מָעוֹז צוּר יְשׁוּעָתִי – מאת הרב איתי אליצור שליט"א

את הפיוט הזה נוהגים לומר בחנכה, אבל ממבנהו אין שום רמז לכך שהוא נכתב דוקא כדי להאמר בחנכה. הפיוט הזה אומר: ה' ישועתנו, גְאל אותנו ובְנה את המקדש והרוג את צרינו ונודה לך. שהרי ירדנו למצרים וגאלת אותנו, ירדנו לבבל וגאלת אותנו, המן קם עלינו והושעת אותנו, היונים קמו עלינו והושעת אותנו, אנא הושיענו גם עכשו, והבא את קץ הישועה. יתכן שהוא נכתב על צורר מסוים שחי בזמנו של המחבר (מרדכי) והוא מבקש מה' ישועה מפניו.

כדרכם של פיטנים, אין המחבר נוקב בשמם של הצוררים שהוא מזכיר, אלא רומז עליהם ע"י הזכרת פסוק מסוים, שהמכירים יודעים למי כוונתו. מצרים מכונה עגלה. בבל מכונה נוגש. המן נקרא אגגי בן המדתא ואויב. היוונים נקראים יוונים.

מָעוֹז צוּר יְשׁוּעָתִי פניה לקב"ה, במקומות רבים בתנ"ך הוא נקרא מעוז. יתכן שכוונת המחבר לפסוק "הַטֵּה אֵלַי אָזְנְךָ מְהֵרָה הַצִּילֵנִי הֱיֵה לִי לְצוּר מָעוֹז לְבֵית מְצוּדוֹת לְהוֹשִׁיעֵנִי", פסוק שיש בו גם צור וגם מעוז. הביטוי צור ישועה מקורות בשירת האזינו: "וַיִּשְׁמַן יְשֻׁרוּן וַיִּבְעָט שָׁמַנְתָּ עָבִיתָ כָּשִׂיתָ וַיִּטֹּשׁ אֱלוֹהַּ עָשָׂהוּ וַיְנַבֵּל צוּר יְשֻׁעָתוֹ". הפיטן פונה אל ה' בכנוי מעוז צור ישועתי, ואומר לְךָ נָאֶה לְשַׁבֵּחַ.

תִּכּוֹן בֵּית תְּפִלָּתִי כלומר: יבנה המקדש. מתבסס על הפסוק "וַהֲבִיאוֹתִים אֶל הַר קָדְשִׁי וְשִׂמַּחְתִּים בְּבֵית תְּפִלָּתִי עוֹלֹתֵיהֶם וְזִבְחֵיהֶם לְרָצוֹן עַל מִזְבְּחִי כִּי בֵיתִי בֵּית תְּפִלָּה יִקָּרֵא לְכָל הָעַמִּים" וְשָׁם תּוֹדָה נְזַבֵּחַ נזבח קרבן תודה על ישועתו של ה'..

לְעֵת תָּכִין מַטְבֵּחַ מקור הביטוי בנבואתו של ישעיהו על בבל: "הָכִינוּ לְבָנָיו מַטְבֵּחַ בַּעֲוֹן אֲבוֹתָם". מִצָּר הַמְנַבֵּחַ. כלומר: מטבח מהצר הנובח. מהאויב. (יתכן שהוא רומז לאויב מסוים שחי בזמנו, שהיה מדבר בנביחות או שהיה דומה לכלב, או שצבאו היה מריע בקרני נבחים (ביטוי של חכמים לתרועות המלחמה)). כאשר תכין מטבח מהאויב,

אָז אֶגְמוֹר מבוסס על הבטוי לגמור את ההלל בְּשִׁיר מִזְמוֹר חֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ השיר מבוסס על הפסוק "מִזְמוֹר שִׁיר חֲנֻכַּת הַבַּיִת לְדָוִד", אלא שכאן הוא מדבר על חנכת המזבח ולא על חנכת הבית. חנכת המזבח נזכרת בתורה: "וַיְהִי בְּיוֹם כַּלּוֹת מֹשֶׁה לְהָקִים אֶת הַמִּשְׁכָּן …וַיַּקְרִיבוּ הַנְּשִׂאִים אֵת חֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ בְּיוֹם הִמָּשַׁח אֹתוֹ וַיַּקְרִיבוּ הַנְּשִׂיאִם אֶת קָרְבָּנָם לִפְנֵי הַמִּזְבֵּחַ:  וַיֹּאמֶר ה’ אֶל מֹשֶׁה נָשִׂיא אֶחָד לַיּוֹם נָשִׂיא אֶחָד לַיּוֹם יַקְרִיבוּ אֶת קָרְבָּנָם לַחֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ…. זֹאת חֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ בְּיוֹם הִמָּשַׁח אֹתוֹ מֵאֵת נְשִׂיאֵי יִשְׂרָאֵל .. זֹאת חֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ אַחֲרֵי הִמָּשַׁח אֹתוֹ". הפיטן מצפה לבנין בית המקדש. שאז נשיר את השיר ונחנוך שוב את המזבח:

הבית הבא עוסק בגאולתנו ממצרים

רָעוֹת שָׂבְעָה נַפְשִׁי בְּיָגוֹן כֹּחִי כָּלָה תאור מצבנו במצרים

חַיַּי מֵרְרוּ בְקֹשִׁי מבוסס על הפסוק "וַיַּעֲבִדוּ מִצְרַיִם אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּפָרֶךְ:  וַיְמָרְרוּ אֶת חַיֵּיהֶם בַּעֲבֹדָה קָשָׁה…" בְּשִׁעְבּוּד מַלְכוּת עֶגְלָה כנוי למצרים, מבוסס על דברי ירמיהו: "עֶגְלָה יְפֵה פִיָּה מִצְרָיִם". סמלה של מצרים הוא השור.

וּבְיָדוֹ הַגְּדוֹלָה וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת הַיָּד הַגְּדֹלָה אֲשֶׁר עָשָׂה ה’ בְּמִצְרַיִם  הוֹצִיא אֶת הַסְּגֻלָּה ה' הוציא את עם ישראל ממצרים בידו הגדולה. הסגולה היא עם ישראל.

חֵיל פַּרְעֹה וְכָל זַרְעוֹ יָרְדוּ כְּאֶבֶן בִּמְצוּלָה כאמור בשירת הים: "תְּהֹמֹת יְכַסְיֻמוּ יָרְדוּ בִמְצוֹלֹת כְּמוֹ אָבֶן":

הבית הבא עוסק בישועתנו מגלות בבל

דְּבִיר קָדְשׁוֹ הֱבִיאַנִי וְגַם שָׁם לֹא שָׁקַטְתִּי ה' הביאנו למקדש, וגם שם לא שקטנו

וּבָא נוֹגֵשׂ כינוי למלך בבל. מבוסס על נבואת ישעיהו: "וְנָשָׂאתָ הַמָּשָׁל הַזֶּה עַל מֶלֶךְ בָּבֶל וְאָמָרְתָּ אֵיךְ שָׁבַת נֹגֵשׂ שָׁבְתָה מַדְהֵבָה" וְהִגְלַנִי הגלה אותי מהארץ כִּי זָרִים עָבַדְתִּי נענשתי על שעבדתי ע"ז וְיֵין רַעַל מָסַכְתִּי. (אולי כוונתו ששתינו מכוס התרעלה??).

כִּמְעַט שֶׁעָבַרְתִּי מן העולם.

קֵץ בָּבֶל זְרֻבָּבֶל לְקֵץ שִׁבְעִים נוֹשַׁעְתִּיכעבור שבעים שנה נושעתי ביד זרבבל:

כְּרוֹת קוֹמַת בְּרוֹשׁ בִּקֵּשׁ אֲגָגִי בֶּן הַמְּדָתָא המן האגגי בקש לכרות את קומת הברוש הרמה. כלומר להשמיד את ישראל. ישראל נמשלו לברוש. כמו כן, יתכן שכוונת הפייטן למרדכי. ע"פ המדרש: "תחת הנעצוץ יעלה ברוש ותחת הסרפד יעלה הדס. תחת הנעצוץ תחת המן הרשע … יעלה ברוש זה מרדכי שנקרא ראש לכל הבשמים".

וְנִהְיָתָה לוֹ לְפַח וּלְמוֹקֵשׁ הוא עצמו נפל בפח שטמן למרדכי. הביטוי "לפח ולמוקש" נמצא בשני מקומות בתנ"ך, ביטויים דומים נמאים במקומות נוספים. הרעיון שאדם מעמיד פח ונופל בו בעצמו הוא רעיון תנ"כי שנמצא בכמה מקומות בתנ"ך, וגם המדרשים על המן מזכירים אותו בכמה מקומות. וְגַאֲוָתוֹ נִשְׁבָּתָה ה' השבית את גאותו.

רֹאשׁ יְמִינִי נִשֵּׂאתָ נשאת את ראשו של מרדכי, שנאמר עליו איש ימיני וְאוֹיֵב המן, שנאמר עליו איש צר ואויב המן הרע הזה שְׁמוֹ מָחִיתָ מחית את שמו

רֹב בָּנָיו  מבוסס על הפסוק "וַיְסַפֵּר לָהֶם הָמָן אֶת כְּבוֹד עָשְׁרוֹ וְרֹב בָּנָיו" וְקִנְיָנָיו מלה שבאה להזכיר את כבוד עשרו, שהוזכר בפסוק שצטטנו כאן. אמנם, לא מצאנו שקנייניו נתלו על העץ, אבל הפיטן בא להזכיר ש"כְּבוֹד עָשְׁרוֹ וְרֹב בָּנָיו" אבדו ונתלו עַל הָעֵץ תָּלִיתָ:

יְוָנִים נִקְבְּצוּ עָלַי אֲזַי בִּימֵי חַשְׁמַנִּים מקור המלה בפסוק "יֶאֱתָיוּ חַשְׁמַנִּים מִנִּי מִצְרָיִם כּוּשׁ תָּרִיץ יָדָיו לֵאלֹהִים". המלה "חשמונאים" לא נזכרה בתנ"ך. אך המלה הקרובה לה, חשמנים, נזכרה. והיא מסתדרת טוב יותר עם החרוזים.

וּפָרְצוּ חוֹמוֹת מִגְדָּלַי לשון המשנה במדות: "לפנים ממנו סורג גבוה עשרה טפחים ושלש עשרה פרצות היו שם שפרצום מלכי יון חזרו וגדרום וגזרו כנגדם שלש עשרה השתחויות" וְטִמְּאוּ כָּל הַשְּׁמָנִים.

וּמִנּוֹתַר קַנְקַנִּים ומהקנקן שנותר נַעֲשָׂה נֵס לַשּׁוֹשַׁנִּים שושנה הוא כנויו של עם ישראל. מקור הכנוי בשיר השירים שם נמשלה הרעיה לשושונה. נעשה נס לישראל.

בְּנֵי בִינָה יְמֵי שְׁמוֹנָה קָבְעוּ שִׁיר וּרְנָנִים בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן שהיה מונח בחותמו של כהן גדול ולא היה בו אלא להדליק יום אחד נעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים לשנה אחרת קבעום ועשאום ימים טובים בהלל והודאה: כלומר, חכמים (בני בינה) קבעו שמונה ימים בהלל והודאה.

חֲשׂוֹף זְרוֹעַ קָדְשֶׁךָ קים לנו את מה שנאמר בנבואות הנחמה של ישעיהו, לעתיד לבוא "חָשַׂף ה’ אֶת זְרוֹעַ קָדְשׁוֹ לְעֵינֵי כָּל הַגּוֹיִם וְרָאוּ כָּל אַפְסֵי אָרֶץ אֵת יְשׁוּעַת אֱלֹהֵינוּ" וְקָרֵב קֵץ הַיְשׁוּעָה קרב את הקץ, ואת הישועה.

נְקֹם נִקְמַת עֲבָדֶיךָ מֵאֻמָּה הָרְשָׁעָה

כִּי אָרְכָה הַשָּׁעָה וְאֵין קֵץ לִימֵי הָרָעָה כי הגלות ארוכה ואנו מבקשים ישועה. היום, כאשר הגאולה בפתח, נוהגים לומר: כי ארכה לנו הישועה ובא הקץ לימי הרעה.

דְּחֵה אַדְמוֹן דחה את עשו ובניו, שנקרא אדמוני. בְּצֵל צַלְמוֹן. הָקֵם לָנוּ רוֹעִים שִׁבְעָה במיכה נאמר: "וְהָיָה זֶה שָׁלוֹם אַשּׁוּר כִּי יָבוֹא בְאַרְצֵנוּ וְכִי יִדְרֹךְ בְּאַרְמְנֹתֵינוּ וַהֲקֵמֹנוּ עָלָיו שִׁבְעָה רֹעִים וּשְׁמֹנָה נְסִיכֵי אָדָם". ועל כך דורשת הגמרא: "מאן נינהו שבעה רועים דוד באמצע אדם שת ומתושלח מימינו אברהם יעקב ומשה בשמאלו ומאן נינהו שמנה נסיכי אדם ישי ושאול ושמואל עמוס וצפניה צדקיה ומשיח ואליהו". ואותם מבקש הפיטן להקים מחדש.