הלכות סחיטה (דש)
סחיטת פירות
הסוחט בשבת זיתים לעשות מהם שמן או ענבים לעשות מהם יין חייב מן התורה משום מפרק שהוא תולדת "דש".
חכמינו ז"ל הוסיפו על איסור זה סחיטת כל פרי או ירק שיש אנשים שסוחטים ממנו למשקה, ולפי זה בימינו שכמעט כל סוגי הפירות נסחטים לשם משקה על ידי בני אדם, יש איסור לסוחטן בשבת בשביל שתייתן.
איסור סחיטת פירות וירקות לשם הוצאת המשקה מהם לשתיה אסורה בין בשבת ובין ביום טוב, גם אם בדעתו לשתות את המשקה מיד.
אין הבדל בין סחיטה בכלי המיועד לסחיטה ובין סחיטה ביד, שניהם אסורים.
בכלל סחיטת הפרי נחשב גם ריסוק פרי עד שנהפך למשקה, ולכן אף ריסוק תפוח עץ, אגס, מנגו וכדומה שריסוקן הדק היטב זהו סחיטתן ואסור לעשות כן בשבת לצורך שתייתן.
איסור סחיטת הפרי הינו לתוך כלי ריק או לתוך משקה, ובכלל איסור זה סחיטת לימון לתוך תה וכדומה. אמנם, מותר ליתן חתיכת לימון בתה חם (כשאין היד סולדת בו או בכלי שלישי) או במים קרים וכדומה, אע"פ שיוצאין המשקין מהלימון למשקה, אך אסור לסוחטן ביד או בכפית אפילו בעודן במשקה.
לדעת בני אשכנז אין לסחוט לימון לתוך כלי ריק או משקה אלא אך ורק על גבי אוכל, אמנם הספרדים מתירים לסחוט לתוך משקה ואף לתוך כלי ריק על מנת לעשות ממנו לימונדה או לתתו על גבי מאכל, ומכל מקום המחמיר שלא לסחוט אלא על גבי מאכל תבוא עליו ברכה.
סחיטת לימון על גבי סוכר על מנת להוסיף עליו מים לעשות לימונדה בדעת האשכנזים נחלקו הפוסקים ונהגו להקל בזה, ויש שהחמירו אף בזה שלא לסחוט אלא על גבי אוכל בלבד.
ההיתר בדעת הספרדים הוא אך ורק לגבי לימון שהתירו לסוחטו לכלי ריק או למשקה, אך שאר פירות העומדים למשקה והדרך לסוחטם, אין לסוחטם לכוס שיש בה משקה אלא אך ורק על גבי אוכל.
ואותם הנוהגים ליתן קצת סוכר בכוס וסוחטים על גבם פירות הדר באופן שהמשקה צף על גבי הסוכר, יש למחות בידם, שזהו איסור גמור מדרבנן משום מפרק.
מותר לסחוט את מיצי הפירות על ידי אחיזתן בידו ומציצה בפיו, אך יזהר שלא יסחוט את הפרי שבידו לפיו תוך כדי מציצה.
אמנם, לגבי מציצת ענבים דעת בני אשכנז להחמיר שלא למצוץ בעודם בידו אלא יתנם בפיו ולאחר מציצת המשקה יוציא את הפסולת מפיו. אמנם בני ספרד לא חילקו בין ענבים לשאר פירות, ואף בענבים יכול לאוחזן בידו ולמצוצן, מאחר ואין דרך סחיטה בכך.
מותר לחתוך אשכולית לרוחבה וליתן עליה סוכר ולאוכלה בכפית בשבת. ואף על פי שעל ידי אכילתו נסחט קצת מהמשקה, כיון שאין כוונתו לסחיטת המשקה אלא לאכילת הפרי, מותר.
מיץ שיצא מאליו מתוך פרי לכלי בשבת מבלי התערבות האדם, אם יצא מענבים או פירות שייעד אותם לסחיטה (כגון פירות הדר שקנה אותם על מנת לסוחטם) – אסור לשתותו בשבת. אמנם אם הפירות עמדו לאכילה (מלבד ענבים!) ויצא מהם משקה בשבת, וכגון משקה שיצא בחיתוך האשכולית או האבטיח וכדומה – מותר לשתותם בשבת.
פירות או ירקות הכבושים בחומץ או מי מלח (מלפפון חמוץ וכדומה), וכן ירקות ששלקן במשקה, אם סוחטן כדי שיוכל לאוכלם כראוי ואין צריך למשקה היוצא מהן, מותר לסוחטן אפילו לתוך כלי ריק.
מותר להטביל לחם במרק וכדומה ולמוצצו בפה, אך מן הראוי לאכול מעט מן הלחם. ואף בימות החול הדין כן, בכדי שלא לנהוג מנהג בזיון באוכלים.
סחיטה בשאר דברים
אסור לרסק שלג או ברד או קרח בתוך כלי ריק כדי שיזובו מימיהם וישתה מהם.
אמנם מותר ליתנם בתוך כלי עם מים או משקה אחר והם נימוחים בתוכו.
דין השלג והקרח
שלג או קרח שנתנו בתוך משקה, מותר לערבבו בתוכו בכדי שיהיה נימוח מהר יותר.
בגד שנפל למים או סמרטוט וכדומה שנספג בו מים, אסור לסוחטו בשבת, ויש בזה אף איסור כיבוס במקרים מסוימים (נרחיב על זה בעזרת ה' בהלכות כיבוס)