לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

בס"ד

יום חמישי ט"ז שבט תשע"ח

מסכת עבודה זרה דף י"ז

דף י"ז ע"א

'הרחק מעליה דרכך'  – זו מינות, 'ואל תקרב אל פתח ביתה' – זו הרשות. וי"א 'הרחק מעליה דרכך' זו מינות והרשות, 'ואל תקרב אל פתח ביתה' זו זונה.

כל זונה שנשכרת  – לבסוף היא שוכרת.

לרב חסדא ירחיק מזונה ארבע אמות, ולרבי פדת לא אסרה תורה אלא קריבה של גלוי עריות בלבד. עולא נהג לנשק לאחיותיו בזרועותיהן, וי"א בחזה. וזה סותר לדברי עצמו שאפילו קריבה בעלמא אסור משום 'לך לך אמרינן לנזירא'.

'לעלוקה שתי בנות הב הב' – י"א קול שתי בנות שצועקות מגיהנם, ואומרות בעולם הזה הבא הבא, מינות שצועקת הבא לעבודה זרה, והרשות שצועקת הבא מס. וי"א קול גיהנם צועקת ואומרת, הביאו לי שתי בנות שצועקות ואומרות בעולם הזה הבא הבא.

הפורש ממינות מת – שנאמר 'כל באיה לא ישובון ולא ישיגו אורחות חיים', וכי מאחר שלא שבו היכן ישיגו, אלא שאם ישובו לא ישיגו אורחות חיים.

אשה אחת אמרה לרב חסדא קלה שבקלות שלה שעשתה בנה הקטן מבנה הגדול, ורצתה לשוב, ציווה רב חסדא שיכינו לה תכריכין, י"א שלא מתה אע"פ שהיה בה גם מינות, שלא עשתה תשובה כראוי. וי"א שמתה, ולא משום עבירה, שהפורש מעבירה לא מת, אלא משום שהיה בה גם מינות.

מי שקשור בעבירה הרבה, מת כשפורש מעבירה  – ומעשה בר"א בן דורדיא שלא הניח זונה בעולם, פעם אחת עבר שבעה נהרות עם כיס דינרים לזונה שבכרכי הים, בשעת הרגל דבר הפיחה ואמרה כשם שהפיחה זו אינה חוזרת למקומה כך אלעזר בן דורדיא אין מקבלין אותו בתשובה, ישב בין שני הרים וגבעות וביקש הרים וגבעות בקשו עלי רחמים, אמרו לו עד שמבקשים עליך נבקש על עצמנו, ביקש משמים וארץ, מחמה ולבנה, מכוכבים ומזלות, וכולם השיבו לו כן, אמר אין הדבר תלוי אלא בי, הניח ראשו בין ברכיו וגעה בבכיה עד שיצתה נשמתו, יצתה בת קול ואמרה ר"א בן דורדיא מזומן לחיי העולם הבא. בכה רבי יש קונה עולמו בכמה שנים ויש קונה עולמו בשעה אחת. ועוד אמר, לא דיין לבעלי תשובה שמקבלים אותם אלא שקורים אותם רבי.

דף י"ז ע"ב 

רבי חנינא ורבי יונתן הגיעו לשני שבילים – אחד רצה לילך דרך שביל הפתוח לפתח של ע"ז שנשחט יצרו, ואחד רצה לילך דרך שביל הפתוח לפתח של זונות כדי שיכוף יצרו ויקבל שכר, הלכו דרך של זונות וכשהגיעו לפתחם ברחו הזונות לביתם, שנאמר 'מזימה תשמור עלך תבונה תנצרכה', כלומר מדבר זימה תשמור עליך תורה תנצרכה.

כשנתפסו רבי אלעזר בן פרטא ורבי חנינא בן תרדיון-אמר ר' אלעזר לרבי חנינא אשריך שנתפסת על דבר אחד, אוי לי שנתפסתי על חמשה דברים, א"ל רבי חנינא אשריך שנתפסת על חמשה דברים ואתה ניצול, אוי לי שנתפסתי על דבר אחד ואיני ניצול, שאתה עסקת בתורה וגמילות חסדים ואני לא עסקתי אלא בתורה בלבד, ואע"פ שהיה ממונה על צדקה שהיה נאמן, אבל לא עסק בצדקה כראוי לו. שאלו לר"א בן פרטא למה למד תורה וגנב, השיב שאין שניהם הולכים יחד, ומאחר שזה אינו גם זה אינו. שאלוהו למה קורין לו רבי, והשיב שהוא רבן של אורגים, שאלוהו על שני מיני חוטים איזה שתי ואיזה ערב, נתרחש לו נס וישבה דבורה נקיבה על השתי וזכר על הערב, שאלוהו למה לא בא לבית עבודה זרה, אמר שמא תרמסוני, ואותו היום נרמס זקן אחד. שאלוהו למה שחרר עבדו, השיב לא היו דברים מעולם, רצה אחד להעיד עליו הזהירו אליהו שלא יעיד, ולא רצה, שלחו עמו אגרת לקיסר ובדרך זרקו אליהו ארבע מאות פרסה ולא חזר להעיד.

כל העוסק בתורה בלבד  – דומה כמי שאין לו אלוק.

לא יתן אדם מעותיו לארנקי של צדקה  – אלא א"כ ממונה עליו תלמיד חכם כרבי חנינא בן תרדיון.

*************