הלכות לשון הרע הלכה יומית

ל' סיון – א' דראש חודש תמוז

לשון הרע: תועלת – להשכנת שלום , מחלוקת לשם שמים או יריבות אישית?
המשנה במסכת אבות (פרק ה' משנה כ') מעמידה זו כנגד זו מחלוקת שהיא לשם שמים ומחלוקת שאינה לשם שמים. הסמל למחלוקת שהיא לשם שמים היא המחלוקת שבין הלל ושמאי, שדעותיהם השונות בענייני הלכה נלמדות מתוך יגיעה והתעמקות דור אחרי דור כחלק בלתי נפרד מן התורה שבעל פה. הסמל לסוג השני היא מחלוקת קורח ועדתו , שטינתו האישית כלפי משה רבנו הביאה לסופו המר, למותו ולקלונו הנצחי. כפי שמביא החפץ חיים בהקדמתו לספר חפץ חיים, המצית את אש המחלוקת על ידי דיבורים אסורים עובר על הלאו "ולא יהיה כקרח וכעדתו" (במדבר י"ז ה').
חלק בלתי נפרד מחייו של יהודי הוא ההתנצחות בלימוד במהלך החתירה לאמת, כבנים לעם רוחני ובעל מחשבה, נתונים היהודים תמיד בעיצומם של חילופי דעות ודיונים רעיוניים. לעומת זאת, מריבות אישיות, קנאה ותחרות, הם סימני חולשה וחוסר בגרות. אין להם מקום בעולמו של היהודי.
אולם, הקושי נעוץ בנטייתנו להפוך כל ויכוח לפְּלוּגְתָא (מחלוקת) רעיונית. גם לקורח הייתה השקפת עולם: כל העדה כולם קדושים, ולפיכך אין כל הצדקה שמשפחה אחת, אהרון וצאצאיו הכוהנים תהיה מעל כולם.
חז"ל אומרים שמחלוקתו של קורח נבעה מקנאה, על שום שנמנע ממנו להיות נשיא לבני קהת.
לפני פתיחה במערכה רעיונית נגד אחרים, חייב אדם לשאול את עצמו: "האומנם באמת אקדם בכך את האמת, או שמא אני מעורב במחלוקת אישית במסווה של פלוגתא רוחנית?"
לעולם אל לחלוקי הדעות להוביל לידי יריבות אישית. כשלומדי תורה חולקים זה על זה, מחלוקתם היא רעיונות ולעולם אין היא אישית. כשתלמיד חכם מעורב בויכוח, על תלמידיו להיזהר מאוד שלא יתערבו בעניין שאינו נוגע להם ובוודאי שעליהם להימנע מרצח אופי ומשנאה אישית כלפי מתנגדו של רבם.

א' תמוז –  ב' דראש חודש תמוז

לשון הרע תועלת – חינוך ' לימוד משגיאותיהם של אחרים
ראינו לעיל, שאסור לספר על מגרעותיו של אדם אפילו לאנשים המכירים אותן ממילא, משום שעצם סיפור בגנות מידות רעות של אדם – אסור הוא.
אולם, כשמדובר במטרות חינוכיות מותר להביא דוגמא מציאותית להתנהגות בלתי ראויה של הזולת ואפילו לציין את שמם של בעלי התנהגות זו, בתנאי שהמאזינים מכירים כבר את התנהגותם של אותם אנשים. השימוש בדוגמאות מעשיות יכול לסייע בהעברת המסר יותר מאשר דיון מופשט בלבד. כאן נעשית הזכרת הגנאי לשם תועלת, ועל כן אין בה משום לשון הרע.
לפיכך מותר להזכיר אורח חיים של יהודי שאינו שומר מצוות למטרה חינוכית – כדי להדגיש פגם בהתנהגותו ואת תוצאותיה – אף כי אי שמירתו את המצוות נובעת מתוך בורות וחוסר ידע. מכל מקום, יש להיזהר שלא לגנות אותו.
אין להביא דוגמאות מעברו של בעל תשובה ללא רשותו. כוונה לתועלת אינה מתירה להביך אדם ולהכלימו. כמו כן, אין להביא דוגמאות מאורח החיים של עדות שונות בקרב עם ישראל אלא אם כן ברור שהן המספר והן המאזינים אינם בעלי דעה שלילית על אותה עדה.

ב' תמוז

לשון הרע: שמיעה , איסור שמיעת לשון הרע
לא זו בלבד שדיבור לשון הרע הוא מעשה ירוד שאינו הולם את צלם האלוקים שבו נברא האדם, אלא שכך הדבר גם לגבי שמיעת לשון הרע מפי מישהו אחר. מקור האיסור לשמוע לשון הרע הוא בפסוק "לא תשא שמע שוא" )שמות כ"ג א'(. על פי החפץ חיים עצם תשומת הלב לדברי לשון הרע בשעת האמרם – גם מבלי לקבל אותם – היא עבירה על האיסור "לא תשא שמע שוא" כי יש בזה משום הענקת מידה מסוימת של אמון לדברים שנאמרו.
כשם שאסור לאדם להציג את חסרונותיו של הזולת כנושא לדיבורו, כך גם אין למקד את תשומת הלב בדברי גנאי המסופרים מפי אחרים.
כשם שאסור לגרום נזק לזולת באמצעות הדיבור, כך גם אין להטות אוזן ולשמוע מפי אחרים דיבורים הטומנים בחובם נזק אפשרי.
בקצרה, אסור לשמוע לשון הרע הנאמר על ידי סיפור גנות או על ידי דיבורים מזיקים אחרים. שמיעת לשון הרע, אפילו כשלא מאמינים לדברים, היא עבירה על איסור מדאורייתא.