מסורת הניקוד – נשלח לאתר ע"י ר' מאיר לוי הי"ו
מובא בספר ש"ע המקוצר יורה דעה סימן קס"ד סעיף י"ז הלכות תלמוד תורה וז"ל: מנהגינו לדקדק היטב בגירסת הקריאה וניקודה. ומקובלת בידינו מסורת נכונה ונאמנה מרבותינו חכמי תימן נע"ג דור אחר דור, שהיא שונה בפרטים רבים מהגירסא והניקוד הנהוגים בשאר קהילות ישראל, הן בלשון הקודש הן בלשון ארמי. כי מבני שבט יהודה אנחנו, שאמרו עליהם בגמרא דקָפְדֵי ודָיְיקי לישַנא נינהו. ולדוגמא בעלמא נציין מקצת מהם,
אבן שתָיה, אֵלא, אַפְטוּרְפוֹס, אִתְאֲמר, בָּצֵל, בַּרַיְתָּא, בְּשָׁעַת, גֻּברא, גְּמַרָא, דור הַפַּלָּגה, דִּרְשה, הוּרקָנוֹס, וֶלֶד, זְפָק, חוֹמֶש, חַמְרא כשפירושו יין, חֲמָרא כשפירושו חמור, חשמֻנַּאי, טִיטוֹס, יְתוּש, כּוֹי, כּוּמָר, כַּחַל, כָּרֵס, לוֹגִין, לוֹלב, לישַנא, לְמַחוֹת, מִיּוֹשֵׁב, מֵעוֹמֵד, מְנַין, מְנָלַן, מִסַּפְּקא לַן, מַסְּקַנא, מִפַּלגי, מְרַחְשְׁון, נילוֹס, סְבַרָא, סְחוֹס, עֻבְרָה, עוֹבֶר, עֲזֶרֶת נשים, עִיקָר, עַרָב, פּוֹלין, פֵּלֶג המנחה, צַדּוּקִי, קָטנָיות, קֶלֶף, קִרְיַת שמע, רָב אַמֵי, רב אַסֵי, רב אַשֵׁי, רִבִּי, רַבַּן, רְמָץ, שְׁבוֹת, שְׁבָח, שוֹמֶן, שָׁעַת הַדֹּחַק, תְּבָלין, תחָית המתים, תִּלמוֹד לומר, תְּנוֹ רבָּנַן:
וכתב במבוא לספר אוצר "לשון הקודש שלבני תימן" למר יהודה רצהבי מסורת הניקוד של ספרות חכמים, שנשתמרה ביהדות תימן, בבלית היא ביסודה, [גם מסורת ארץ ישראל שיירה בה עקבות בניקודן של כמה מלים, מעין: שׁוֹמֶן (שוּמָן), מְטַלְטְלִין (מִטַּלְטְלִין)] ומכאן חשיבותה המרובה במערכת הניקוד של הלשון העברית. מטעם זה צורפו למילון תיבות, שניקודן בפי בני תימן שונה מן המקובל. ניקוד מקצתן נתאשר כבבלי, בבירור. [כגון: בִּינְתַּיִם גַּטּ, נַקְיוּת, סְעוֹדָה וּתְחָיָה].
ולא חיבורים שלהם בלבד ניקדו יהודי תימן במסורת הזאת, אלא אף יצירות של מחברים מקהילות אחרות מישראל, שנתקבלו במשכנותיהן ושמסורתם שונה משלהם, [כאלה הם תפילות, פיוטים ושירים, שנוקדו בסידורים ובדיואנים בניקוד תימן. מצד הניקוד אין שום הפרש בינם לבין יצירות תימניות] הכלל "לשון תורה לעצמה, לשון חכמים לעצמם" (חולין קלז ב, עבודה זרה נח ב) נוהג בפועל בעדת תימן. כמה וכמה מלים הגויות במקרא במסורת ניקוד אחת ובספרות חכמים במסורת ניקוד אחרת. [כגון: בִּזְיוֹן, וֶלֶד, כּוּסְמִין (כֻּסְמִין), מַעְצָד, צַהְלָה, קְרָבִים (קְרָבַיִם), שִׁעְשׁוּע, תִּעְתּוּע.] וגם בספרות חכמים עצמה מהלכות מלים בשניים ובשלושה דרכי ניקוד.
[שתי מסורות: מֶכֶר, מְכָר, עֲדָשׁ, עֶדֶשׁ, כַּרְכַּד, כַּרְכֵּד, מִדַּף, מַדַּף, מִרְכֶּבֶת, מַרְכֶּבֶת.
שלוש מסורות: שָׁטוּת, שֵׁטוּת, שְׁטוּת, נָמַל, נְמָל, נָמֵל, מִרְבַד, מַרְבַד, מַרְבֵד,]
חילופי ניקוד אלו מצויים בכתבי יד קדומים ובכתבי יד מאוחרים, בטפסים שונים של חיבור אחד ואפילו בעטו של מעתיק אחד. [כדוגמה ישמשו שלוש מסורות של התיבה הִלְוַאי, הִלְוָוי, הַלְוָי, שנמצאו ב"מדרש הגדול" (שתי האחרונות יצאו מעטו של מעתיק אחד), וכן שִׁינָה, שֵׁנָה בעטו של ר' שלום קרח]. אין לקבוע מסמרות בכל מקרה אם התופעה היא תולדה של תקופות שונות [מעין: זַגדָּס, זַגְדּוּס, הראשונה מקורה בכ"י קדום והיא בבלית. השניה- בכ"י מאוחר]. או של חטיבות נבדלות. [מעין: סֵדֶר, טֵבַע, שיהודי שרעב גורסים אותן עד היום: סֶדֶר, טֶבַע]. ואולי של ספרי דפוס [בכתבי יד שהועתקו מספרי דפוס, כשמסורת ניקוד זהה עם מסורת לא-תימנית, קרוב לודאי שהיא זרה. למשל: מִיעוּט (מסורת תימן: מֵיעוּט), בְּכִיָּה (מסורת תימן: בִּכְיָה)]. ומסורות חוץ, שמצאו דרכן למסורת תימן.
בדברי-שיר יש לבדוק אם שורשו של השינוי בניקוד הוא במסורת או שמא הוא תוצאה של דוחק המשקל והחרוז. [כשמוצאים בפרוזה מקבילה לצורה החריגה בשיר, והיא שונה ממנה בניקודה, יש להכריע לצד הצורה שבפרוזה ולתלות את ניקוד הצורה השירית בדוחק המשקל. כדוגמה תשמש עָפְרִים, עֲפָרִים (מ"ר מן "עָפָר"). ניקוד בתיבות מעין יְחִיד, תְּמִיר הוא עניין שירי]. פעמים שהוא פרי התאמה הדדית בצמדי מלים. [כגון: "מִשְׁנֶה-מִשְׁלָשׁ" במשמעות "כפלי כפלים"] חוסר הקפדה בהגהה והן בעטים של סדרי דפוס שלא מבני תימן, שמבלי משים סידרו לעתים ניקוד תיבות לפי מסורתם, ונעלם הדבר מעיני המהדירים התימנים, [לא נוּקוּ אפילו ספרים, שהופיעו בירושלים בתקופה העותמאנית, בתכלאל "עץ חיים" (ירושלים תרנ"ד) מנוקדות התיבות הבאות במסורת אשכנז ולא במסורת תימן: שִׁפלוּת, בית הכִּסא, אכזרִיוּת, נִתּוּחַ, צוַאר, וכיוצא (בטפסי "עץ חיים" שבכ"י מנוקדות הן במסורת תימן)].
כל זה חייב זהירות מרובה בשימוש בספרים לגבי הניקוד : מקום שנמצאו כתבי יד הועדפו הם על ספרי דפוס, ומתוך כתבי היד עצמם נבחרו הקדומים והמדוייקים.
במסגרת החומר המנוקד כללתי גם מלות לעז, שמצאתין מנוקדות במקורות גם משום שתקעו לעצמן יתד במילונים העברים וגם משום שבני תימן, הגורסים בספרות חכמים-משנה, תלמוד ומדרש- חפצים להגותן במסורת אבותיהם. אולם בחרתי מהן רק אלו הרשומות במילונים. [מלים שאינן במילונים, מעין : סִבְנְיָירִים – רצועות, טַפְסִיס- צְלָמים, צורות, פְלִסטוֹן- כזב, פוּלִימוֹס-תולדות העמים, דִיקְרָיוֹן-פרש- לא צורפו].
קרא עוד אוצר מילים עפ"י מסורת ההגוי של ק"ק תימן
מובא בספר ש"ע המקוצר יורה דעה סימן קס"ד סעיף י"ז הלכות תלמוד תורה וז"ל: מנהגינו לדקדק היטב בגירסת הקריאה וניקודה. ומקובלת בידינו מסורת נכונה ונאמנה מרבותינו חכמי תימן נע"ג דור אחר דור, שהיא שונה בפרטים רבים מהגירסא והניקוד הנהוגים בשאר קהילות ישראל, הן בלשון הקודש הן בלשון ארמי. כי מבני שבט יהודה אנחנו, שאמרו עליהם בגמרא דקָפְדֵי ודָיְיקי לישַנא נינהו. ולדוגמא בעלמא נציין מקצת מהם,
אבן שתָיה, אֵלא, אַפְטוּרְפוֹס, אִתְאֲמר, בָּצֵל, בַּרַיְתָּא, בְּשָׁעַת, גֻּברא, גְּמַרָא, דור הַפַּלָּגה, דִּרְשה, הוּרקָנוֹס, וֶלֶד, זְפָק, חוֹמֶש, חַמְרא כשפירושו יין, חֲמָרא כשפירושו חמור, חשמֻנַּאי, טִיטוֹס, יְתוּש, כּוֹי, כּוּמָר, כַּחַל, כָּרֵס, לוֹגִין, לוֹלב, לישַנא, לְמַחוֹת, מִיּוֹשֵׁב, מֵעוֹמֵד, מְנַין, מְנָלַן, מִסַּפְּקא לַן, מַסְּקַנא, מִפַּלגי, מְרַחְשְׁון, נילוֹס, סְבַרָא, סְחוֹס, עֻבְרָה, עוֹבֶר, עֲזֶרֶת נשים, עִיקָר, עַרָב, פּוֹלין, פֵּלֶג המנחה, צַדּוּקִי, קָטנָיות, קֶלֶף, קִרְיַת שמע, רָב אַמֵי, רב אַסֵי, רב אַשֵׁי, רִבִּי, רַבַּן, רְמָץ, שְׁבוֹת, שְׁבָח, שוֹמֶן, שָׁעַת הַדֹּחַק, תְּבָלין, תחָית המתים, תִּלמוֹד לומר, תְּנוֹ רבָּנַן:
וכתב במבוא לספר אוצר "לשון הקודש שלבני תימן" למר יהודה רצהבי מסורת הניקוד של ספרות חכמים, שנשתמרה ביהדות תימן, בבלית היא ביסודה, [גם מסורת ארץ ישראל שיירה בה עקבות בניקודן של כמה מלים, מעין: שׁוֹמֶן (שוּמָן), מְטַלְטְלִין (מִטַּלְטְלִין)] ומכאן חשיבותה המרובה במערכת הניקוד של הלשון העברית. מטעם זה צורפו למילון תיבות, שניקודן בפי בני תימן שונה מן המקובל. ניקוד מקצתן נתאשר כבבלי, בבירור. [כגון: בִּינְתַּיִם גַּטּ, נַקְיוּת, סְעוֹדָה וּתְחָיָה].
ולא חיבורים שלהם בלבד ניקדו יהודי תימן במסורת הזאת, אלא אף יצירות של מחברים מקהילות אחרות מישראל, שנתקבלו במשכנותיהן ושמסורתם שונה משלהם, [כאלה הם תפילות, פיוטים ושירים, שנוקדו בסידורים ובדיואנים בניקוד תימן. מצד הניקוד אין שום הפרש בינם לבין יצירות תימניות] הכלל "לשון תורה לעצמה, לשון חכמים לעצמם" (חולין קלז ב, עבודה זרה נח ב) נוהג בפועל בעדת תימן. כמה וכמה מלים הגויות במקרא במסורת ניקוד אחת ובספרות חכמים במסורת ניקוד אחרת. [כגון: בִּזְיוֹן, וֶלֶד, כּוּסְמִין (כֻּסְמִין), מַעְצָד, צַהְלָה, קְרָבִים (קְרָבַיִם), שִׁעְשׁוּע, תִּעְתּוּע.] וגם בספרות חכמים עצמה מהלכות מלים בשניים ובשלושה דרכי ניקוד.
[שתי מסורות: מֶכֶר, מְכָר, עֲדָשׁ, עֶדֶשׁ, כַּרְכַּד, כַּרְכֵּד, מִדַּף, מַדַּף, מִרְכֶּבֶת, מַרְכֶּבֶת.
שלוש מסורות: שָׁטוּת, שֵׁטוּת, שְׁטוּת, נָמַל, נְמָל, נָמֵל, מִרְבַד, מַרְבַד, מַרְבֵד,]
חילופי ניקוד אלו מצויים בכתבי יד קדומים ובכתבי יד מאוחרים, בטפסים שונים של חיבור אחד ואפילו בעטו של מעתיק אחד. [כדוגמה ישמשו שלוש מסורות של התיבה הִלְוַאי, הִלְוָוי, הַלְוָי, שנמצאו ב"מדרש הגדול" (שתי האחרונות יצאו מעטו של מעתיק אחד), וכן שִׁינָה, שֵׁנָה בעטו של ר' שלום קרח]. אין לקבוע מסמרות בכל מקרה אם התופעה היא תולדה של תקופות שונות [מעין: זַגדָּס, זַגְדּוּס, הראשונה מקורה בכ"י קדום והיא בבלית. השניה- בכ"י מאוחר]. או של חטיבות נבדלות. [מעין: סֵדֶר, טֵבַע, שיהודי שרעב גורסים אותן עד היום: סֶדֶר, טֶבַע]. ואולי של ספרי דפוס [בכתבי יד שהועתקו מספרי דפוס, כשמסורת ניקוד זהה עם מסורת לא-תימנית, קרוב לודאי שהיא זרה. למשל: מִיעוּט (מסורת תימן: מֵיעוּט), בְּכִיָּה (מסורת תימן: בִּכְיָה)]. ומסורות חוץ, שמצאו דרכן למסורת תימן.
בדברי-שיר יש לבדוק אם שורשו של השינוי בניקוד הוא במסורת או שמא הוא תוצאה של דוחק המשקל והחרוז. [כשמוצאים בפרוזה מקבילה לצורה החריגה בשיר, והיא שונה ממנה בניקודה, יש להכריע לצד הצורה שבפרוזה ולתלות את ניקוד הצורה השירית בדוחק המשקל. כדוגמה תשמש עָפְרִים, עֲפָרִים (מ"ר מן "עָפָר"). ניקוד בתיבות מעין יְחִיד, תְּמִיר הוא עניין שירי]. פעמים שהוא פרי התאמה הדדית בצמדי מלים. [כגון: "מִשְׁנֶה-מִשְׁלָשׁ" במשמעות "כפלי כפלים"] חוסר הקפדה בהגהה והן בעטים של סדרי דפוס שלא מבני תימן, שמבלי משים סידרו לעתים ניקוד תיבות לפי מסורתם, ונעלם הדבר מעיני המהדירים התימנים, [לא נוּקוּ אפילו ספרים, שהופיעו בירושלים בתקופה העותמאנית, בתכלאל "עץ חיים" (ירושלים תרנ"ד) מנוקדות התיבות הבאות במסורת אשכנז ולא במסורת תימן: שִׁפלוּת, בית הכִּסא, אכזרִיוּת, נִתּוּחַ, צוַאר, וכיוצא (בטפסי "עץ חיים" שבכ"י מנוקדות הן במסורת תימן)].
כל זה חייב זהירות מרובה בשימוש בספרים לגבי הניקוד : מקום שנמצאו כתבי יד הועדפו הם על ספרי דפוס, ומתוך כתבי היד עצמם נבחרו הקדומים והמדוייקים.
במסגרת החומר המנוקד כללתי גם מלות לעז, שמצאתין מנוקדות במקורות גם משום שתקעו לעצמן יתד במילונים העברים וגם משום שבני תימן, הגורסים בספרות חכמים-משנה, תלמוד ומדרש- חפצים להגותן במסורת אבותיהם. אולם בחרתי מהן רק אלו הרשומות במילונים. [מלים שאינן במילונים, מעין : סִבְנְיָירִים – רצועות, טַפְסִיס- צְלָמים, צורות, פְלִסטוֹן- כזב, פוּלִימוֹס-תולדות העמים, דִיקְרָיוֹן-פרש- לא צורפו].
קרא עוד אוצר מילים עפ"י מסורת ההגוי של ק"ק תימן