לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

בס"ד

יום שישי י"ז סיון תשפ"א

מסכת יומא דף מ"ז

דף מ"ז ע"א

פרק חמישי – הוציאו לו

הוציאו לו כף ריקנית מלשכת הכלים, ומחתה גדושה של קטורת מלשכת בית אבטינס, חפן מלא חפניו קטורת מן המחתה, ונתנה לתוך הכף שהיתה מידתה כמלא חפניו.

הביא הקטורת לפני ולפנים בכף, אף שנאמר 'מלא חפניו והביא', משום שצריך להביא עימו גם מחתת הגחלים, והבאה אחת אמר רחמנא – שיביא שתיהן יחד, וליתן המחתה ע"ג חפניו ולהסירו בשיניו בפנים ג"כ אי אפשר – שאין משמשים כך מלך, וק"ו להקב"ה, ולכן עושים כדרך שמצינו בנשיאים שהביאו הקטורת בכף.

נטל את המחתה בימין וכף הקטורת בשמאל, אף שהקטורת יותר חשובה, משום שהגחלים יותר כבדים, ואף שיש כהן שחפניו גדולים – כגון רבי ישמעאל בן קמחית שהיה חופן ארבע קב – ברוב כהנים גדולים הגחלים מרובים מהקטורת [רש"י. ולפנינו הגירסא – שהקטורת צוננת והגחלים חמים].

רבי ישמעאל בן קמחית אמר שכל הנשים זרדו זרד, וזרד אמו גבר על של כולם, וי"א שכוונתו לערסן – הטוב לחולה – שדרך היולדות לאכול לחיזוק, וי"א שכוונתו לזרע, וכמו שאמר דוד על עצמו 'ותזרני' 'ותאזרני'.

רבי ישמעאל בן קמחית יצא ביוה"כ מהמקדש ודיבר עם ערבי בשוק, וניתז רוק על בגדיו ונטמא, ונכנס ישבב אחיו לשמש תחתיו, וראתה אמם שתי כהנים גדולים ביום אחד, וכן היה כשדיבר פעם עם הגמון, ונכנס יוסף אחיו תחתיו.

קמחית זכתה לראות את שבעה בניה ששימשו בכהונה גדולה, ותלתה זכותה בכך שלא ראו קורות ביתה קלעי שערותיה, אך חכמים (בתלמוד בבלי דידן, וראה רש"י בשם ירושלמי) אמרו שהרבה עשו כן ולא זכו.

'והרים ממנה בקומצו' – שיקמוץ המנחה בקומצו, ולא במידה כמידת קומצו, וספק בגמרא אם לחפינת כהן גדול שלא נאמר בה 'בחפניו' אלא 'מלא חפניו' – אפשר לעשות על ידי מידה, או שלמדים בגזירה שווה 'מלא' 'מלא' ממנחה שאין חופן אלא בידיו.

'מלא קומצו' – מ'מלא' למדים שלא יקמוץ מעט בראשי אצבעותיו, אלא חופה שלש אצבעותיו על פיסת ידו וקומץ.

'קומץ' – מלמד שלא יבצבץ מכל צד, ולכן במנחת מחבת ומרחשת שהן אפויות בשעת קמיצתן ואין הבירוצים שמבצבצים נופלים מאליהם – מוחק בגודלו מלמעלה ובאצבעו קטנה מלמטה, וזו היא מעבודות קשות שבמקדש.

דף מ"ז ע"ב

קומץ שנכנס בין אצבעותיו, מה שנראה בפנים – ודאי בכלל הקומץ, מה שנראה בחוץ – ודאי שיריים הם, מה שביניהם ממש – ספק הוא, ולכתחילה יקמצו רק כהנים שמנים שבשר אצבעותיהם בולט ודוחק זה לתוך זה. ובדיעבד – לרבי אליעזר, מקטיר המנחה לבד, ואח"כ בין הביניים לבד לשם עצים ולא לשם ריח ניחוח, שאם שיריים הם הרי הם ב'בל תקטירו', וגם לא יקריבם קודם הקטרת הקומץ שמא שיריים הם, ושיריים שחסרו בין קמיצה להקטרה אין מקטירים עליהם את הקומץ. ולחכמים גם בדיעבד אי אפשר להקטיר לשם עצים.

בין הביניים של מלא חפניו ביוה"כ – ספק בגמרא האם הוא בכלל 'מלא חפניו', והספק הוא האם 'ולקח' האמור בתחילת הפסוק עולה גם על 'מלא חפניו', שאם כן בין הביניים אינו בכלל, שהרי לא 'ולקח' הוא, אלא מאליו נכנס בלא כוונה.

קמיצה נעשית כשצד אצבעותיו למטה, וחפינה נעשית כשחודה של פס היד למטה, ומסתפק רב פפא מה הדין כשקמץ או חפן כשפס ידו לצד מטה ותחב באצבעותיו לתוך פס ידו, או כשגב ידו למטה והעלה בתוכה, או מן הצד שנכנס בפס ידו דרך אצבעותיו בלא שימוש באצבעותיו. וכן הסתפק בחפן בכל יד בפני עצמה ואח"כ קירב שתי הידים זו לזו.

***************

שבת קודש י"ח סיון תשפ"א

מסכת יומא דף מ"ח

דף מ"ח ע"א

הקומץ טעון מתן כלי, וספק בגמרא אם די במה שהוא בתוך כלי או בעינן 'הנחה' בתוכו, ונפק"מ באופן שדבקו בדופני הכלי שהוא 'בתוכו' בלא 'הנחה'. ועוד הסתפקו האם צריך דווקא הנחה כתיקונו, או שכשר גם באופן שהפך הכלי ודבקו מאחוריו בתחתית הכלי.

מלא חפניו של קטורת יום הכיפורים – לא מחוקות ולא גדושות אלא טפופות – שצף בגובה מעט.

צריך לקבל את כל דמו של פר – שנאמר 'את כל דם הפר ישפוך אל יסוד המזבח'.

'ולקח מדם הפר' – מדם הנפש, ולא מדם העור והתמצית.

נשפך הדם מצואר הבהמה על הרצפה ואספו – פסול, שנאמר 'ולקח מדם הפר' ואי אפשר לפרש 'מדם' – מקצת דם, שהרי צריך לקבל את כל הדם כנ"ל, ועל כרחך גורעים אות מ' מתיבת 'מדם' ומוסיפים אותה על תיבת 'הפר' והיינו 'ולקח דם מהפר' – צריך קבלה בכלי מהפר ולא מהרצפה. נשפך מן הכלי ואספו – כשר.

נתפזרה הקטורת ממלא חפניו על הארץ ואספה – ספק בגמרא אם דינה כדם שנשפך מצואר הבהמה על הארץ – ופסולה, או שידו ככלי שרת ודומה לנשפך מהכלי – וכשרה.

חישב בחפינת הקטורת על מנת להקטירה למחר – פסולה, שלמדים גזירה שווה 'מלא' 'מלא' מקמיצת מנחה שמחשבה פוסלה.

טבול יום שנגע במקצת הסולת והקטורת והלבונה והגחלים שבתוך כלי שרת, הכלי מצרפן והרי זה כאילו נגע בכולו ונפסלין, וכן לינה פוסלת בהן.

דף מ"ח ע"ב

חישב בחתיית גחלים – ספק בגמרא אם מכשירי מצוה כמצוה דמו, ושני לשונות ברש"י אם הספק הוא שתפסל הקטורת או הגחלים.

הולכת דם בשמאל פסולה, אבל הולכת איברים למזבח כשרה בשמאל, וכן הולכת כף הקטורת כשירה בשמאל (מכח הפסוק כיון שאי אפשר אחרת כמבואר לעיל מ"ז. ועיין כס"מ עבודת יוה"כ פ"ד ה"א), ורב ששת סבר ללמוד מהולכת הכף להולכת הדם, ופרכוהו מברייתא.

***************