לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל
יום שישי ט"ו אב תשפ"ב
מסכת כתובות דף ל"ז
דף ל"ז – ע"א
הגיורת שנתגיירה וראתה דם בו ביום – לרבי יהודה די אם תטמא טהרות משעת ראייה ואילך, שאי אפשר לטמא מדרבנן למפרע כל הזמן של מעת לעת כבנות ישראל, שהרי דם עכו"ם כדם בהמה, וכיון שאי אפשר לטמאות מעת לעת לא גזרו מפקידה לפקידה, לרבי יוסי – מטמאה למפרע משעת גירות.
הגיורת והשבויה והשפחה שנתגיירו ושנפדו ונשתחררו –
לרבי יהודה צריכות להמתין שלשה חדשים, [ובשבויה מדובר כשראוה שנבעלה, שבלי זאת סובר רבי יהודה שעומדת בקדושתה ולא נבעלה].
ולרבי יוסי מותרות להינשא מיד, וטעמו: בתחילה אמר רבה משום שמשמשת במוך, ולמסקנא – משום שמתהפכת.
אנוסה ומפותה –
לרבי יוסי אינה צריכה להמתין שלשה חודשי הבחנה, משום שמתהפכת.
לרבי יהודה צריכה להמתין, שחוששים שמא לא נתהפכה יפה יפה.
'ולא יהיה אסון ענש יענש' – הא יהיה אסון לא יענש, שקם ליה בדרבה מיניה במיתה וממון. 'כדי רשעתו' – משום רשעה אחת אתה מחייבו, ואי אתה מחייבו שתי רשעיות, שקם ליה בדרבה מיניה במלקות וממון. ונצרכו שניהם – שאילו נכתב רק במיתה וממון היינו אומרים משום שעונש מיתה חמור, ואם רק במלקות – משום שלא עבר עבירה חמורה, ודי לעונשו עונש אחד.
לרבי מאיר שלוקה ומשלם נדרש הפסוק 'כדי רשעתו' שבמיתה ומלקות קם ליה בדרבה מיניה, ואין ללמדו ממיתה וממון – שאחד בגופו ואחד בממונו, אבל מיתה ומלקות ששניהם בגופו היינו אומרים שנענש בשניהם, שמיתה ארוכה היא, ואילו נכתב רק מיתה ומלקות – היינו אומרים שדווקא כששניהם בגופו אומרים קם ליה בדרבה מיניה, ולא במיתה וממון שאחד בגופו ואחד בממונו.
דף ל"ז – ע"ב
'לא תקחו כופר לנפש רוצח' – שלא יפדה הרוצח את עצמו בממון ויפטר מן המיתה, והוצרך לכתוב גם 'לא תקחו כופר לנוס אל עיר מקלטו' – שלא יפדה הרוצח את עצמו בממון ויפטר, שאם נכתב רק במזיד היינו אומרים משום שחמור איסורו, ואם נכתב רק בשוגג היינו אומרים שבמזיד שיש איבוד נשמה ניקח ממנו ממון ונקיים נפש מישראל.
'ולארץ לא יכופר לדם אשר שופך בה כי אם בדם שופכו' – אם נערפה עגלה ולאחר כך נמצא ההורג הרי הוא נהרג.
'ואתה תבער דם הנקי מקרבך' – החייבים מיתת סייף נהרגים מן הצוואר, שהוקשו שופכי דמים לעגלה ערופה שנערפת מן הצוואר, אמנם אין לומדים משם להמיתו בקופיץ ומול עורף כעגלה ערופה, שנאמר 'ואהבת לרעך כמוך' – ברור לו מיתה יפה.
'כל חרם אשר יחרם מן האדם לא יפדה' – היוצא ליהרג ואמר אחד ערכו עלי, לא אמר כלום, ואם אמר כן קודם גמר דין – נותן דמי ערכו, שנאמר 'מן האדם' ולא כל אדם, ולרבי חנינא בן עקביא אף אחר שנגמר דינו נותן דמי ערכו, שבערכים נותנים לפי ערך ולא לפי דמיו, (ולהלן דף ל"ח. יתבאר איך דרש הפסוק 'כל חרם').
***************
שבת קודש ט"ז אב תשפ"ב
מסכת כתובות דף ל"ח
דף ל"ח – ע"א
'לא תקחו כופר לנפש רוצח' המלמד שאין הרוצח יכול לפטור עצמו מחיוב מיתה בפדיון ממון, לאו דווקא אם הרגו במזיד דרך עליה, שאילו עשה כן בשוגג אין לו כפרת גלות, אלא גם אם הרגו במזיד דרך ירידה, אף על פי כן שיש לו כפרת גלות בשוגג, אינו יכול לפדות מיתתו בממון, ממה שתנא דבי חזקיה שהוקש מכה אדם למכה בהמה שלא תחלוק בו בין דרך עליה לדרך ירידה.
קם ליה בדרבה מיניה במיתה וממון נאמר לא רק במעשה אחד ממש, כגון שסימא את עינו והרגו באותה מכה, אלא גם בשני מעשים בבת אחת, כגון שסימא עינו והרגו במכה אחרת בבת אחת, שנאמר 'עין תחת עין' ודורשים ולא עין ונפש תחת עין.
הפסוק 'וכל חרם אשר יחרם מן האדם לא יפדה', והפסוק 'לא תקחו כופר לנפש רוצח' – פסוק אחד מלמד שאי אפשר לפדות חיוב מיתה בממון, והפסוק השני מלמד שאומרים קם ליה בדרבה מיניה גם בחיוב קנס הבא עם חיוב מיתה, ושלא כרבה הסובר שקנס חידוש הוא שאף שמת משלם. ורבה דורש הפסוק 'כל חרם' שאם אמר אחד על היוצא ליהרג 'ערכי עלי' לא אמר כלום.
משנה . נערה שנתארסה ונתגרשה –
לרבי יוסי הגלילי אין לה קנס, שנאמר 'אשר לא אורשה', הא אורשה אין לה קנס.
לרבי עקיבא דמתניתין – קנסה לעצמה, שדורש – הא אורשה לעצמה. לרבי עקיבא דברייתא – קנסה לאביה, כמו שמצינו לענין כסף קידושין שאם התארסה ונתגרשה כשחוזרת ומתקדשת בעודה נערה כסף קידושיה לאביה, ו'אשר לא אורשה' שנאמר באונס נצרך לגזירה שוה ל'אשר לא אורשה' שנאמר במפתה, ששיעור קנס הוא חמשים שקלים. (ואין מסתבר לדרוש להיפך – 'בתולה' לגזירה שוה, וגם בבעולה יהא קנס, ו'אשר לא אורשה' פרט למי שנתארסה ונתגרשה, שבעולה נשתנה גופה, אך התארסה לא נשתנה).
לרבי עקיבא המרבה גם התארסה ונתגרשה לחיוב קנס אין הגזירה שוה עוקרת פשטות הפסוק 'אשר לא אורשה' לגמרי, שכאילו נכתב 'אשר לא ארושה' וממעט ארוסה שאינה בת קנס, ואף שחייב מיתה קמ"ל שאין אומרים שאני קנס שחידוש הוא ואף שמת משלם. ורבה הסובר שקנס חידוש הוא ומשלם אע"פ שמת – סובר כרבי עקיבא דמתניתין.
***************