איסור נישואין ותספורת בבין המצרים

הרה"ג אברהם אריה שליט"א  – באדיבות "נוסח תימן"

[א] בכל המקומות נהגו איסור לישא אשה בבין המצרים משבעה עשר בתמוז עד אחר התענית.

[א] בכל המקומות. מקור הדין הוא במתני' תענית (דף כ:) ז"ל, משנכנס אב ממעטין בשמחה וכו' ע"כ, וברש"י בס'  האורֶה (הל' ת"ב בסי' סד) כ' וז"ל, משנכנס אב ממעטין בשמחה, ולא לענין אכילת בשר ושתיית יין קא אמרינן אלא לענין שמחת התוגה ושמחת מרעים וכל דבר שמחה עכ"ל, וכן הובא דין זה ואיסורו מראש חדש בהרבה פוסקים¹  וכך פסק מרן השו"ע (שם סע"ב) וז"ל, מר"ח עד התענית ממעטים במשא ומתן וכו' ואין נושאים נשים וכו' עכ"ל, אך אנן במנהגינו קאינן דאיסורו מי"ז בתמוז עד אחר ת"ב , ומקורו הנה ראיתי בס' המאורות (שם) שזכרו וז"ל, וכן נמי יש לומר במה שנהגו שלא לספר ולישא אשה משבעה עשר בתמוז עד תשעה באב אין ראוי לזלזל וכו' עכ"ל, גם הא"ח (ח"ב הל' קידושין אות כא)זכר מנהגינו זה וז"ל, וגם אין נושאין נשים מצום הרביעי עד ט² (טו) באב מפני אבלות והתלאות שמצאו אבותינו בימים ההם עכ"ל וכ"ה כאותו לשון בס' הכ"ב (הל' אישות סי' עה דף מד: טו"א).³

ומכאן באחרונים, כן העלה מהר"י טורנא בס' מנהגים (עמ' עד) ומביא בשמו הרמ"א בד"מ והגהתו (שם סע"ב) וז"ל, ונוהגים להחמיר שאין נושאין מי"ז בתמוז ואילך עד אחר ת"ב עכ"ל, וכ"ה דעת רבי' השת"ז (שם) מדלא השמיטו, וכ"ה בלבוש (שם), ובס' מט"מ (סי' תרצו),ובס' סדה"י (סדר בין המצרים אות ד).נוהג צאן יוסף (עמ' רמד אות ב) סי' בי"ע (דיני בין המצרים ד"ה "וראוי" עמ' קפט משמע) חיי אדם (כלל קלג סע"ה) קיצור שו"ע (סי' קכב סע"א), בן א"ח (שנה א' פר' דברים אות ד) ערור"ש (שם סע"ח).

1)      הלא הם רבי' ירוחם בס' אדם (נתי"ח החלק הב'),הרמב"ן בס' תורת האדם (עמ' רמד) הובא במרן ב"י (שם), הריטב"א בתענית (שם) וכן העלו תלמיד הרמב"ן בתענית (שם) וס' השולחן לרבי חייא ברש"י (הל' תענית השער הרביעי עמ' שצא) את דברי הגמ' ביבמות (שם) ולשון הירושלמי, ס' מצות זמניות (עמ' תנט). ס' הרוקח (סי' שי הל' ת"ב) הב"ח על הטור (שם), טור ברקת (שם סע"א)

2)      תיקנתי ע"פ המובא בס' הנ"ב.

3)      בדעת המאירי יש לדון דהנה במס' יבמות דף מג: כ' וז"ל, ולעניין פסק, מותר לארס מראש חודש ועד התענית, ודוקא בלא סעודה ובנשואין אף בלא סעודהאסור וכו' עכ"ל, ואלו במס' תענית כ' וז"ל, המשנה השביעית , משנכנס אב ממעטין בשמחה , שאם אירע לו שמחת נישואין ממעט בשמחת החופה וכו' עכ"ל. ולכאורה מש"כ ביבמות אין זה כפיש"כ במס' תענית דאלו כאן בתענית כ' רק שממעטין בשמחת החופה ואלו ביבמות כתב פסק שנישואין אסור, ואפשר לומר , דמש"כ כאן ביבמות זהו העיקר שאסור לערוך נישואין ,ומש"כ שממעט בשמחת החופה היינו שעושה רק אירוסין בלבד וזהו המיעוט שאינו עושה נישואין.

ב. באיסור התספורת בימי בין המצרים שני מנהגים בו,[ב] האחד,שאין

    מסתפרים כל ימי בין המצרים משבעה עשר בתמוז עד תשעה באב,

    [ג] השני, שנמנעין מלהסתפר רק בשבוע שחל בו ת"ב.

[ב] האחד. מקור הדין הוא במתני' במס' תענית (דף כו:) ז"ל ,שבת שחל תשעה באב בתוכה אסור מלספר וכו' ע"כ .וכ"ה במתני' בירושלמי (שם פ"ד הל"ו) באותו לשון, ובגמ' בבלי ( שם דף כט:) איתא לדין זה בברייתא בפלוגתא ז"ל, דתניא תשעה באב שחל בשבת וכו' אסור לספר ולכבס מר"ח ועד התעניתדברי רבי מאיר , רבי יהודה אומר כל החדש כולו אסור, רשב"ג אומר אינו אסור אלא אותה שבת בלבד וכו' אמר רבא הלכה כרשב"ג , ואמר רבא הלכה כרבי מאיר ותרוויהו לקולא וכו' ע"כ. וביאור מסקנת הגמ' דתרוויהו לקולא , היינו שהלכה כרבי מאיר שאין איסור תספורת רק עד התענית בלבד ולא כדברי רבי יהודה עד סוף החדש ומאידך הלכה כרשב"ג שרק בשבוע שחל בו תשעה באב אסור ולא כרבי מאיר ור"י מר"ח,פש גבן להלכה מדין התלמוד שאין איסור תספורת רק בשבוע שחל בו ת"ב ,ואכן העלו הרבה פוסקים ראשונים ואחרונים כמסקנת הגמ' כאן יובאו לקמן בסע"ק שאח"ז. וכמקור למנהג השני.

וכמנהג זה שלפנינו אשר נהגו בו רוב יהודי תימן ככולם כ"ה בס' המאורות (שלהי תענית) וז"ל, וכן נמי יש לומר במה שנהגו שלא לספרוכו' משבעה עשר בתמוז עד תשעה באב אין ראוי לזלזל וכו' ולפרוץ גדר של ראשונים עכ"ל, גם הריא"ז בפסקיו לתענית אף שהעלה  ( שם פ"ד הל"ב אות ו ) את עיקר הדין שאסור לספר בשבוע שחל בו ת"ב עיי"ש. מ"מ מבחינת המנהג למעשה רמז כמנהג זה  שלפנינו  ( שם אות יא ) וז"ל , ויש מקומות שנהגו שלא לאכול בשר משבעה עשר בתמוז כמו שאנו נוהגין שלא לאכול בשר ושלא להסתפר משבעה עשר בתמוזואין לשנות המנהג עכ"ל . וכ"כ בס' המנהגים דמהר"י טירנא (מנהגי ראש חדש תמוז) וז"ל, ואין מסתפרין משבעה עשר בתמוז עד אחר תשעה באב וכו'  עכ"ל .² וכן העלה רמ"א בד"מ ( סימן תקנא אות ה ) ובהגהתו (שם סע"ד) וכן העלה בקיצור השל"ה ( עמ' כא ) משמו . גם הלבוש כ"כ ( שם סע"ג ) וכ"כ בס' מט"מ

(סימן תרצו) שאין מסתפרין מי"ז בתמוז עד אחר ת"ב . גם בספר סדה"י ( סדר בין המצרים ) העלה שכן יש להחמיר בימים אלו, שכ"כ ( שם ) וז"ל , וכן יש נוהגין שכל ג' שבועות אלו שהם כ"א יום מי"ז בתמוז עד תשעה באב  אין אוכלין בשר וכו' ואם כן אין ראוי להשוות אלו הימים לשאר ימות השנה להקל בהם אלא להחמיר ולצער עצמו בכל דבר וכו' ולא לגלח ראשו וכו' כל פעולה ירחיק ממנו כל שמחה וששון ויאנח ויאבל על חורבן בית מקדשינו ועל הצרות תכופות צרורות ומוכפלות שאירעו לאבותינו בימים האלו , ועד היום אין אנו נקיים בזמן הזה מצרות ואנחות עכ"ל, וכ"כ בס' נוהג כצאן יוסף (שם) שכן נוהגין וז"ל, נוהגין שלא להסתפר וכו' בין י"ז בתמוז לט"ב וכו' עכ"ל, וחתום עלה בס' נחלת יוסף בספרו (חלק המנהגים סי' ח- אב) וז"ל, בתספורת נהגנו להחמיר מיז בתמוז כפסק הרמ"א ז"ל וכו' עכ"ל,וכן העלה בס' דיני ומנהגי ארג'יל [אלג'יר] (סי' ו) ב' יש נוהגין (אם כי מנהגם מר"ח) וכ"ה מנהגינו ק"ק מחוית ואגפיה.

[ג] השני.כ"ה מסקנת הגמ' (שם) על"ע, וכן העלו רוב הפוסקים מנהג זה כמסקנת הגמ'.

ה"ה ס' הלכות פסוקות (הל' ת"ב) ,סדר רב עמרם גאון (סדר תשעה באב אות קג  ), רבי' הרמב"ם ( פ"ה תעניות הל"ו ) , סי' ר"ש ב"ר נתן ( עמ' קג ) ,שערי שמחה ( ח"א דף כג ) , הרמב"ן בספרו תורת האדם (עמ' רמה הוצ' מוהר"ק) ס' האשכול (ח"ב אות ה), ס' המחכים (עמ' 148)  וכן רמז המאירי בספרו בית הבחירה ביבמות (דף מג.), ס' הרוקח (סי' שי), הראבי"ה (הל' תענית סי' תתפא) ס' הנייר (סי' י הל' ת"ב) מחז"ו (סי' רסו), הראב"ן (שלהי מס' תענית) ע"ח (חזן-כרך א פ"ה תעניות עמ' שעו) שבה"ל (סי' רסד)

 

באדיבות "נוסח תימן"