הסוד של סולם יעקב (לפי הרמב"ם במורה הנבוכים)

הרב יעקב חזן

הרמב"ם בפתיחה לספרו מורה נבוכים כותב שמכיוון שאין מסבירים מעשה מרכבה ביחיד אלא אם כן היה חכם ומבין מדעתו, אז מוסרים לו ראשי הפרקים (חגיגה פ"ב מ"א), לכן מעשה המרכבה מוסבר בספרו אבל רק ראשי פרקים. ואפילו אותם ראשי פרקים הם אינם במאמרים לפי הסדר, והם לא ברציפות, אלא מפוזרים ומעורבים בעניינים אחרים, כי מטרתי שיהיו מושגי האמת נוצצים מתוכם ושוב נעלמים, כדי שסוד ידיעת ה' והשגתו תהיה נסתרת מהמון בני האדם, כמו שכתוב (תהילים כה,יד) "סוד ה' ליראיו".

הרמב"ם בפתיחה למורה נבוכים מסביר שישנם שני סוגים של משלים נבואיים (מראות נבואה):  בסוג הראשון של המשלים כל מילה שבאותו משל מורה על עניין מסוים. בסוג השני של המשלים כל המשל כולו מורה על ענין מסוים, במשל ישנם מילים רבות, שאין כל מילה מהן מוסיפה דבר באותו העניין של הנמשל, אלא נאמרו ליפות את המשל והסדרת הדברים בו או להוסיף בהסתרת העניין הנמשל.

הרמב"ם מביא את לדוגמא לסוג הראשון של המלים הנבואיים את סולם יעקב, (בראשית כח,יב) "והנה סולם מוצב ארצה וכו'", סולם מראה על עניין מסוים, מוצב ארצה מראה על ענין שני, וראשו מגיע השמימה מורה על ענין שלישי, והנה מלאכי מטרה על ענין רביעי, עולים מורה על ענין חמישי, יורדים מורה על ענין שישי, והנה ה' נצב עליו מורה על ענין שביעי, נמצא שכל מילה האמורה במשל הזה היא לעניין נוסף בתוך כללות הנמשלת.

סולם, מלאכים

הרמב"ם (ח"ב פ"י) מביא את מדרש תנחומא[1] שבסולם היו ארבע מעלות (שלבים), ובכל המדרשים כתוב שמלאכי ה' אשר ראה עולים ויורדים היו ארבעה ולא יותר , שנים עולים (מיעוט רבים שנים) ושנים יורדים, ושכל ארבעת המלאכים נפגשו במעלה אחת ממעלות הסולם, ועמדו ארבעתם בשורה אחת על מעלה אחת בסולם. ארבעת המלאכים מסמלים את כל הכוחות בעולם ומעבר לכך. הרמב"ם משווה את ארבעת המלאכים בסולם יעקב לארבעת המרכבות שיוצאות מבין שני ההרים בזכריה (ו.א), שנמשלו לארבעת רוחות השמים שיוצאות מהתייצב על אדון כל הארץ, והרוחות הן עילת כל מה שמתרחש בעולם. וכן במראה הנבואה שביחזקאל (א,ד-ה) "והנה רוח סערה…ומתוכה דמות ארבע חיות". וכן בסולם יעקב ארבעת המלאכים נמצאים על סולם שה' שולט עליו, נמשל לשליטת ה' על העולם ומעבר לו.

והנה ה' ניצב עליו

הרמב"ם (ח"א פ"טו) מסביר את המילה ניצב או יצב שמורים על עמידה והתייצבות כמו (שמות ב,ד) "ותתצב אחותו מרחוק", וזה גם שֵם מושאל לקיום ולתדירות כמו (תהילים קיט,פט) "דברך ניצב בשמים", כלומר יציב וקיים, כמו (שמות לג,כא) "ונצבת על הצור"  שפירושו שיישאר איתן ויציב בהשגות, וכל מה שנאמר מן השם הזה כלפי הבורא הרי הוא מן העניין הזה, "והנה ה' ניצב עליו" קיים ותמידי עליו כלומר על הסולם אשר קצהו האחד בשמים וקצהו השני בארץ, ובו מטפס ועולם כי מי שעולה עד שישיג את מי שעליו (הבורא) בהחלט, כיוון שהוא יציב וקיים על ראש הסולם. נמשל שליטה תמידית של ה' על העולם.

עולים ויורדים

הרמב"ם (ח"א פ"טו) אומר שכמה מחוכם שכתוב עולים ויורדים, העלייה לפני הירידה, כי אחר העלייה וההגעה למעלות מסוימות בסולם, תהיה הירידה להנהגת אנשים הארץ ולימודים, עם מה שנאצל עליו מן המצוות וההשגות (כלומר ירידה לא מהותיות אלא צמצום לצורך העלאת אחרים. הסברנו שהעולים והיורדים הם החכמים ואילו בפסקה של הסולם הסברנו שהעולים והיורדים הם המלאכים, אין סתירה מכיוון שהרמב"ם אמר שכל מילה במשל הזה מורה על עניין אחר.

בהלכות יסודי התורה (פ"ז ה"ג) כתוב שהדברים שמודיעים לנביא במראה הנבואה, דרך משל מודיעים לו ומיד ייחקק בליבו פתרון המשל של מראה הנבואה, כמו בסולם שראה יעקב אבינו ומלאכים עולים ויורדים בו היה משל למלכויות ושעבודן. כמו בחיות שראה יחזקאל והסיר הנפוח ומקל השקד שראה ירמיהו, וכן שאר הנביאים. מהן אומרים את המשל ופתרונו. המשל בבראשית (כח,יב-טו) "ויחלום והנה סולם מוצב ארצה…והנה ה' ניצב עליו ויאמר אני ה'.. הארץ אשר אתה שוכב עליה לך אתננה…" והנמשל (פתרונו) פסוק טז "וייקץ יעקב משנתו ויאמר אכן יש ה' במקום הזה ואנוכי לא ידעתי, ויירא ויאמר מה נורא המקום הזה אין זה כי אם בית ה' וזה שער השמים". וזאת אולי הבנה כללית של כל חלום יעקב.

הנביאים שמתנבאים בחלום, אינם קוראים לזה חלום כלל, אלא מחליטים בהחלט שזה חזון מה', כמו שאמר יעקב אבינו, כאשר הקיץ מאותו חלום של נבואה, לא אמר שזה חלום סתם, אלא החליט ואמר אכן יש ה' במקום הזה, וכן אמר בהמשך (בראשית מח,ג) "ואל שדי נראה אלי בלוז בארץ כנען", הכי החליט שזה חזון (ח"ב פ"מה).

[1] הנוסח של המדרש הזה לא נמצא בכל נוסחי התנחומא שנמצאים בידינו.