כאשר אין לוי וכהן עולה פעמים, נשאלת השאלה כיצד הכהן מברך על שתי קריאות בתורה פעמים אחת לפניה ואחת אחריה ? האם אין כהן ברכות לבטלה ?
הרב יעקב חזן שליט"א
ילקוט יוסף (בהערה כז) מסביר נחלקו הראשונים אם הדין שאמר אביי שכהן עולה לראשון ושני, הוא קודם התקנה שכל שבעת העולים מברכים לפני ואחרי הקריאה, ואז שפיר שעולה כהן גם במקום לוי (והוא לא מברך פעמים), אבל בזמן הזה שכל שבעת העולים מברכים לפני ואחרי הקריאה, איך יעלה כהן גם במקום לוי ויברך שוב (ברכה לבטלה)(כ"כ התוס', הרא"ש והר"ן ועוד) או שאביי אמר את דינו אחרי התקנה, וגם בזמן הזה הכהן עולה גם במקום לוי ומברך פעמיים, שהרי הקריאה אינה חובת יחיד, אלא חוזרים ומברכים על הקריאה בתורה משום כבוד הציבור ומשום הנכנסים והיוצאים[1].
דעת התוס' שקודם התקנה היה אותו כהן שקורא פעמיים בס"ת, הולך ויושב בין הקריאה הראשונה לשניה (כדי שיראו כשתי קריאות, כי אין ברכות בין שתי הקריאות), אבל אחר התקנה אין צריך לישב בינתיים (מכיוון שהוא מברך לפני ואחרי הקריאה). וכ"כ הרא"ש והר"ן וכן כתב התוס' (ר"ה לג.) שכתב שברכות התורה לא נתקנו משום מצות ת"ת, אלא על קריאה בציבור. ואם אין שם לוי, קורא כהן במקום לוי, ומברך פעמים. אבל העיטור בספר הדברות (סוף הלכות לולב והלל דף צד) כתב שרק קודם התקנה עולה כהן במקום לוי, אבל אחר התקנה שכל עולה מברך לפני ואחרי הקריאה, אם יברך הכהן פעם שניה במקום לוי, הוי ברכה לבטלה. ולא דמי לתפילין וסוכה שחוזר ומברך בכל פעם שמקיים את המצווה, דהכא הס"ת עימו ובידו לקרוא בברכה הראשונה את כל הפרשה (ואז יקיים את כל המצווה ולא צריך לעלות פעמים), ובכהאי גוונא (שאין לוי) יקרא ישראל במקום כהן (כדי שהכהן לא יברך ברכות לבטלה). וילקוט יוסף מסכם שמכיוון שהשו"ע פסק שעולה כהן גם במקום לוי (הרי הוא פסק שאביי אמר את דבריו אחרי התקנה), ולכן אין כאן חשש לברכה לבטלה.
וכתב ילקוט יוסף שכבר פשט המנהג שהכהן מברך פעמים, ואין צריך הכהן לומר סוף הברכות "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד". גם בחול המועד סוכות שחוזרים על אותה הקריאה, מותר לכהן לעלות במקום לוי, כשאין בבהכ"נ לוי, ואף אם יודע מראש שאין שם לוי, מותר לכהן לעלות לס"ת ולברך פעמים אע"פ שחוזרים על הקריאה עצמה. וה"ה בר"ח שחוזרים על הפסוק "ואמרת להם".
[1] משום הנכנסים– שאם יכנס אדם לבהכ"נ אחר שבירך הראשון, ואז הוא לא ישמע את האחרים מברכים, ויאמר שאין ברכה בתורה לפניה. ומשום היוצאים– שלא שמעו את האחרון העולים מברך אחרי הקריאה, והראשונים לא ברכו אחר הקריאה, יאמרו היוצאים שאין ברכה בתורה לאחריה. לכן תקנו שהעולה יברך לפני ואחרי קריאת התורה.