טו בשבט התש"פ

בכי נהי ותמרורים, ודמעות תזלנה עינינו  שבר השברנו וכשלו ברכינו, על בשורה מרה ומרורה בהסתלק מאיתנו, האחד והמיוחד שבחבורה, אהוב ונחמד, מנקיי הדעת שבירושלים הרב עוזיאל ב"ר יחיא יצחקי זצ"ל. מי לא מחה דמעה בהישמע קול הבשורה הקשה, מי לא נחמץ ליבו בקרבו על היוודע על מותו של חסיד צדיק וישר דרך, כמו הרב עוזיאל…

נשבר לבינו בקרבנו וכשל כוחנו בהלקח מאיתנו האי גברא רבא הרב עוזיאל החסיד והעניו שהתבקש לגנזי מרומים לאחר שבועות מספר של מאבק עיקש על חייו.

דפקנו שערי רחמים לפתוח, אל נא יהי זה כבר כעת לריח ניחוח. עוד היום גדול ועוד לפרוח, בזבח לזבוח, ומילה לברית ה' עוד יש כוח

.

 בו ירום כבודו בין איתנים, ינמיך קומתו בעוז ורננים. הולך בכוחו ברוח חכמים, יאציל על סביבתו מאורים ותומים. על יושרו וצדקתו, יעידו המונים, חוכמתו ותושייתו נר ומשענים. אף יעיד עליו יחידו של עולם, צדיק היה לפני בורא כל עולמים.

נסע לארצו בעוז וחיל, כעת יאכל לחמו עם תום הליל. כי הפציע שחרו שחר האיל, וממקום מנוחתו יתענג מברכת אביגיל.

ימים אין מספר עמל ויגע, להביא אל ביתו זון ומרגע . פת אבירים כזרע גד, כשכבת הטל בנפשו נגע.

עוזי עוזי בעוז ועוזיאל, יעריף עליך האל מטללי מיכאל.

יצו גבריאל ואף את רפאל, את ביתך יחזק ברפואת הגואל.

הוי עוזיאל מה מתוק חיכך, דבש וחלב תחת לשוניך.

הנעמתנו באמרותיך, כצמריר השני הלבנתנו במדותיך.

אהוב ליבי אתה עוזיאל, חבר בתורה ובאימרי אל.

חמוד עיני אתה עוזיאל, כי עליך נקרא שם ישראל.

לך לך אל ארצך אהוב שלי, אכול בחמדת עין את אשר כתשת ברחיים ועלי.

לך לך אל אשר חשקה נפשך, השלווה והנחת מנת חלקך.

לך לך אהוב ליבי לך לך,  אל ארץ החיים המחכה לך.

מוקירך חברך

מנחם צדוק.