לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל
יום רביעי י"ז שבט תשפ"ב
מסכת מועד קטן דף ז'
דף ז' – ע"א
לרבי יהודה (חכמים של מתני') צדים האישות משדה האילן כדרכו – חופר גומא ותולה בה מצודה, ומשדה הלבן שלא כדרכו – נועץ שפוד במקום שהן מצויים ומכה בקורדום ומרדה האדמה וממעך אותם.
משדה הלבן צד האישות שלא כדרכו (לר"י) דווקא כשהיא סמוכה לעיר, אבל כשהיא סמוכה לשדה אילן צד כדרכו שמא יצאו מהשדה ויחריבו את האילנות.
מתקנים את הפירצה שבכותל במועד בשינוי – לרב יוסף בהוצא ודפנא, בברייתא שנינו – מניח אבנים זה על זה ואינו טח בטיט.
דווקא פירצה בגדר הגינה מתקנים בשינוי, אבל פירצה שנפלה בכותל חצר מתקן כדרכו, שיש הפסד יתירא אם נכנסים בזה גנבים.
כותל הנוטה לנפול לרשות הרבים – סותר ובונה כדרכו בחול המועד מפני הסכנה, והתירו לו לבנות שאם לא כן לא יסתור.
בשביעית מותר לבנות כותל לגינתו כדרכו, אפילו שנראה שעושה שמירה לפירות.
משנה . אין רואים את הנגעים לאיש טהור במועד, ומצורע במוסגר ראשון – לכו"ע רואים, שאפילו אם אין הכהן מטהרו אינו מטמאו יותר אלא מסגירו בשנית, ובהסגר שני – לרבי מאיר רואים אותו להקל – לטהרו, ולא להחמיר – שאם רואה שהוא טמא לא יאמר לו כלום, שהכל תלוי בכהן, ולרבי יוסי (חכמים דמתני') אין רואים אותו לא להקל ולא להחמיר, שנאמר 'לטהרו או לטמאו' שאין הכהן רשאי לשתוק אלא אם רואה שהוא טמא צריך לטמאו, ונמצא מצערו במועד.
נחלקו התנאים בדעת רבי אם פסק כרבי מאיר במוסגר וכרבי יוסי במוחלט או להיפך, ונחלקו אם צוותא דעלמא עדיפא ליה, ולכן סבר רבי כרבי מאיר במוחלט שאם הוא מטהרו יש לו צוותא דעלמא שמותר להיכנס למחנה, וכרבי יוסי במוסגר, שסובר שאין הכהן יכול לשתוק ואם מטמאו צריך לצאת חוץ למחנה, או שצוותא באשתו עדיפא ליה, ולכן סובר כרבי מאיר במוסגר, שאפילו מטמאו מותר באשתו, וכרבי יוסי במוחלט שאם מטהרו נאסר באשתו בימי ספירתו.
'וישב מחוץ לאהלו שבעת ימים' – שיהא מצורע בימי ספירת שבעת ימים אסור באשתו, שאהלו זו אשתו שנאמר 'לך אמור להם שובו לכם לאהליכם', אבל בימי חלוטו – לרבי יהודה ולרבי מותר, שלא גלי רחמנא אלא בימי ספירה, וכן מצינו שנתעברה אמו של יותם בימי חלוטו של עוזיהו, לרבי יוסי ב"ר יהודה – בימי ספירה אסור וכל שכן בימי חלוטו.
טומאת המצורע תלויה בכהן, שנאמר 'וביום הראות בו' – יש יום שאתה רואה ויש יום שאי אתה רואה.
'וביום הראות בו' יש יום שאתה רואה בו ויש יום שאי אתה רואה בו, לרבי יהודה – מכאן שחתן שנולד בו נגע נותנים לו שבעת ימי המשתה לו ולביתו ולכסותו, וכן ברגל נותנים לכל אדם שבע ימי הרגל. לרבי לומדים זאת מ'וצוה הכהן ופנו את הבית' שממתינים לו עד שמפנה כל הכלים שבבית אף על פי שאינו אלא דבר רשות, וכל שכן שממתינים לו לדבר מצוה כגון חתן ורגל.
מחלוקת רבי יהודה ורבי (הנ"ל) – לאביי אינה אלא במשמעות דורשים, ולרבא נפקא מיניה אם ממתינים בטומאת הגוף בדבר רשות שאינו דומה לדין שממתינים לנגעי בתים עד שיפנה כליו – שנגעי בתים חידוש הם שנוהגים בפשוטי כלי עץ ואבנים שבעלמא אינם מקבלים טומאה, לרבי יהודה – אין ממתינים, ורבי לומד מכח שני הפסוקים שממתינים לדבר הרשות גם לטומאת הגוף.
***************
יום חמישי י"ח שבט תשפ"ב
מסכת מועד קטן דף ח'
דף ח' – ע"א
'וביום הראות בו' – דרשו חז"ל יש יום שאתה רואה ויש יום שאי אתה רואה, לאביי לומדים מו' של 'וביום' שמיותר, לרבא כל תיבת 'וביום' מיותר שהיה לכתוב 'ובהראות…'.
כהן רואה נגעים ביום ולא בלילה, לאביי – שנאמר 'ביום', לרבא – 'כנגע נראה לי בבית', לי ולא לאורי, ולאביי אם משם סלקא דעתך דווקא נגע שאינו בגופו אבל בגופו גם בלילה.
משנה . ללקט עצמות אביו ואמו ולהוליכו למקום אחר לקבור בקבר אבות במועד – לרבי מאיר מותר, שכיון שעוסק הרבה בשמחת הרגל אינו מצטער בכך, לרבי יוסי אסור מפני שאבל הוא לו.
המלקט עצמות אביו ואמו – הרי זה מתאבל עליהם כל אותו היום, ואפילו אינם מלקטם אלא צרורים בסדינו כל זמן שלא נקברו, ובערב לאחר שנקברו אינו מתאבל עליהם.
שלושים יום קודם הרגל – לא יעורר אדם על מתו שמת חודש או חדשיים קודם המועד לחזור על קרוביו לומר בכו עמי מרי נפש, וכן לא ישכור ספדן להספיד קרובו.
טעם הדבר: לרב – שלא יפזר מעותיו על ספדנים ולא יהיה לו מעות לעלות לרגל, וכמעשה בזה שכינס מעות לעלות לרגל ונתנה אשתו לספדן ונמנע מלעלות לרגל. לשמואל – שאין המת משתכח מן הלב עד שלושים יום, ואם יספידו תוך שלושים לרגל יבא להספידו ברגל, ונפקא מיניה בספדן המספיד בחינם – לרב מותר ולשמואל אסור.
דף ח' – ע"ב
משנה . אין חופרין כוכין – בחפירה, וקברות – שעשוי בבנין, שיהיו מזומנים למתים, שטירחא יתירא היא, אבל כוכין שקיימים מאריכים ומרחיבים אותם.
עושים נברכת של כובסין במועד שאין בזה טירחא כולי האי.
עושים כל צורכי המת – גוזזים שערו ומכבסים כסותו, ועושים לו ארון באותו חצר שמונח המת ואף מנסר נסרים לצורך זה, שמוכח שלצורך המת עביד, לרבי יהודה – רק אם יש עמו נסרים מנוסרים בתחילה קודם היום טוב, שאם לא כן טורח גדול לעשותם ביום טוב, ולרבן שמעון בן גמליאל מותר לנסר בצינעא בתוך ביתו.
משנה . אין נושאים נשים במועד לא בתולות ולא אלמנות, ולא מייבמים – מפני ששמחה היא לו, אבל מחזיר גרושתו – שאינה שמחה כל כך.
הטעם שאין נושאים נשים במועד: י"א משום שאין מערבים שמחה בשמחה, וצריך שישמח בשמחת מועד לחוד, וי"א מפני שמניח שמחת הרגל ועוסק בשמחת אשתו, ונאמר 'ושמחת בחגך' ולא באשתך, וי"א מפני הטורח שטירחה במועד אסורה, וי"א מפני ביטול פריה ורביה, שמא ימתין עד יום טוב שיעשה סעודה אחת למועד ולנשואין.
***************