הדרכה לקניית חמץ לאחר הפסח

חכמים אסרו את השימוש בחמץ שעבר עליו הפסח. בהלכה זו אנו נפגשים בבית וברכישת מוצרים:

בבית – כאשר לאחר הפסח נמצא חמץ שבשוגג לא ביערנו או לא מכרנו לגוי – אסור להשתמש בו.

בחנות / במסעדה – יש להקפיד לרכוש מוצרי חמץ שיוצרו לפני הפסח רק במקום בו מוצג אישור מכירת חמץ מאת הרבנות המקומית. עלינו לוודא שהאישור המוצג הינו האישור המקורי (ולא צילום של אישור לבית עסק אחר…) ומתייחס לשנה זו.

יש להוסיף שבקנית קמח לאחר הפסח יש להקפיד ביתר שאת על ניפויו מחרקים, משום שבשבעת ימי החג, כאשר מטחנות הקמח שבתו, מתרבות בהן תולעים המתערבות בקמח. במאפיות בעלות הכשר ברמה גבוהה מקפידים לנפות את הקמח היטב, ומשום כך במאפיהם אין כל חשש.

המקפידים שלא לאכול חמץ שנמכר

מעיקר הדין חמץ שהיה ברשות גוי או נמכר לגוי לפני פסח – מותר באכילה לאחריו. יש מגדולי מגדולי ישראל שהחמירו שלא להשתמש בחמץ שנמכר לגוי, מכמה טעמים:

• לשיטתם תקנת המכירה היתה כתקנה חד פעמית אך לא כהתנהלות קבועה בכל פסח.
• יש הסוברים שמכירת החמץ חלה רק כאשר הגוי לוקח את החמץ לביתו בפועל, ולכן בימינו המכירה אינה חלה.
• יש החוששים לכך שרבים מבעלי העסקים אינם מתייחסים אל מכירת החמץ ברצינות, ואין בכוונתם למוכרו לגוי באמת, ובכך הם פוגעים במכירה.

המקפידים על כך קונים רק מוצרים שתאריך הייצור שלהם לאחר הפסח. פעמים רבות בשבועות הסמוכים לפסח, בעלי החנויות מניחים במדפים את המוצרים שיוצרו לאחר הפסח, ולאחר מכן חוזרים למכור את אלו השמורים במחסנים. לכן יש לשמור על ערנות בקניות גם זמן רב לאחר הפסח (בערך עד חג השבועות), בפרט במוצרים יבשים המאוחסנים זמן רב, כגון פסטה, דגני בוקר, וכדומה.

יש המחמירים לאכול רק ממוצרים שיוצרו מקמח שנטחן לאחר הפסח, מקור חומרא זו בכך שבעבר היו גרעיני החיטה נרחצים זמן רב במים וממילא היה גם הקמח נחשב כחמץ, אולם בימינו על גבי החיטים מותזים מעט מים שאינם גורמים להחמצתם, והקמח אינו מוגדר כחמץ.

כיצד נזהה אלו מוצרים יוצרו לאחר הפסח?

את תאריך הייצור ניתן לזהות בשלשה אופנים:

1. סימון מפורש – כמעט כל היצרנים מקפידים לציין על גבי מוצר שיוצר לאחר הפסח 'נאפה לאחר הפסח' או 'נטחן לאחר הפסח'. (במוצרים בעלי איחסון ארוך יש לשים לב שלא מדובר על פסח של השנה שעברה).
2. תאריך ייצור – על מוצרים רבים מצויין תאריך הייצור בהזרקת דיו על גבי המוצר.
3. קוד המוצר – כאשר לא מסומן תאריך הייצור, ניתן לזהות אותו על ידי קוד המוצר. (לא הברקוד, אלא הקוד המודפס בהזרקת דיו על גבי מוצרים רבים). הקוד בנוי משני חלקים: הראשון מסמן את שנת הייצור והשני את מספר הימים שעברו מתחילת השנה הלועזית.

בשנה זו (תשע"ח) מוצרים שמסומן עליהם מספר גבוה יותר מ 8097, או 18097 יוצרו לאחר הפסח. (לעיתים בסוף הקוד ישנו מספר נוסף המייצג את מספר המשמרת בו יוצר המוצר).

ייצור המוצר לאחר הפסח אינו מבטיח שהוא אינו מכיל מרכיבי חמץ שיוצרו קודם. לכן במוצרים שתהליך הכנתם ארוך, כגון בירה שתהליך הכנתה כחודשיים, או משקאות חריפים אחרים – לא מספיק לוודא  שתאריך הייצור הוא לאחר הפסח, ובחודשים הסמוכים לפסח יש לרוכשם רק במקומות בעלי אישור על מכירת החמץ.

על אף שחשש זה קיים גם במוצרים אחרים, כגון חומרי עזר מחמץ המשמשים גם למוצרים המיוצרים לאחר זמן רב – ניתן לסמוך על תאריך הייצור, משום שאיסורו של חמץ לאחר הפסח הוא מדרבנן ו'ספק דרבנן לקולא'.

על אלו מוצרים צריך להקפיד?

לאחר הפסח יש להקפיד רק על מוצרי חמץ וודאי, כגון: מאפים, וויסקי, בירה, וודקה, פסטה, שקדי מרק, קווקר, בורגול, חיטה, דגני בוקר וכדומה.

אולם אין צורך להקפיד על המוצרים הבאים:

• מוצרים שכמות החמץ שבהם מועטה, או שלא ברור שיש בהם חמץ כלל, כגון: דגים, בשר, אבקות אינסטנט, במבה, גלידה (שאינה מכילה שברי עוגיות), גרעינים ופיצוחים, דבש, חומץ, חלווה, סלטים וממרחים, יין, מיונז, מיץ לימון, מסטיקים, מרגרינה, משקאות קלים, פירות יבשים, צ'יפס, קופסאות שימורים, קמח, רטבים, שמנים.
• מוצרים שהחמץ שבהם פגום – כגון תרופות מרות, כלי נייר, חומרי נקיון.
• מוצרים שאינם אוכל, כגון: מוצרי טיפוח וקוסמטיקה (דאורדורנט, אודם, בושם וכדו'), סבונים, מזון לבעלי חיים וכדומה.