.

אתנן ומחיר כלב, ציפוי שלהם מותר לגבוה – שנאמר 'גם שניהם' ולא ציפוייהן. הנעבד ציפויו אסור בהנאה אפילו להדיוט, שנאמר 'לא תחמוד כסף וזהב עליהם ולקחת לך'. (ואפילו ציפוי על דבר שיש בו רוח חיים אסור, לאחר שלמדנו שנעבד אסור לגבוה אנו קורים בו 'לא תחמוד' וגו'. רש"י).

צריך לכנות לבית ע"ז שם גנאי – כגון ל'בית גליא' קורין 'בית כריא', ל'פני המולך' קורין 'פני כלב', ל'עין כל' קורין 'עין קוץ'.

מוקצה אסור לגבוה – שנאמר 'מן הצאן'. נוגח אסור לגבוה – שנאמר 'ו'מן הצאן.

רובע עשה בו אונס כרצון – שגם אם רבע באונס נסקל. מה שאין כן בנוגח, שאם נגח באונס אינו נסקל. הנוגח שהמית אדם משלם את הכופר, מה שאין כן הרובע שאינו משלם כופר. (ומזה הטעם הוצרכו ללמד על שניהם שפסולים להקרבה).

הרובע והנרבע הם כקדשים שקדם מום עובר להקדשן – וצריכין מום קבוע לפדות עליהן.

חולה זקן ומזוהם פסולין להקרבה – י"א שנאמר 'מן הבהמה מן הבקר ומן הצאן'. וי"א שנאמר 'מן הצאן מן הכבשים ומן העזים'.

לריש לקיש אין איסור מוקצה אלא לשבע שנים – שנאמר אצל גדעון 'ויהי בלילה ההוא ויאמר לו ה' קח את פר השור אשר לאביך ופר השני שבע שנים', וסובר שהיה מוקצה לעבוד ולא עבדוהו. ולרבא עבדוהו, ולפיכך אין ללמוד מאותו ענין דבר לפי שחידוש הוא שהתירוהו ה' להקרבה אע"פ שנעבד (ומשמע מרש"י שחולק על דינו של ריש לקיש).

שמונה דברים התירו לגדעון באותו לילה: שחוטי חוץ, ולהקריב בלילה, וזרות, ולא הוצרך לכלי שרת, והקריב בכלי שהיה משמש לאשירה, והקטירו בעצי אשירה, ומוקצה, ונעבד.

*************

שבת קודש ט"ז אב תשע"ט

מסכת תמורה דף כ"ט

דף כ"ט ע"א

מנין למוקצה שאסור להקרבה מן התורה – שנאמר 'תשמרו להקריב לי במועדו' לי ולא לאדון אחר, ואיזהו אחר שמקריבין לו זו עבודת כוכבים.

לרבא בר רב אדא בשם רב יצחק אין מוקצה אסור אלא עד שיעבדו בו שום עבודה לצורך כומרי ע"ז – אבל לאחר מכן שוב לא יקריבוהו לע"ז והוא מותר (ע"פ לשון שני ברש"י שהוא עיקר). לעולא בשם רבי יוחנן רק עד שימסרוהו לכומרי ע"ז לאכילה, ולבהא בשם רבי יוחנן עד שיאכילוהו כרשיני ע"ז, ופירש שזו היא גם כוונת עולא. לרב חנניא טריטאה אינו אסור אלא עד שיעשו בו מעשה, והיינו עד שיגזז ויעבדו בו (כשיטת רבא בר רב אדא).

מוקצה ונעבד מותרין באכילה – שאילו היה אסורין, לא היה צריך ללמד שאסורים לגבוה, שנאמר 'ממשקה ישראל' מן המותר לישראל.

משלשה מקומות למדנו שטריפה פסולה לגבוה א. ממשקה ישראל, מן המותר לישראל. ב. 'מן הבקר' למטה להוציא את הטרפה. ג. 'כל אשר יעבור תחת השבט' פרט לטריפה שאינה עוברת. שאילו נאמר רק ממשקה ישראל לא הייתי אוסר אלא כשנולדה טריפה, אבל אם יצאה לאויר העולם ואח"כ נטרפה, מותרת. ומכתוב שני הייתי אוסר רק כשנטרפה ואח"כ הקדישה, לכך למדנו דרשה שלישית שגם אם הקדישה ואח"כ נטרפה אסורה.

איזהו אתנן? האומר לזונה הוליך טלה זה בשכרך. ואפילו אם התנה עמה ליתן לה אחד, ונתן לה מאה, כולן אסורין.

(דין האומר לחבירו הוליך טלה זה ותלין שפחתך אצל עבדי – יבואר להלן ל.).

דף כ"ט ע"ב

נתן לה ואחר כך בא עליה – אם היה הטלה קיים בשעת ביאה, חל עליו אתנן בשעת ביאה למפרע. ואם קדמה והקריבתו, אם הקנה לה מיד מותר, ואפילו אם אמר לה לא יהא קנוי לך עד שעת ביאה, ואם תצטרכי לו יהיה קנו לך מעכשיו, מותר. ואם לא הקנה לה כלל עד שעת ביאה, אין יכולה להקריבו לפי שאינו שלה.

ואם קדמה והקדישתה קודם ביאה ועדיין לא הקריבתו – נסתפקו בגמרא אם הוא אסור, או שמא גם בזה מותר לפי שאמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט. ולא נפשט.

בא עליה ואחר כך נתן לה – אם אמר לה הבעלי לי בטלה זה, ואינו מחוסר משיכה, כגון שהיא זונה עובדת כוכבים שאין צריכה משיכה, או שהוא עומד בחצירה, אפילו לא נעשה שלה בשעת ביאה, כגון שעשה לה את הטלה אפותיקי, שאם אשלם לך מעות עד יום פלוני מוטב, ואם לאו יהא הטלה שלך, אתננה אסור. ואם אמר לה הבעלי לי בטלה סתם, ולאחר מכן ייחד לה טלה זה, אינו אתנן והוא מותר, כיון שלא היה מיוחד בשעת ביאה.

אחד אתנן זכר, ואחד אתנן כל עריות – אסור. אתנן אשתו נדה – לרב מותר, שנאמר 'זונה' ונדה אינה זונה. וכן סובר רבי שאין אתנן אלא הבאות לו בעבירה שאין לו שום צד היתר בה. וללוי אסור, שנאמר 'תועבה' והיא תועבה.

אם הזוֹנָה נתנה את האתנן לזוֹנֶה – מותר. ללוי שנאמר זוֹנָה ולא זוֹנֶה, ולרב ורבי אע"פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר, שנאמר 'ובתתך אתנן ואתנן לא ניתן לך ותהי להפך'.

נתן לזונה שכר להפקעתה, כלומר מה שבטלה ממלאכתה ולא שכר ביאה – מותר.

לשיטת אביי: זונה עובדת כוכבים – אתננה אסור, שנאמר כאן 'תועבה', ונאמר להלן 'כי כל אשר יעשה מכל התועבות האל', מה להלן עריות שאין קדושין תופסין בה, אף כאן שאין קדושין תופסין בה. וכהן שבא עליה – אין לוקה עליה משום זונה, שנאמר 'לא יחלל זרעו', מי שזרעו מיוחס אחריו, יצא עובדת כוכבים שאין זרעו מיוחס אחריו. זונה ישראלית – אתננה מותר, שהרי קדושין תופסין בה, וכהן שבא עליה – לוקה משום זונה, שהרי זרעו מיוחס אחריו.

לשיטת רבא: אחד זה ואחד זה אתננה אסור, וכהן הבא עליה לוקה משום זונה. שלמדים זה מזה, מה זונה ישראלית אסורה לכהן בלאו, אף זונה עובדת כוכבים אסורה לכהן בלאו, ומה אתנן זונה עובדת כוכבים אסור, אף אתנן זונה של ישראלית אסור.

מודה אביי שלשיטת רבי אלעזר שפנוי הבא על הפנויה עשאה זונה, זונה ישראלית אתננה אסור, ואפילו בפנוי שבא על הפנויה, ואע"פ שקידושין תופסין בה. וכן חייבי לאוין כגון אלמנה לכהן גדול וגרושה וחלוצה לכהן הדיוט זונה היא ואתננה אסור. וכן לרבי עקיבא שאין קידושין תופסין בחייבי לאוין – כל חייבי לאוין זונה היא, שהרי אין קידושין תופסין בה.

אע"פ שלדברי רבא זונה ישראלית אתננה אסור ואפילו מפנוי שבא על הפנויה, מ"מ אין אתננה אסור בבעילה ראשונה רק כשאמר לה הא לך אתנן, אבל אם נתן לה סתם מתנה בעלמא הוא, ואינה חשובה זונה בבעילה ראשונה, רק בבעילה שניה. ולהוציא משיטת רבי אלעזר שפנוי הבא על פנויה שלא לשם אישות עשאה זונה בבעילה ראשונה ואתננה אסור בבעילה ראשונה אע"פ שלא אמר לה הא לך.

 

*************