מאמר "במדבר וחג השבועות"  מאת הרב מנחם צדוק

"בכה רבי ואמר יש מי שקונה עולמו בשעה אחת"

בשלושה מקומות ובאותה מסכת [ גמרא ע"ז ]  נכתב המשפט העצום הזה בידי חותמי התלמוד. האחד מופיע בדף י ע"ב שם,  עם אותו קטיעא בר שלום שהיה מיועצי הקיסר.   קיסר זה,  שונא יהודים היה, וביקש ח"ו לעקור אותם מן העולם בהמשילו אותם לנימה  ברגלו. ולכן יש לקטוע את אותה הנימה. מיד השיב אותו יועץ ואמר לקיסר " כשם שאי אפשר לעולם בלא ארבע רוחות, כך אי אפשר לעולם בלא יהודים, ומלכותך תקרא "מלכות קטועה". מיד הודה הקיסר על האמת, אלא שיש גם חוק באותה מלכות רשעה שאומר  שמי שצדק יותר מהמלך עליו למות…וכשהובל אלי מוות קיבל עליו יהדות ומל את עצמו בדרכו האחרונה לאמור, "אם כבר אני מת בגלל העם היהודי, כדאי שאמות כיהודי". יצאה בת קול ואמרה "מזומן קטיעא בר שלום לחיי העולם הבא, בכה רבי ואמר יש מי שקונה עולמו בשעה אחת"

המקרה השני מופיע בדף יז' ע"א עם ר' אלעזר בן דורדיא שלא הניח זונה שלא בא עליה, וכהגיע לחשובה שבהן ושילם לה כסף רב, ובתוך הרגל עברה הפיחה ואמרה, כשם שנפיחה זו אין לה חזרה כך אלעזר בן דורדיא לא מקבלים אותו לתשובה…שמע את הדברים החדים הללו וביקש מכל גדולי עולם  שיבקשו עליו רחמים ולא הועיל עד שתלה הדבר בעצמו ונתן ראשו בין ברכיו וגעה בבכייה עד שיצאה נשמתו. מיד יצאה בת קול והכריזה "מזומן ר' אלעזר בן דורדיא לחיי העולם הבא. בכה רבי ואמר יש מי שקונה עולמו בשעה אחת ולא עוד אלא שגם נקרא רבי.

מקרה שלישי מופיע מיד לאחריו  בדף יח' ע"א עם מקרה של אותו תליין שהיה ממונה על הריגתו של ר' חנינא בן תורדיון בכך שהקל על מיתתו ואף הוא קפץ עמו לכבשן האש, ומיש שוב בת קול מכרזת ואומרת שמזומן ר' חנינא בן תורדיון עם התליין שלו לחיי העולם הבא, בכה רבי ואמר יש מי שקונה עולמו בשעה אחת.

מה מקום לבכייה כאן? מדוע ההדגש על כך,  שרבי בשעה שאמר את הדברים, היו דבריו אלו מלווים בבכי? אפשר גם לומר את הדברים ללא בכי, אם כן מה פשר העניין שיש בבכייה של רבנו הקדוש ר' יהודה הנשיא מסדר המשנה.

התשובה- מקום שבעלי תשובה עומדים, צדיקים גדולים אינם יכולים לעמוד. רבנו הקדוש היה מגדולי האומה לכל דורותיה ללא ספק, ומקומו מובטח בעולם הבא בוודאי. אלא שהוא ידע בשעה שהתבונן באותם אלו שמסרו את נפשם על קידוש ה' ושבו בתשובה גמורה, שאין הוא יכול להיות שם באותו מקום שהם עמדו במבחן המציאות. הוא קדוש מרחם…מגדולי התנאים אם לא הגדול שבהם… צדיק יסוד עולם… אבל להיות במקומם ולהגיע לדרגה של בעלי תשובה אין הוא יכול מכיוון שגלגל הזמן זימן לו שכך הוא ייוולד ובמציאות של מעבר מקודש לקודש הוא חי, ולעולם תהיה ברכתו "המבדיל בין קדושת יום שעבר לקדושת היום שבא". הוא אף פעם לא יברך את ברכת בעלי התשובה שנוסחתה היא " המבדיל בין קודש לחול" מפני שהוא מעולם לא היה במציאות של חולין ואז יצטרך לאותו מעבר חד למציאות של קודש, כי כל ימיו הם קודש!  ולכן משנתו של רבי  על אף שהיא סדורה על כל ששת סדריה, אינה יכולה עדיין להיות תורה שלמה עד שלא יבוא אותו בעל תשובה ויפרש את אותה המשנה הלכה למעשה.  שני תלמידים היו לו לרבי, האחד, כמו רבי שגדל כל ימיו באוהלה של תורה, הלא הוא ר' יוחנן. והשני שהיה ראש הליסטים וידיו לימדו מלחמה, הלא הוא ר' שמעון בן לקיש הקרוי בפי כל "ריש לקיש". הוא אותו ריש לקיש שיבוא ויחבור לר' יוחנן ויחדיו יתעמקו במשנת רבם יהפכו ויהפכו בה עד שיוציאו תלמודם כסולת נקייה הלא הוא התלמוד הירושלמי. בלעדי זה האיש שבקפיצה אחת עבר מגדה של חול לגדה של קודש לא היה יכול ר' יוחנן לדעת מתי גמר מלאכתו של הסייף כדי שתחול עליו טומאה עד שבא האומן ופירש לפני חברו את אומנותו [ בבא מציעא פד א ] בלעדי ריש לקיש תורתו של ר' יוחנן אינה שלמה, ואם כן אז גם חייו אינם חיים. ולכן הוא סיים את חייו מיד בסמוך להסתלקותו של ריש לקיש וזאת לא לפני שדעתו של ר' יוחנן השתבשה עליו מגודל החלל שנגרם מהיעדרותו של המשלים והמאחד את התורה לחטיבה אחת והופך אותה לתורה מפוארה.

כך גם ירדה התורה לעולם כפי שמתואר בדברי חז"ל [ שבת פח- פט ]  בשעה שעלה משה לקבל את התורה, עלייתו זו תחילתה מהמקום הנמוך  והשפל ביותר שיש בעולם, הלא  זהו בית פרעה, מקום שבו החושך המוחלט שולט, מקום שמעולם לא נזכר בו שם ה' יתברך, ולא מתוך בורות או חסרון דעת העדירו את שמו של מלכו של עולם , אלא מתוך ידיעה והשקפה שאין הוא מצווה את האדם איך ומה עליו לעשות, ועל אף שהוא עילת העילות וסיבת הסיבות, אין הוא בעל יכולת לשנות סדרי עולם ואין הוא בעל רצון ואף לא בעל חפץ,   ומשום כך אמר פרעה "מי ה' אשר אשמע בקולו" . מאותו מקום החל בחיר ה' לעלות ולטפס במעלות הקודש עד שהפך להיות במעמד הר סיני לבחיר המין האנושי. הוא אותו משה שבבחירתו החופשית הפנה עורף  לאותו עולם שבו הוא חי וגדל כנסיך מצרים, ובחר בדרך הצדק והיושר שהיא דרך ה'. ובכך הוא בעצם פותח שובל של בעלי תשובה אשר יבואו אחריו לקבל את התורה מפי נותן התורה הקב"ה.  אך יש קשיים ויש מחסומים. ודווקא מכיוון שלא היינו מצפים שמשם יקשו על אותו מבקש את דבר ה, ומי הם? הלא הם מלאכי השרת אשר באו בטרוניה לפני הקב"ה ושאלו בינם ולבין עצמם, "מה לילוד אישה ביננו"? בישיבתנו הקדושה לא מקבלים בעלי תשובה! בישיבתנו הקדושה מקבלים רק מעדתנו ולא מעדות שונות…. וכן על זה הדרך מבקשים הם אותם "מלאכי שרת" לשרוף את משה בהבל פיהם עד שזה הבין שבכדי לקבל את התורה ואף בסיוע של אותם מלאכים, יש לאחוז בכיסא הכבוד ולהשיב להם תשובה ניצחת בכך שעליהם להבין בצורה הברורה ביותר שללא אותם אלו שהיו בבית פרעה והשתעבדו לדרך חייו חיי הדמיון והטמטום, חיים שיש בהם קנאה ותחרות ונטולי ערכים כלפי האדם ואפילו כלפי ההורים שהביאו אותם לעולם… בלעדיהם אין תורתם שלמה,ואם כך, אין טעם לתורה שכזו וממילא  תורה למה להם? כלום עבודת גילולים יש ביניהם?  כלום יש ביניהם שנאה או קינאה ותחרות? מה עוד כתוב בה? "כבד את אביך ואת אמך", כלום יש להם אב או אם שאינם זוכים לכבוד ? ואם כן, אז גם למבקש התורה יש אב ואם ועליו ללמוד איך לכבד אותם… ומדוע ימנעו זאת ממנו? לבוא ולהסתכל על בעל תשובה מלמעלה ולחשוב שהתורה היא רק אצל אותם מלאכי שרת טעות היא ביסודה של מחשבה זו, שכן אין התורה תושלם אלא ע"י החבירה של כלל בית ישראל המבקשים דעת האל כאיש אחד בלב אחד.

כעת לאור הדברים האמורים יהיה ניתן להבין את מקור הדמעה של רבי יהודה הנשיא. מעמד הר סיני ברעיונו הוא מעמד של קרוב לבבות ואחדות העם סביב אלוהיו, והאחד משלים את השני, ראובן למד קדשים ושמעון למד טהרות, ישבו שניהם ללמוד האחד מהשני, נמצאו שניהם יודעים את שני הסדרים וכן על זו הדרך. לא בכה רבי, לא על מכאוביו ולא על ייסוריו שפקדוהו במשך 13 שנים, שכן חולה מסוכן היה רבי, חש במעיו, חש בשיניו, ועם כל זה לא מצא רבי מקום לבכות אלא על אותם בעלי תשובה גיבורי החיל ואמיצי הרוח שעמדו איתן ובעוז מול האמת וקבלו על עצמם עול מלכות שמיים,  ומענבלי פעמוני רוח הקודש שבליבו השמיע לנו רבנו הקדוש בבכי קולו,    יש מי שקונה עולמו בשעה אחת.