לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

בס"ד

יום רביעי כ"ו ניסן תשע"ח

מסכת הוריות דף י"א

דף י"א ע"א 

'מעם הארץ' פרט למשיח שאינו מביא כשבה או שעירה בשגגת מעשה בלא העלם דבר – ופרט לנשיא שאכל כזית חלב כשהוא הדיוט, ונתמנה ואח"כ נודע לו, שלדעת רבי שמעון אינו מביא כהדיוט, לפי שהולכים אחר שעה שנודע לו. ולשיטת חכמים בא למעט אם אכל חצי כזית חלב כשהוא הדיוט, ונתמנה, והשלימו, ואח"כ נודע לו, שאינו מצטרף ואינו מביא כשבה או שעירה כהדיוט (ולא שעיר כנשיא).

אכל חצי כזית חלב כשהוא הדיוט, ונתמנה, ועבר, והשלימו – נסתפקו בגמרא אם מצטרף, או שהנשיאות שבאמצע מפסקת. ואינו דומה למי שאכל חלב והפריש קרבן, והמיר, וחזר בו, שאנו אומרים הואיל ונדחה ידחה, כי המומר אינו בר קרבן כלל, מה שאין כן הנשיא שהוא בר קרבן.

אכל ספק חלב כשהוא הדיוט, ונתמנה, ונודע לו על ספקו – לחכמים מביא אשם תלוי, שהולכים אחר שעת החטא. ולרבי שמעון, נסתפקו בגמרא אם מכיון שנשתנה לענין קרבן וודאי נשתנה גם לענין ספק או לא. ולא נפשט.

מומר לאכול חלב אינו נחשב מומר לענין דם – ואם אכל דם מביא קרבן.

לת"ק נתמעט מומר לקרבן חטאת שנאמר 'מעם הארץ' – פרט למומר. ולר"ש בר יוסי שנאמר 'אשר לא תעשינה בשגגה ואשם', השב בידיעתו מביא קרבן על שגגתו ולא מי שלא שב גם כשנודע לו. ונפקא מינה ביניהם במי שאוכל נבילה לתיאבון, ואילו מצא היתר היה אוכל, ונתחלף לו נבילה בשומן ואכלו, ואם היה יודע שהיא נבילה היה אוכל שומן, שלת"ק אינו מביא, ולר"ש בר יוסי מביא, שהרי שב מידיעתו, שאם היה מוצא היתר היה אוכלו.

אכל חלב לתאבון – הרי זה מומר. אכל להכעיס – הרי זה צדוקי (וי"ג מין). ואם אוכל נבילה וטריפה שקצים ורמשים ושתה יין נסך, סתמו צדוקי. וכן אם לובש כלאים מן התורה. ואם לובש כלאים דרבנן, לת"ק אינו מומר, ולר"י ברבי יהודה הוא מומר, כיון שכלאים איסורו מפורסם.

וי"א שגם האוכל נבילות להכעיס הוא מומר – וצדוקי זה העובד עבודת כוכבים.

אכל פרעוש אחד או יתוש אחד – הרי זה מומר. ולסובר שהעושה להכעיס הוא צדוקי, מדובר כשרצה לטעום טעמא דאיסורא ולא נתכוין להכעיס.

דף י"א ע"ב 

נשיא (שמביא שעיר) זה מלך – ולא נשיא שבט כנחשון בן עמינדב, שנאמר 'מכל מצות ה' אלקיו', ולהלן הוא אומר 'למען ילמד ליראה את ה' אלקיו, מה להלן שאין על גביו אלא ה' אלקיו, כך נשיא שאין על גביו אלא ה' אלקיו.

רבי שאל לרבי חייא אם הוא היה מביא שעיר אילו בית המקדש קיים, והשיב לו הרי צרתך בבבל, כלומר שהוא כפוף לראש הגולה שבבבל, ואינו דומה למלכי ישראל ומלכי בית דוד שמביאים כל אחד לעצמם, שלא היו כפופים זה לזה. וי"א שהשיבו שבבבל רודין את ישראל בשבט, אבל אתה אינך אלא מחוקק.

'לא יסור שבט מיהודה' – זה ראש גולה שבבבל שרודה את ישראל במקל. 'ומחוקק מבין רגליו' – אלו בני בניו של הלל שמלמדים תורה ברבים.

משיח שמביא פר בהוראה – זה המשוח בשמן המשחה, ולא המרובה בבגדים.

אין בין כהן המשוח בשמן המשחה למרובה בגדים – אלא פר הבא על כל המצות, שמרובה בגדים מביא כשבה או שעירה כיחיד.

אין בין כהן משמש (ראשון שחזר לעבודתו) לכהן שעבר (שמינוהו תחת הראשון והעבירוהו) – אלא פר יום הכיפורים ועשירית האיפה. זה וזה שוים בעבודת יום הכיפורים, ומצווים על הבתולה, ואסורים על האלמנה, ואינם מטמאים בקרוביהם, ולא פורעים, ולא פורמים, ומחזירים את הרוצח.

שמן המשחה שעשה משה במדבר – לרבי יהודה שלקו בו את העיקרים, ואע"פ שאין בו אפילו לסוך את העיקרים, זה אחד מן הנסים שנעשו בו. ולרבי יוסי שורין את העיקרים במים ומציף עליהם שמן, וקולט את הריח, ומסיר את השמן.

נסים שנעשו בשמן המשחה: תחלתו לא היה אלא י"ב לוגין, כמה יורה ועיקרים בולעים, כמה האור שורף, ובו נמשח משכן וכליו ואהרן ובניו כל שבעת ימי המלואים, ובו נמשחו כהנים גדולים ומלכים, וכולו קיים לעתיד לבוא, שנאמר 'שמן משחת קדש יהיה זה לי לדורותיכם' – 'זה' בגימטריא י"ב לוגין.

כהן גדול בן כהן גדול טעון משיחה – שנאמר 'והכהן המשיח תחתיו מבניו', ואם לא היה צריך משיחה, היה די לומר והכהן תחתיו מבניו.

אין מושחים מלך בן מלך – שנאמר 'למען יאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו', ירושה היא לכם. אבל אם יש מחלוקת צריך משיחה, שנאמר 'הוא ובניו בקרב ישראל', בזמן ששלום בישראל קורים בו הוא ובניו ואפילו בלא משיחה. ולפיכך משחו את שלמה, מפני מחלוקתו של אדוניה, ואת יואש מפני עתליה, ואת יהואחז מפני יהויקים שהיה גדול ממנו שתי שנים, ואע"פ שיהואחז הוא יוחנן ונאמר בו שהוא בכור, היינו שהיה בכור למלכות (שמלך ראשון), אבל יהויקים גדול ממנו, והמליכו את יהואחז לפניו לפי שלא היה יהויקים ממלא מקום אבותיו.

מלכי בית דוד משוחין, מלכי ישראל אין משוחין – שנאמר 'קום משחהו כי זה הוא', זה טעון משיחה ואין אחר טעון משיחה. ויהוא בן נמשי נמשח מפני מחלוקתו של יורם, ולא נמשח בשמן המשחה אלא בשמן אפרסמון.

'ובני יאשיהו הבכור יוחנן השני יהויקים השלישי צדקיהו הרביעי שלום' – יוחנן הוא יהואחז. ושלום הוא צדקיהו, שהיה שלישי לבנים ורביעי למלכות, שמתחילה מלך יהואחז, ואחריו יהויקים ואחריו יכניה ואחריו צדקיהו. ולמה נקרא שמו שלום שהיה משולם במעשיו, וי"א ששלמה מלכות בית דוד בימיו, ומתניה שמו, שנאמר 'וימלך מלך בבל את מתניה דודו תחתיו ויסב את שמו צדקיהו', שאמר לו י-ה יצדיק עליך את הדין אם תמרוד בי.

*************