1. מדוע ביקש הסטייפלער להחליף את דלתות ארון הקודש ב'לדרמן'?

במהלך עבודת שיפוץ ארון הקודש בבית הכנסת 'לדרמן', בעקבות שריפה שפרצה בו לפני כ-40 שנה, ניגש מרן ה'קהילות יעקב' לגבאי בית הכנסת, וביקש כי בהזדמנות זו יחליפו את דלתות ארון הקודש, שהיו דלתות הזזה, ויעשו אותן דלתות רגילות. ולא הסביר את בקשתו.

מאוחר יותר הסביר הגאון רבי חיים גריינמן את הטעם לבקשת הסטייפלער: מפאת כובד שמיעתו לא שמע מתי החזן מגיע ל'ויהי בנסוע הארון', וכיון שמקומו היה בכותל המזרח, בצד שמאל, לא היה רואה מתי הוציאו את ספר התורה עד שמסרו אותו לשליח ציבור. אך בדלתות רגילות שניכרת פתיחתן, יכול היה לראות מתי מוציאים את הספר ומתי יש לקום, לומר 'ויהי בנסוע' ו'בריך שמיה' ולבוא לנשק את ספר התורה. ואכן על פי בקשתו קבעו בארון הקודש דלתות רגילות הנפתחות עם צירים.

2. מדוע יש נוהגים לומר 'בריך שמיה' רק אחרי שמוציאים את ספר התורה?

בזוהר הק' פרשת ויקהל נאמר, שכאשר מוציאים ספר תורה בציבור לקרוא בו, נפתחים שערי שמים דרחמים ומעוררים את האהבה למעלה, ויש לו לאדם לומר "בריך שמיה" וכו'. וכתבו כמה פוסקים כי מלשון הזוהר – "כד מפקין ספר תורה" – משמע קצת שיש להוציא את ספר התורה לפני אמירת 'בריך שמיה'. וכן כתב הגאון רבי אברהם יעקב זלזניק: "אני רגיל לעורר להוציא ספר התורה מארון הקודש קודם אמירת 'בריך שמיה', על פי דברי הזוהר. לדעתי אם כוונת הזוהר היתה על פתיחת הארון בלבד, היה כותב 'כד פתחין ארון הקודש' ולא 'כד מפקין ספר תורה'. וזה ברור בעיני. וכך הוא לשון סידור יעב"ץ ועוד".

וכתב הגר"מ פיינשטיין (שו"ת אגרות משה או"ח ח"ד ע') כי אמנם מלשון הזוהר הק' אין ראיה גדולה, שכן אולי הכוונה שיש לומר 'בריך שמיה' בשעת ההוצאה, אך מכל מקום בשערי אפרים (הלכות קה"ת שער י' סעי' א) משמע מפורש שאומרים זאת בשעת הוצאת הס"ת מהארון ממש, ומכיון שלא מצינו מי שחולק ע"ז – צריך לעשות כן. והוסיף: אבל כמדומני שאין מדקדקין בדבר, וכיון שלא מצינו זה כלל בדברי רבותינו הראשונים, לא שייך למחות איך שעושין, אבל כשאחד שואל צריך לומר לו שיאמר אחר שהוציאו מן הארון.

3. היכן נוהגים לומר 'בריך שמיה', לפני הוצאת ספר התורה מארון הקודש?

מנהג הספרדים לומר 'בריך שמיה' בעוד הספר בארון הקודש הפתוח לפני הוצאתו. וכן כתב החיד"א בס' 'הליכות עולם' (ח"ג ז') וכ"כ בסידור 'בית מנוחה'. והגר"ש דבליצקי בס' 'וזרח השמש' הביא כי כן כתב ב'דרכי חיים ושלום' להאדמו"ר ממונקטש זצ"ל (סי' קצ"ו): "ולא הוציאו הס"ת מהארון עד שגמר כל בריך שמיה". וכ"כ בספר עובדא דרזא (ע' ל"ט): "ואחר בריך שמיה וכו' התכופף רבנו לתוך ארון הקודש ואח"כ הוציא את הס"ת לקריאה", וכ"כ ב'שערי רחמים' שעל 'שערי אפרים' (שער י' ס"ק ב') ובלקט הקמח החדש (סי' קל"ד) בשם 'כף החיים' למהר"ח פלאגי זצ"ל (עמוד א'): "אין להוציא הס"ת מיד בפתיחת ארון הקודש, כדי שיאמרו בריך שמיה בעת שאה"ק פתוח".

4. מנהגו של הגאון רבי שריה דבליצקי לצאת ידי שתי הדעות

במנין ותיקין של הגאון רבי שריה דבילצקי מתחילים לומר 'בריך שמיה' בפתיחת הארון וגומרים אמירתו אחר שהוציאו את ספר התורה, באמצע האמירה, כדי לצאת שתי הדעות. בפרט שלפעמים ספר התורה כבד והמוציא הוא חלוש, שקשה לו לעמוד זמן רב עם ספר התורה.

ויש שהעירו (הגר"י טשזנר, שיח תפילה עמ' תק"ד) כי יש אנשים שכובדו ב'פתיחה' ואומרים 'בריך שמיה' בהתלהבות עצומה ומאריכים בה, ובינתיים הקהל ממתינים להם שימסרו לחזן את ספר התורה, ויש בזה טירחא דציבורא. ועל כן אם הפותח יודע בעצמו שהוא מאריך בתפילתו, יוציא את ספר התורה וימסור אותו לש"ץ לפני שיאמר 'בריך שמיה'. ומטעם זה של טורח הציבור, גם יש לסגור את ארון הקודש רק אחרי שמסר את ספר התורה לש"ץ. ועוד טעם יש בזה, שעל פי רוב יש מהציבור שעדיין אומרים 'בריך שמיה', ומוטב שיאמרוהו בזמן שהארון פתוח.

5. עד מתי אפשר לומר 'בריך שמיה'?

אם לא אמר 'בריך שמיה' בשעת הוצאת הספר תורה – יכול לאומרו עד שפותחים את הס"ת לקרוא בו (משנ"ב קל"ד י"ג). אך אי אפשר להשלים 'בריך שמיה' אחר התפילה, לפי שאינו נאמר אלא בשעת רחמים ואין זה כתפילה רגילה (הגר"י זילברשטיין בשיעורו בביהכנ"ס 'דברי שיר', בשם החזו"א).

לא הספיק לסיים 'בריך שמיה' והציבור התחיל 'שמע ישראל' – יפסיק ויאמר עמם (הגר"ח קנייבסקי, 'אשי ישראל' פל"ח הערה ד'). ואף אם עומד באמצע 'והוא רחום', ראוי להפסיק ולומר 'בריך שמיה' עם הציבור ('יסוד ושורש העבודה' שער הקורבן ח'), וה'שבט הלוי' והגרח"ק כתבו שיש להמשיך בתחנון ('אשי ישראל' פכ"ה י"ג).

(ע"פ 'נר לשולחן שבת' ועוד)

 

(באדיבות "דרשו")