ציור- האמן ר' יואל וקסברגר ©
ליקוטים וסיפורים נפלאים לפרשת בחוקותי – מאת ר' ברוך רובין הי"ו
"אם בחוקותי תלכו" (כו, ג)
הדא הוא דכתיב (תהלים קיט, נט): 'חשבתי דרכי ואשיבה רגלי אל עדותיך'. אמר דוד: רבש"ע, בכל יום ויום הייתי מחשב ואומר למקום פלוני ולבית דירה פלונית אני הולך, והיו רגלי מביאות אותי לבתי כנסיות ולבתי מדרשות, הה"ד 'ואשיבה רגלי אל עדותיך'" (ויקרא רבה לה, א) המגיד מדובנא היה מפרש את דברי המדרש בדרך משל: סוחר אחד היה רגיל מימים ימימה לקנות סחורה אצל חנווני אחד. פעם ראהו החנווני יוצא עם סחורה מחנות אחרת, והיה הדבר רע בעיניו. אמנם יכול היה הסוחר להתנצל בפני החנווני ולהסביר לו שהוא הלך לאותה חנות כיון שרצה להשיג סחורה שאינה מצויה בחנותו של אותו חנווני. אמנם אם לחנווני יש את כל הסחורה שבעולם, שוב אין לו שום פתחון פה לתרץ ולהצדיק עצמו מדוע זנח הסוחר את חנותו של אותו חנווני והלך לקנות בחנות אחרת . אמר דוד המלך ע"ה: 'בכל יום הייתי מחשב ואומר למקום פלוני ולבית דירה פלונית אני הולך, והיו רגלי מביאות אותי לבתי כנסיות ולבתי מדרשות', כי התורה הקדושה כוללת את כל החכמות וכל המדעים והיא המקור והשורש לכל החכמות הקיימות בבריאה, לכן אין כל צידוק לעסוק בדברים אחרים . (המגיד מדובנא )
"אם בחוקותי תלכו" (כו, ג)
וברש"י שתהיו עמלים בתורה. פעם הגיע חסיד אחד אל הרה"ק רבי צבי זיע"א בנו של הבעש"ט הקדוש זיע"א וביקש שילמד אותו כיצד להיות צדיק. ענה לו רבי צבי: בעירנו פינסק ישנם שני עשירים מופלגים, האחד זכה לכך ללא כל מאמץ, שכן עושרו המופלג בא לו בירושה מאת אביו, ואילו השני עמל על עשרו עמל רב, על כל פרוטה ופרוטה יגע והתאמץ עד שהגיע והיה לאחד מעשירי העיר . והנה – המשיך ואמר רבי צבי – אם יבוא מאן דהוא אל העשיר הראשון ויבקש ממנו: למדני נא איך להתעשר, ודאי ישיב לו, אין לי מושג, שהרי לא פעל מאומה להשגת עושרו, דבר זה יש לשאול את העשיר השני אשר יגע ועמל על זה, וממנו יש ללמוד את הדרך לצבור עושר כזה . כן אני, השיב רבי צבי ברוב ענוותנותו, אבי הבעש"ט, המשיך לי נשמה גבוהה והוריש לי מסגולותיו הרוחניות, על כן אין לי מושג איך הופכים לצדיק, שאל נא את מי שעמל על כך והגיע לכך בכוח עמל ויגיעה .
"אם בחוקותי תלכו" (כו, ג)
וברש"י שתהיו עמלים בתורה . סיפר מגיד המישרים המפורסם רבי שלום שבדרון: הגאון רבי יעקב דוד, הנודע בשם הרידב"ז, התגורר בשנותיו האחרונות בעיר הקודש צפת. באחד הימים היה לו יארצייט אחר אביו, ובבואו לבית הכנסת לתפילת מנחה, ראה כי עדיין הקדים ויש עוד להמתין עד לזמן התפילה. עמד, איפוא, והמתין והרהר לעצמו, כשהוא נשען על ה"סטנדר", אבל תוך כדי הרהור – החל לפתע לבכות חרישית . היה שם אחד המתפללים מתושבי צפת, שהבחין בדבר. הוא ניגש לרידב"ז ושאל אותו, כדרך אנשי צפת החריפים והממולחים: מבין אני את הבכי שבכיתם, כי היום הוא יום היארצייט לפטירת אביכם , אבל הלא הוא כבר נפטר כשכבר היה בן שמונים שנה ומעלה, וגם עברו כבר למעלה מחמישים שנה מאז הלך לעולמו, מה איפוא נזכרתם דווקא עכשיו לבכות?.. . השיב הרידב"ז ואמר , אספר לך במה נזכרתי, כדי שתבין למה בכיתי: כאשר הייתי ילד, שלח אותי אבי ללמוד אצל המלמדים הטובים ביותר, כי הוא תמיד אמר: יעקב דוד נתברך ב"ראש טוב" ובהרבה כישרון, ופעם אחת אף שמעתי שאמר לאמא: יעקב דוד יצמח ויהיה למדן גדול, ולכן אנחנו מוכרחים לקחת לו את המלמד הטוב ביותר. ואמנם היה בעיר מלמד מוכשר מאוד, אלא שהוא ביקש את שכרו, רובל שלם לכל חודש, וזה היה הרבה כסף . אבי – המשיך הרידב"ז לספר – היה בונה תנורים ומזה התפרנס, אבל בדוחק גדול ובעניות רבה. למרות זאת כאשר נגע הדבר בשכר לימוד למלמד – לא היתה אצלו שום שאלה, מוכרחים לשלם למלמד, שהוא הטוב ביותר, כמה שהוא דורש. כך התחלתי ללמוד אצלו בתחילת הזמן ושקדתי על לימודי בהצלחה . עברו שלושה חדשים מאז התחילו הלימודים, אבל אבי לא שילם למלמד כל אותו הזמן, כי לא מצא מנין לקחת. המלמד המתין עד אז בסבלנות, אבל כאשר עבר זמן כה ארוך, שלח אותי הביתה עם פתק: "המתנתי שלושה חדשים, לא קבלתי שום תשלום, יותר אינני יכול להמתין, הואילו בטובכם לשלוח לי את המגיע לי, אחרת לא אוכל להחזיק עוד את הילד… " כאשר הבאתי את הפתק הביתה, פרצה בכייה בבית, אין כסף לשלם למלמד, אבל יעקב דוד הלא צריך ללמוד אצל מלמד טוב! מה בכל זאת עשה אבי? הנה בדיוק באותו בוקר שהמלמד שלח אותי עם הפתק הביתה, הוא שמע בבית הכנסת שגביר אחד הקים בית חתנות לבנו, והיה צריך לבנות לו תנור, אלא שבית החרושת ללבנים הפסיק מאיזו סיבה שהיא לפעול ולא נמצאו לבנים עבור התנור. הגביר, שלמרות זאת רצה לבנות את התנור בבית בנו, הודיע, כי אותו בעל מלאכה שיביא לו לבנים – הוא ישלם לו גם בשביל הלבנים וגם בשביל הקמת התנור סך של ששה רובלים טבין ותקילין. אם כן, אמר אבי לאמי, אם אין אפשרות להשיג לבנים, נפרק את התנור שלנו ויהיו לי מזה לבנים, ואז אלך לאותו גביר ואבנה לו את התנור בשביל בנו, כך יהיה לנו ששה רובלים, ומזה נוכל לשלם למלמד . אמר ועשה. הוא פירק את התנור בבית, הלך אל הגביר ובנה מן הלבנים תנור חדש בבית בנו וקיבל את ששת הרובלים. בשמחה רבה חזר הביתה, קרא לי ואמר לי: יעקב דוד, קח לך ששה רובלים ותן אותם למלמד שלך, שלושה בשביל שלושת חדשים שעברו, ועוד שלושה לשלושת החדשים הבאים של הזמן, לך נא והתאמץ ללמוד היטב . אנחנו בבית – הוסיף הרידב" ז – כל בני המשפחה, האבא, האמא וכל הילדים , כולנו קפאנו מקור במשך כל אותו החורף, בקושי הצלחנו להתכרבל בתוך סמרטוטים, בקושי רב יכולנו לישון מרוב קור, אבל הכל בשביל שיעקב דוד יוכל ללכת ללמוד אצל המלמד הטוב ביותר. כזאת היתה מסירות הנפש כדי להנחיל תורה לילד בישראל . למה איפוא בכיתי – סיים הרידב"ז את סיפורו, כי הנה עכשיו בטרם צאתי מביתי לתפילה, חשתי קצת קור בגופי, וכבר מיהרתי לחשוב בעצמי, שאולי כדאי להימנע מלצאת החוצה ולהתפלל בבית. והנה, אז הרי יכלו הורי וכל הילדים לסבול קור אימים כל חדשי החורף בשביל תלמוד תורה שלי, האיך עלתה בי במחשבה להישאר בבית בגלל מעט קור. על זה היה הבכי שלי!.. . (שאל אביך ויגדך )
"אם בחוקותי תלכו ואת מצוותי תשמרו ועשיתם אותם ונתתי גשמיכם…" (כו, ג-ד)
וברש"י שתהיו עמלים בתורה. י"ל בדרך צחות, כי בעת שיש מזג אויר נאה והשמש זורחת על הארץ מתפתים אנשים אחר יצרם ללכת ולטייל בחוצות, ואין באים לבית המדרש לעסוק בתורה, ולפעמים צריך השי"ת להוריד גשמים שלא בעתם שלא לצורך התבואה אלא רק כדי להכניס את העם שבשדות לביהמ"ד אבל כ"שתהיו עמלים בתורה" אז "ונתתי גשמיכם בעתם" רק לצורך התבואה , כדי שתתן הארץ יבולה ועץ השדה יתן פריו . (וידבר משה)
"ואכלתם לחמכם לשבע" (כו, ה)
במהלך שנות המלחמה, סבלה ישיבת נובהרדוק במ עזריטש חרפת רעב. ראש הישיבה, רבי דוד בלייבר זצ"ל כיתת רגליו בין הכפרים והעיירות, מנסה להשיג מעט מזון. בקושי רב ובמאמצים עצומים הצליח לכלכל את מאתים תלמידי ישיבתו ועוד תלמידי ישיבות סמוכות . והנה קרב ובא חג הפסח ונוספה דאגה לדאגתו: מאין ישיג קמח למצות שמורות עבור כל הישיבה? אחר מאמצים רבים הצליח להשיג קמח בכמות נכבדה שיספיק לכל הפסח עבור בני הישיבה. נקל לתאר את שמחת כולם, לחם ניתן להשיג אך בקושי, אבל מצות מהודרות תהיינה! הניח ראש הישיבה את הקמח היקר בעליית הגג, למשמרת, ובלילה סערו רוחות חזקות וגשמי זעף ניתכו, מלווים באבני ברד ששברו את הרעפים מעליית הגג, והגשם חדר פנימה. הקמח בא במגע עם המים והוחמץ . נקל לתאר את אכזבתם של בני הישיבה. כל כך השתדלו, קיווו ושמחו. מה יעשו? מה יאכלו? אסף אותם ראש הישיבה ואמר להם: רבותי, רוצה אני לשאול אתכם ארבע שאלות: א. מי ציוה לאכול מצות בפסח? נענו כולם: הקב"ה! ב. מי עזר לי להכין הקמח עבור המצות? נענו: בוודאי הקב"ה! ג . מי הביא עלינו את הברד ששבר את הרעפים? כמובן הקב"ה – ענו מיד . ד . ומי החדיר את המים והחמיץ הקמח? הקב"ה ! סיכם ראש הישיבה: הרי שהכל ממנו, והוא יודע שאנו זקוקים לקמח , ברצונו יביא לנו קמח אחר ! שלוה ורוגע אפפו עתה את כל בני הישיבה. והנה בערב בדיקת חמץ הגיע דוור ומסר לראש הישיבה סכום כסף גדול עבור קניית קמח מהודר לאפיית מצות עבור כל בני הישיבה…. ללמדך כוחו של בטחון בה' ! (רבי יעקב אומר )
"ואולך אתכם קוממיות" (כו, יג)
בקומה זקופה (רש"י). אמר פעם הצמח צדק מליובאוויטש לנכדו הרש"ב, חסד גדול עשה הקב"ה עם האדם שבראו להלך בקומה זקופה, ובכך הוא רואה את השמים אפילו כשהוא מהלך על הארץ ומקבל עול מלכות שמים, ולא כבעלי החיים שרואים רק את הארץ .
"ויסרתי אתכם אף אני" (כו, כח)
בשעה שהאב מכה את בנו, כואב גם לו. אף הוא מתייסר בייסורים. זהו ויסרתי אתכם – אף אני. (רבי לוי יצחק מברדיצ'וב)
"ורדף אתכם קול עלה נדף… וכשלו איש באחיו" (כו, לו-לז)
לא די שהאויב ירדפם, אלא גם "וכשלו איש באחיו" – יהודי יהיה רודף את אחיו; בני ישראל יריבו בינם לבין עצמם . (כלי יקר)