לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל
יום ראשון כ"ה חשוון תשפ"ב
מסכת ראש השנה דף כ"ב
דף כ"ב – ע"א
משנה . 'ויאמר ה' אל משה ואל אהרן בארץ מצרים לאמור החודש זה לכם', לרבי שמעון – עדות קידוש החודש כשרה בכם אפילו שאתם קרובים. לחכמים (רבי יוסי) – עדות זו מסורה לכם – לחשובי הדור שיקבלו ויקדשו החודש, אבל קרובים פסולים (ויש שהפכו השיטות).
אב ובנו שראו את החודש אף לחכמים שאינם מצטרפים זה עם זה – ילכו שניהם להעיד על החודש, כדי שאם יפסל אחד מהם ויכשל בפיו כשיבדקוהו, יצטרף השני עם אחר.
מעשה בטוביה הרופא שראה את החודש בירושלים הוא ובנו ועבדו משוחרר, וקיבלו הכהנים אותו ואת בנו (כרבי שמעון), ופסלו את עבדו מפני שאינו מיוחס, וכשבאו לפני בית דין קבלו אותו ואת עבדו ופסלו את בנו (כחכמים).
משנה . המשחק בקוביא והמלוה ברבית ומפריחי יונים וסוחרי שביעית – פסולים לעדות מדרבנן, לפי שנחשדו לעבור על דת מחמת ממון חשדו להיות מעידים בשקר על ידי ממון ושוחד.
אשה פסולה לעדות מדאורייתא, וכל שכן לעבדים שפסולים.
עדות אשה – להעיד עליה שמת בעלה ולהתירה להינשא, וכן להעיד על סוטה שנטמאת בסתירה שלא תשתה מים המאררים – כשרה באשה ועבד ובגזלן דבריהם, אבל גזלן דאורייתא שחצוף לעבור בפהרסיא לא הכשירו חכמים לעדות אלו.
משנה . מחללים את השבת לעדות החודש, שנאמר 'אלה מועדי ה' מקראי קודש אשר תקראו אותם במועדם' – אפילו בשבת, ולכן אם אינו יכול לילך מוליכים אותו על החמור ואפילו במיטה, ולוקחים מקלות בידם אם יש אורבים בדרך, ומזונות אם הייתה דרך רחוקה.
הדרן עליו ארבעה ראשי שנים
פרק שני – אם אינן מכירין
דף כ"ב – ע"ב
משנה . בראשונה היו מקבלים עדות החודש מכל אדם, משקלקלו הבייתוסים להטעות את החכמים כדי שיהא יום ראשון של פסח בשבת – שפירשו את האמור בעומר 'ממחרת השבת יניפנו' היינו למחרת שבת בראשית, התקינו שלא יהיו מקבלים אלא מן המכירים.
פעם אחת בקשו בייתוסים להטעות את החכמים, שכרו שני בני אדם בארבע מאות מאות זוז, אחד משלהם, ואחד משלנו – שהשכיר עצמו בכוונה כדי לגלות הדבר, שלהם העיד עדותו ויצא, שלנו רצה לרמז שנשכר להעיד שקר ולכן אמר: עולה הייתי במעלה אדומים וראיתיו שהוא רבוץ בין שני סלעים, ראשו דומה לעגל, אזניו דומים לגדי, קרניו דומות לצבי, וזנבו מונחת לו בין ירכותיו וכו'. והלקו חכמים את השוכר, והתירו לעד שלנו לעכב המעות שקיבל ממנו, ובאותה שעה התקינו שלא יהיו מקבלים אלא מן המכירים.
אחר שתיקנו שאין מקבלים אלא עדים שמכירים אותם, אם אין מכירים אותם משלחים עמו עוד זוג של עדים להעיד עליו, וגם הם מחללים את השבת.
'כי חק לישראל הוא משפט לאלוקי יעקב' – קידוש החודש הוא כמשפט שצריך שתי עדים.
מחללים שבת לעדות החודש אפילו בספק, כגון לילך לעיר אחרת להביא עד להצטרף עמו אפילו אם אינו יודע שהעד בביתו.
להודיע שבית דין קידשו החודש נאמן כל אחד, שכל דבר שעתיד לאגלויי לא משקרי בה אינשי
משנה . בראשונה היו משיאים משואות על ידי כלונסאות של ארז ארוכים שקושרים בראשם קנים ועצי שמן ונעורת של פשתן, מוליך ומביא מעלה ומוריד השלהבת בראש הר הזיתים עד שהוא רואה שעושים כן בהר סרבטא ומשם להר גרופינא ומשם לחוורן ומשם לבית בלתין, ולא זז משם עד שהיה רואה פובמדיתא שבבבל לפניו כמדורת אש, והם היו מודיעים לכל בני בבל.
משקלקלו הכותים והשיאו גם הם משואות שלא בזמן החודש להטות את ישראל, התקינו שיהיו שלוחים יוצאים.
משיאין – לשון יקוד אש.
***************
יום שני כ"ו חשוון תשפ"ב
מסכת ראש השנה דף כ"ג
דף כ"ג – ע"א
כשמקדשים החודש ביום ל' – משיאין משואותבאותו הלילה (ערב של יום ל"א), אבל כשמקדשים יום שלושים ואחד אין משיאין – גזירה משום יום שלושים שחל בערב שבת, ויקדשו בית דין את החודש בו ביום, ואז אין משיאין משואות עד מוצאי שבת, ואם בכל חודש ישיאו משואות לא ידעו אם ראש חודש ביום ו' או בשבת. ואין לומר שישיאו גם בחודש מלא, ובחודש חסר שחל ראש חודש בערב שבת לא ישיאו במוצאי שבת, ואז ידעו שראש חודש ביום ו' שאילו ראש חודש בשבת היו משיאין – גזירה שמא יטעו ויאמרו שראש חודש בשבת ונאנסו מלהשיא. ולא קבעו להיפך – להשיא רק במלא ולא בחסר – שנמצא שיתבטלו העם ממלאכה כל ראש השנה שני ימים – שמא יום הל' הוא ראש השנה.
מיני ארזים: לרב יהודה ד' הם – ארז, קתרום (נחלקו אם היינו אדרא, או מבליגא, או גולמיש), עץ שמן, ברוש. לרבה ב"ר הונא שאמרי בי רב – עשרה מינים, שבע שכתוב בקרא – ארז (ארזא), שיטה (תורניתא), הדס, עץ שמן (אפרסמון), ברוש (ברתא), תדהר (שאגא – אשוח), תאשור (שורבינא), והוסיפו עוד ג' – אלונים (בוטמי), אלמונים (בלוטי), אלמוגין (כסיתא). ויש אומרים שג' הנוספים הם – ארונים (ערי – דפנה), ערמונים (דולבי), אלמוגין.
'וצי אדיר לא יעברנו' – זוהי ספינה גדולה (שלא תוכל לעבור בנחל שעתיד לצאת מבית המקדש מחמת חוזק זרם המים). ומשמש לעקור אלמוגים מקרקעית הים – ו' אלפי אנשים טוענים עליה חול במשך י"ב חדשים, או י"ב אלפים במשך ששה חדשים, עד ששוליה נחים על קרקעית הים, וקושרים חבלי פשתן לשורשי האלמוגים ולספינה, ואז זורקים העפר מהספינה, וכשהספינה עולה עוקרת שרשי האלמוגים, ומוכרים כל מידה של אלמוגים בשני מידות של כסף.
ג' נמלים יש – שתים בארץ בני ארם, שמוציאים שם מן הים אלמוגים, ואחת בארץ בני פרס, שמוציאים שם מן הים מרגליות, ונקרא נמל המלוכה.
כל עץ שיטה שנטלו נכרים מירושלים עתיד הקדוש ברוך להחזיר לה.
כל הלומד תורה ואינו מלמדה דומה להדס במדבר שאין נהנים ממנו שם. אי נמי, כל הלומד תורה ומלמדה במקום שאין תלמידי חכמים דומה להדס במדבר שחביב וחשוב.
עובדי כוכבים אין להם תקנה לכפר על דם ישראל ששפכו, ולא ינקה להם הקדוש ברוך הוא על מה שעשו לר' עקיבא וחביריו.
דף כ"ג – ע"ב
המשואה האחרונה בארץ ישראל היתה בבית בלתין שהיא 'בירם', שהיא בקצה הארץ, ולא זז משם עד שהיה רואה כל פומבדיתא לפניו כמדורת אש – שכל אחד ואחד נוטל אבוקה בידו ועולה לראש גגו.
תני ר' שמעון בן אלעזר בברייתא שגם בני חרים וכייר וגדר וחברותיה היו משיאין משואות בראשי הרים שלהם, יש אומרים שהרים אלו היו בין ההרים שנאמר במשנה, וחולק על תנא של המשנה הסובר שלא היו משיאין על הרים אלו, ויש אומרים שהיו מצד השני של ארץ ישראל ואינו חולק על המשנה.
בין הר להר שהיו משיאין המשואות היו שמונה פרסאות, וסך הכל יש בין המשואה הראשונה (הר הזיתים) לאחרונה (בית בלתין) ל"ב פרסאות, ומה שעכשיו המרחק יותר גדול, הוא משום שנסתתמו הדרכים הישרות ואחזו ההולכים דרך עקלתון.
משנה . חצר גדולה היתה בירושלים ששם היו מתכנסים כל העדים שהגיעו בשבת מחוץ לתחום להעיד על החודש, ובית דין בודקים אותם שם, והייתה נקראת 'בית יעזק' – לישנא מעליא שהיתה מוקפת בגדר סביב כמו טבעת. או 'בית יזק' – לשון אזיקים על שם שבתחילה היה אסור להם לזוז משם כל היום לפי שיצאו חוץ לתחום. אמנם מאידך היו עושים להם שם סעודות גדולות כדי שיהיו רגילים לבוא.
רבן גמליאל הזקן תיקן שהעדים שהגיעו בשבת להעיד על החודש יהא דינם כאנשי ירושלים ומותרים לילך אלפים אמה לכל רוח של ירושלים, וכן המיילדת הבאה ליילד, והבא להציל מן הדליקה ומן הגייס ומן הנהר ומן המפולת – הרי אלו כאנשי העיר שבאו אליה, ויש להם אלפים אמה לכל רוח.
משנה . זוג שבא ראשון בודקים אותו ראשון, ומכניסים הגדול שבהם ואומרים לו: כיצד ראית את הלבנה פגימתה לפני (-כלפי) החמה או לאחר החמה (-לכיוון ההפוך), אם אמר לפני – לא אמר כלום. ועוד שאלו: לצפונה של החמה הייתה הלבנה או לדרומה, כמה היתה גבוהה מן הארץ לפי ראיית עיניכם, לאין נטו ראשי פגימתה, כמה היה רחבה. ואחר כן מכניסים את השני ובודקים אותו, אם נמצאו דבריהם מכוונים עדותם קיימת. ושאר כל הזוגות שואלים אותם ראשי דברים כדי שלא ילכו בפחי נפש ושיהיו רגילים לבוא להבא.
'המשל ופחד עמו עושה שלום במרומיו' – מעולם לא ראתה חמה פגימתה של לבנה, משום חלישות דעת הלבנה. ומעולם לא ראתה החמה פגימתה של קשת, שלא יאמרו עובדי החמה שהחמה יורה חיצים להילחם בכופרים בה, שהיורה בקשת פגימת הקשת לצד פניו.
***************