הלכות לשון הרע הלכה יומית

כ"ד אייר – ל"ט לעומר

לשון הרע: תועלת – סיוע למדובר , הרגיל לחטוא
במקרה של אדם הרגיל לחטוא והוא מתעלם לחלוטין דרך קבע ממצוה מסוימת, יש להניח שאפילו מעשה המוטל בספק הוא בעצם עבירה על אותה מצוה. "בצדק תשפוט עמיתך" משמעו לנהוג בהגינות, לא בתמימות.
כאשר המסקנה היא שהאדם אכן עבר עבירה, חיבים לנסות ולהבין מדוע אותו אדם חוזר שוב ושוב על אותה עבירה. אולי זה מחמת חוסר ידיעה – יתכן שהוא כלל לא יודע שמעשה זה הוא אסור, או שאין הוא מכיר בחומרת האיסור. במקרה כזה, חייבים למצוא דרך להאיר את עיניו של האדם מבלי לפגוע ברגשותיו.

כ"ה אייר – מ' לעומר

לשון הרע: תועלת – סיוע למדובר , לחץ חברתי
מומר לתאבון הוא מי שנכנע דרך קבע לפיתוי של עבירה על מצווה מסוימת. האיסור ללכת רכיל אכן חל על הדיבור אודותיו היות והוא אינו כופר בעיקר. מצבו שונה תכלית שינוי ממי שעובר מפעם לפעם על מצווה מסוימת אבל ביסודו של דבר הוא בדרך כלל מקיים אותה.
כפי שלמדנו, האיסור הראשון של לשון הרע הוא "לא תלך רכיל בעמיך" (ויקרא י"ט, ט"ז). מי שמבייש את רעהו היהודי עובר על הלאו "לא תונו איש את עמיתו" (ויקרא כ"ה, י"ז)
חז"ל מפרשים את הביטוי "עמיך" שבאיסור הראשון "העם שלך", להוציא מכלל זה רק מומר להכעיס שעקב זלזולו באיסור מסוים הוא מתרגל לעבור עליו בתמידות ובדרך קבע. אולם, הביטוי "עמיתו" שבאיסור השני מוציא מן הכלל אפילו את המומר לתאבון. לפיכך אסור לדבר לשון הרע על מומר לתאבון, אבל מותר להפעיל עליו לחץ חברתי כדי לשכנעו להיטיב את דרכיו.
מותר לפרסם ברבים שיהודי עובר דרך קבע על הלכה מסוימת אם ברור שהוא מודע לקיומה של אותה הלכה והוא בחר להתעלם ממנה, וסביר להניח שפרסום התנהגותו ישפיע עליו להיטיב את דרכיו. כך הדבר אפילו כשהוא עובר את העבירה בגלל פיתוי. אולם חייבים לוודא שמתקיימים כאן כל התנאים שיכוון לתועלת, כולל טוהר הכוונות והעדרה של כל דרך אחרת.

כ"ו אייר – מ"א לעומר

לשון הרע: תועלת – סיוע למדובר , גילוי ברבים
מקובל להפעיל לחץ חברתי על יהודים אשר נדמו כשומרי מצוות בציבור אך בחייהם הפרטיים עברו בצורה בולטת על עיקרי הדינים.
כשכל דרך אחרת לא הועילה, מותר לפרסם ברבים שיהודי זה הנחשב כשומר מצוות מתנהג דרך קבע בחוסר מוסריות, אם הגילוי ברבים יעורר אותו לשוב מדרכו הרעה.
בדומה לכך מוסמכים בתי דין לפרסם ברבים בשעת הצורך כתב סרוב נגד המסרבים לקיים את דברי בית הדין. לפעמים נותר הלחץ החברתי כאמצעי היחיד לאכיפת החלטות בית הדין.

כ"ז אייר – מ"ב לעומר

לשון הרע: תועלת – סיוע למדובר , לשון הרע על אילו שאינם שומרי מצוות
לאור הכללים שנלמדו לעיל, מתבררים גם כללי לשון הרע ביחס ליהודים שאינם שומרי מצוות כלל וכלל.
1) היהודי הממוצע שאינו שומר מצוות בימינו לא זכה לחינוך יהודי משמעותי. בין אם הכיר אורח חיים יהודי כהלכתו ובין אם לאו, החברה היא זו שהרחיקה אותו מהכרת חיי התורה. הרמב"ם משווה אדם כזה לתינוק שנשבה, אשר שוביו גידלו אותו לאור ערכים זרים ואשר חטאיו נעשים מחמת בורות. אדם כזה יכול להכלל הן בגדר של "עמיך" והן בגדר של "עמיתו". עלינו מוטלת החובה לחנכו מתוך אהבה ,דאגהורגישות ואסור בשום פנים לדבר עליו לשון הרע.
2) יהודי שאינו שומר מצוות אשר קיבל חינוך יהודי מהותי, למד את ערכי התורה והוא יודע שמעשיו אינם טובים, אך הוא טוען ששמירת המצוות קשה מידי, הוא מומר לתאבון. הוא נכלל בגדר של "עמיך" – דהיינו, מותר לדבר עליו לשון הרע רק כשמכונים לתועלת. עם זאת, אין הוא נחשב בגדר "עמיתך" ועל כן לא חל כלפיו האיסור של אונאת דברים (ויקרא כ"ה, י"ז). מותר להשתמש בלחץ חברתי כדי להביאו לשמירת מצוות, גם אם תגרם לו מבוכה במהלך הדברים, בתנאי שנתקימו כל התנאים של דיבור לתועלת. דיבור שאינו לתועלת ואשר כלולים בו דברי גנאי או נזקים – נחשב ללשון הרע.
3) האפיקורס היודע את ריבונו ומתכוון למרוד בו והוא כופר בעיקר, אינו נחשב בגדר "עמיך" וגם לא בגדר "עמיתו". אם קיים אדם כזה בימינו, מותר לדבר עליו, לגנותו ולבזותו ללא תנאים מוקדמים.