וַיְהִי הָעָם כְּמִתְאֹנְנִים רַע בְּאָזְנֵי ה', וַיִּשְׁמַע ה' וַיִּחַר אַפּוֹ! (פרק יא פסוק א')
בדורנו אנו נמצאים בתקופה בה השפע נמצא בשיאו. לפני כ-200 שנה אבותינו אפילו לא דמיינו שהעולם יכול להיראות כמו במצב שהוא היום. כל אדם חי היום בבית אבן יציב, שמגן מפני פגעי מזג האוויר, לכל אדם יש ברז מים בתוך ביתו. מכונת כביסה, תקשורת לכל העולם ברגע, תחבורה, אוכל מגוון וזמין, ומבחר תענוגות לאין קץ. לכאורה נפלא. העולם במצב הכי מתקדם מאשר היה אי פעם. אך מסתבר שקידמה היא לא הערובה לאושר!
אנשים היום נראים הרבה יותר טרודים מהעבר, תמיד רודפים אחרי עוד פיסה של אושר, עוד איזה צעצוע שיעביר את הזמן. עוד איזה ארוחה שלא משביעה את העיניים. עוד איזה קפיצה לחו"ל בשביל להגיד שהייתי. נחליף השנה את האוטו? נשפץ את הבית? וכך הלאה.
האדם מזמין על עצמו גירויים מכל כיוון אפשרי, כי כך הוא חושב שהוא, ממצא את השהיה שלו בעולם הזמני שלנו. הגאון מוילנא השווה את ההנאות בעולם הזה, לאדם צמא ששותה מים מלוחים. הוא ישתה וישתה ואף פעם לא ירווה. שלמה המלך קורא לזה: "כָּל עֲמַל הָאָדָם לְפִיהוּ, וְגַם הַנֶּפֶשׁ לֹא תִמָּלֵא" (קהלת ו ז'). אדם יכול לעמול כל חייו בשביל לספק את תאוותיו החומריות, אך למרות שהוא בטוח שהנה האושר מחכה מעבר לפינה, שוב זה אינו האושר המיוחל. זה מתחיל בבית הספר, שהאדם בטוח שהנה הוא כבר נהיה גדול, ואז הוא מתחיל לחיות. ולאחר מכן הוא בטוח שהנה כבר הוא יסיים את הצבא, ואז מתחילים החיים. אולי אני יטוס לטיול עם החבְרֵה, ואז אני קצת ירגיש מה זה לחיות. אך הנה הוא חוזר, ומנסה להיכנס למעגל העבודה, בתחושה שברגע שהוא יהיה במשרה טובה, פה יתחילו החיים. ומשנה לשנה, הוא מוצא את עצמו מתחתן, מביא ילדים, סוחב משכנתא ותשלומים. ועדיין הוא מרגיש שזה לא זה. עדיין הוא ממשיך במרוץ להשגת ההנאה האולטימטיבית, שכמובן רחוקה מימנו והלאה…
הבעיה הכי גדולה שיש לבני האדם, בעת שהם עסוקים במרדף אחרי תענוגות חומריות, זה החוסר סיפוק שבדבר. כל תאווה לא ממומשת, מתבטאת במצבי רוח שמשפיעים על הסביבה הקרובה של האדם, וכמובן על האדם עצמו. יותר מ2.5 מיליון אנשים במדינת ישראל נוטלים תרופות נגד דיכאון. כל הזמן תשמע תלונות על מצבם האישי. לא מרוצים ממצב העובר ושב שלהם, לא מרוצים מדמויות מסוימות במשפחתם, מרמת הכולסטרול שלהם, ובגדול יש להם תלונה על כל נושא אפשרי. דמוקרטיה לא? מותר להגיד הכל, ועל כל מי שרוצים?!
צריכים אנו לזכור עיקרון מאוד חשוב ביהדות. עיקרון שאומר שהאדם בא לעולם הזה אך ורק בשביל למלא את תפקידו. והעולם הזה הוא "כפרוזדור בפני העולם הבא" (אבות ד טז'). ובכדי למלא את התפקיד שלשמו נשלחנו לזה העולם, הקב"ה נתן לנו את כל מה שאנו צריכים. המשפחה שהוא בחר לנו, והפרנסה שהוא נתן לנו, וגם הבריאות שהוא קבע לנו. אלו הם התנאים, שאיתם אנו אמורים לבצע את תפקידינו. אדם לא יכול לקום ולהגיד: "מגיעה לי יותר פרנסה".. "הייתי צריך להיות יותר חכם".. "למה דוקא לי מגיע להיות חולה?" אלו התנאים שקיבלת! אלו התנאים שבורא העולם יודע, שאיתם אתה תמלא את תפקידך בצורה הכי טובה! ואם אדם, במקום לבכות שהקב"ה יעזור לו להתעלות רוחנית ולהשלים את תפקידו בעולם בשלימות. הוא בוכה על כל מיני דברים גשמיים. דברים של העולם הזה. זה מראה שהוא לא מבין בצורה טובה, מהו תפקידו, ולשם מה הוא נשלח לפה.
בורא עולם רוצה לראות יהודי ששמח במצבו, ואומר תודה! הוא ממש לא אוהב שיהודי עצוב, ומלא תלונות! כמו שכותב הפסוק בפרשתנו: "וַיְהִי הָעָם כְּמִתְאֹנְנִים רַע בְּאָזְנֵי ה', וַיִּשְׁמַע ה' וַיִּחַר אַפּו!" (פרק יא פסוק א'). שיהודי מתלונן זה לא טוב. כי אז, "וַיִּשְׁמַע ה' וַיִּחַר אַפּוֹ" הקב"ה כועס. איך יכול להיות שאתה לא סומך עלי שאני עושה את הכי טוב בשבילך?
ישנו פסוק מפורש שאומר: "לְמַעַן עַנֹּתְךָ, וּלְמַעַן נַסֹּתֶךָ – לְהֵיטִבְךָ בְּאַחֲרִיתֶךָ"! (דברים ח טז'). כל המטרה של העינוי והניסיון, הוא בכדי לְהֵיטִבְךָ באחריתך, לתת לך שכר על הניסיונות שאתה עובר! אז למה אתה כל כך מתאונן? "מַה יִּתְאוֹנֵן אָדָם חָי?" (איכה ג לט'), אומר הנביא ירמיהו. ברגע שאתה חי ועדיין ממלא את תפקידך בעולם. יש לך רק מה להודות להקב"ה על כל מה שנותן לך, בכל רגע ורגע. ודוד המלך מוסיף: "יַסֹּר יִסְּרַנִּי יָּהּ, וְלַמָּוֶת לֹא נְתָנָנִי" (תהילים יח'). החיים עצמם הם התנאי היחיד שאדם יכול לבקש. מעבר לכך כל השאר זה בונוס!
כמובן שאדם תמיד צריך לשאוף לכך, ולבקש מהקב"ה שימציא לו את פרנסתו בריווח ולא בצמצום. וכמובן בריאות וכיו'. אך עיקר המטרה חייב להיות "למען שמו באהבה"! בכדי לעבוד את הקב"ה בצורה טובה יותר! אך אם אדם מבקש בקשות, בכדי לנצל עוד קצת מהעולם הזה, בבחינת "אָכוֹל וְשָׁתוֹ, כִּי מָחָר נָמוּת" (ישעיה כב יג'). אדם זה צריך לדעת שמי שמעדיף את העולם הזה, על פני העולם הבא, ימשיך הוא לשתות מים מלוחים, שיגרמו לו לצמא יותר גדול. ובכך מְוַתֵּר הוא על שכרו השלם לעולם הבא…