הלכות לשון הרע הלכה יומית

ב' טבת

לשון הרע: שמיעה , שותף לדבר עבירה
בנוסף לעבירה על האיסור לשמוע לשון הרע, הופך כל השומע לשון הרע לשותף לעבירת דיבור לשון הרע שהרי בעצם הקשבתו הוא מאפשר למספר לבטא את דיבוריו האסורים ולפיכך הוא שותף לחטאו של המספר.
במקרה של מאזין יחיד, בודאי חל האיסור "לפני עיור לא תתן מכשל " (ויקרא י"ט ,י"ד ) שהרי בפסוק זה נכלל גם האיסור להביא יהודי אחר לידי חטא. אם אדם הוא המאזין היחיד ללשון הרע, הרי הוא זה האחראי למתן ההזדמנות לחטוא למספר הלשון הרע.
להלן נראה שבמקרים מסוימים אסור לשמוע לשון הרע לא בגלל האיסור העיקרי שבשמיעתו אלא בגלל האיסור לגרום ליהודי אחר לחטוא.

ג' טבת

לשון הרע: שמיעה , הוכחת המדבר לשון הרע
המצווה "הוכח תוכיח את עמיתך" )ויקרא י"ט, י"ז( מחייבת להודיע לחוטא שהתנהגותו אינה הולמת ולנסות לשכנעו להיטיב את דרכיו. במהלך התוכחה, על המוכיח להיות מוכן לתגובה מביכה או מעליבה ובכל זאת עליו להמשיך בתוכחתו כל עוד המעשה האסור חוזר ונשנה. גם אם נראה שיש סיכוי קלוש ביותר,  או שאין כלל סיכויים שדבריו יתקבלו – בכל זאת עליו להמשיך ולמחות על המעשה. רק במקרה שבו ידוע שהתוכחה תגרום לחוטא להגדיל עוד יותר את הקלקול – יש להימנע מלהוכיחו.
התוכחה חייבת להיעשות בנחת ובלשון רכה, רצוי ככל האפשר להוכיח את החוטא בצנעה ולא להלבין את פניו ברבים. באופן כללי, אדם השומע לשון הרע חייב להפסיק את המספר לשון הרע ולהוכיחו. עליו לעשות כמיטב יכולתו כדי לעצור בעדו ולשים קץ לדיבוריו האסורים אלא אם כן תגובתו הצפויה של המספר תהיה להרבות עוד יותר את דברי הגנות על המדובר וזאת כאמצעי הגנה על דיבורו האסור.
מצב נוסף שבו אין מקום לתוכחה הוא כאשר: א. המספר אינו מודע לכך שדבריו הם לשון הרע, או שאינו יודע כלל שלשון הרע אסור מהתורה. ב. אם ברור שהמספר ימשיך לדבר לשון הרע גם אחרי שיאמרו לו שהדבר אסור.
במקרה כזה תהפוך התוכחה את החוטא משוגג למזיד ולפיכך עדיף שלא להוכיחו.

ד' טבת

לשון הרע: שמיעה , תוכחה לרבים
ראינו שחייבים להוכיח את המספר לשון הרע גם כשכמעט אין כל סיכוי שהוא יקבל את דברי התוכחה. כשמספר אנשים מעורבים בשיחה הכוללת לשון הרע, חייב אחד מהם להוכיחם על הדיבור האסור.  אולם, שלא כמו במקרה של יחיד המדבר לשון הרע אם הקבוצה מתעלמת מן התוכחה, לא ימשיך היחיד בתוכחתו אלא אם כן יש לו יסוד להניח שדבריו יביאו בסופו של דבר לידי תועלת. כשמדובר בחבורת אנשים שאינם מקבלים תוכחה מוטב שלא להרבות בה.
היוצא מכלל זה הוא כאשר אדם מוצא עצמו בתוך ציבור שמזה זמן רב כבר הפסיק להתייחס לאיסור לשון הרע, הרגל נפוץ דורש יותר מאשר תוכחה רגילה. נדרשה כאן מחאה נמרצת, צריך לעורר את האנשים לחומרת עוון דיבור לשון הרע ולצורך ידיעה ברורה בהלכות לשון הרע.