לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

בס"ד

יום חמישי כ"ז חשון תשע"ח

מסכת מכות דף י"א

דף י"א ע"א

פרשת ערי מקלט נאמרה בספר יהושע בלשון עזה: 'וידבר ה' אל יהושע…', ו'דבר' הוא לשון קשה כאמור 'דיבר האיש אדוני הארץ אתנו קשות'. [אך 'נדברו' הוא לשון נחת, כאמור 'ידבר עמים תחתינו'] – א. מפני שהם של תורה. ב. מפני ששיהה יהושע מלהפרישם.

'ויכתוב יהושע את הדברים האלה בספר תורת אלוקים' – י"א דהיינו שמנה פסוקים אחרונים שבתורה, וי"א דהיינו פרשת ערי מקלט, והכוונה היא 'ויכתוב יהושע' – בספרו 'את הדברים האלה' הכתובים 'בספר תורת אלהים'.

ספר שתפרו בפשתן – י"א שפסול, שנאמר בתפילין 'למען תהיה תורת ה' בפיך', והוקשה כל התורה כולה לתפילין שהלכה למשה מסיני לתופרם בגידים. וי"א שכשר – שהוקש רק 'למותר בפיך' ולא להלכותיו. אמר רב: ראיתי לתפילין דבי חביבי [-דודי רב חייא] שתפורים בפשתן, ואין הלכה כן.

אחד כהן משוח בשמן המשחה ואחד המרובה בבגדים ואחד שעבר ממשיחותו – מחזירים את הרוצח מגלותו במיתתם, שנאמר ג' פעמים 'הכהן הגדול'. לר' יהודה – אף משוח מלחמה מחזיר, שנאמר עוד 'לשוב לשבת בארץ עד מות הכהן', וחכמים סברו שכיון שלא נאמר בזה 'הגדול' הכוונה לאחד מג' הנ"ל.

אימותיהם של כהנים מספקות לרוצחים בשוגג מחיה וכסות – כדי שלא יתפללו על בניהם שימותו, שאין זו קללת חינם (שנאמרה בה 'כצפור לנוד כדרור לעוף כן קללת חנם לא תבא') – משום שהיה להם לבקש רחמים על דורם ולא בקשו. ויש אומרים שסיפקו להם כדי שיתפללו על בניהם שלא ימותו – שאם לא יתפללו יענשו כנ"ל.

אריה אכל אדם במרחק ג' פרסאות מר' יהושע בן לוי – ולא דיבר עמו אליהו הנביא ג' ימים, על שלא ביקש עליו רחמים.

קללת חכם אפילו בחינם היא באה – מאחיתופל, שבשעה שכרה דוד שיתין צף התהום וביקש לשטוף העולם. שאל דוד: מהו לכתוב שם על חרס ולזורקו לתהום שיעמוד במקומו, וכל היודע דבר זה ואינו אומרו יחנק בגרונו. נשא אחיתופל ק"ו שאם לעשות שלום בין איש לאשתו הותר למחות השם כל שכן לכל העולם כולו, וכן עשה דוד על פיו. ואעפ"כ נתקיימה בו הקללה כאמור 'ואחיתופל ראה… ויחנק'.

קללת חכם אפילו על תנאי היא באה – שעלי הכהן אמר לשמואל: 'כה יעשה לך… אם תכחד ממני דבר', ואף שאמר לו ולא כיחד בכל זאת 'ולא הלכו בניו בדרכיו…'

דף י"א ע"ב

נידוי על תנאי צריך הפרה – מיהודה, שאמר 'אם לא הביאותיו אליך…' ואף שהביאו נאמר 'יחי ראובן ואל ימות… וזאת ליהודה' – כל מ' שנה שהיו ישראל במדבר עצמותיו של יהודה היו מגולגלים בארון, עד שביקש משה רחמים: רבש"ע, מי גרם לראובן שיודה – יהודה, 'וזאת ליהודה'? 'שמע ה' קול יהודה' – נכנסו עצמותיו למקומם, אך לא הכניסוהו לישיבה של מעלה – 'ואל עמו תביאנו'. לא ידע לישא וליתן בתורה עם החכמים – 'ידיו רב לו'. לא ידע לתרץ קושיות – 'ועזר מצריו תהיה'.

איבעיא אם חוזר מעיר מקלט במיתת כל ג' הכהנים גדולים שנשנו במשנה, או במיתת אחד מהם – ואין לפשוט שדווקא במיתת כולם ממה ששנינו שאם נגמר דינו בלא כהן גדול אינו יוצא משם לעולם, שאפשר שמדובר שם שכל הג' לא היו בשעת גמר דין.

נגמר דינו לגלות וקודם שגלה מת כהן גדול – אינו גולה, שאין הגלות מכפרת אלא מיתת הכהן גדול, ואם מי שגלה כבר יוצא מהגלות במיתת הכהן, קל וחומר שמי שלא גלה לא יגלה.

מת כהן גדול קודם שנגמר דינו לגלות, ונתמנה כהן אחר, ואח"כ נגמר דינו – חוזר במיתתו של שני, שנאמר 'וישב בה עד מות הכהן הגדול אשר משח אותו בשמן הקודש' -וכי הוא מושחו? אלא זה שנמשח בימיו, שהיה לו לבקש רחמים שיגמור דינו לזכות ולא ביקש.

נגמר דינו בלא כהן גדול, וההורג כהן גדול, וכהן גדול שהרג – אינו יוצא משם לעולם.

הגולה אינו יוצא מעיר מקלט – לא לעדות מצוה, ולא לעדות ממון, ולא לעדות נפשות. ואפילו ישראל צריכים לו, ואפילו שר צבא ישראל כיואב בן צרויה, שנאמר 'אשר נס שמה' – שם תהא דירתו, שם תהא מיתתו, שם תהא קבורתו.

תחום עיר מקלט – קולטת כעיר מקלט עצמה.

רוצח בשוגג שיצא חוץ לתחום עיר מקלטו – לר' יוסי הגלילי: גואל הדם יש לו מצוה להרגו, וכל אדם יש להם רשות להרגו. לר' עקיבא: גואל הדם יש לו רשות להרגו, וכל אדם אסורים להרגו, ואם הרגוהו חייבים.

מת הרוצח בשוגג לאחר גמר דין קודם שגלה – מוליכים עצמותיו לעיר מקלט, שנאמר 'לשוב לשבת בארץ' – זו קבורה שהיא ישיבה בארץ.

מת בעיר מקלטו ונקבר שם ואח"כ מת כהן גדול – מוליכים עצמותיו לקברי אבותיו, שנאמר 'ישוב הרוצח אל ארץ אחוזתו' – זו קבורה שהיא ישיבה בארץ אחוזתו.

נגמר דינו לגלות ונתברר שהכהן גדול בן גרושה או בן חלוצה – י"א שמתה כהונה ויוצא, וי"א שבטלה כהונה ואינו יוצא לעולם.

כהן שהקריב קרבנות ונודע שהוא בן גרושה או בן חלוצה – לר' אליעזר כל הקרבנות פסולים, לר' יהושע כשרים. ולר' אליעזר בודאי בטלה כהונה גם לענין חזרת רוצח, ומחלוקת הנ"ל היא בדעת ר' יהושע – אם 'מתה' כמו שהקרבנות כשרים, או דווקא קרבנותיו כשרים משום 'ברך ה' חילו ופועל ידיו תרצה' – אפי' חללים שבו, אבל לענין חזרת רוצח בטלה כהונה ואינו חוזר.

*************