לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

בס"ד

יום שלישי א' טבת תשע"ח

מסכת שבועות דף כ"א 

דף כ"א ע"א 

לר' אבהו בשם ר' יוחנן הנשבע 'אכלתי' ו'לא אכלתי' ועבר על שבועתו – זהו שבועת שקר. הנשבע 'אוכל' ו'לא אוכל' ועבר עליה – עובר ב'לא יחל דברו'. נשבע לשנות את הידוע לאדם – זו היא שבועת שוא. ולא אמר כן רבין בפירוש בשם ר' יוחנן, אלא נלמד מדבריו להלן.

כל לאו שבתורה אם יש בו מעשה לוקין עליו, ושאין בו מעשה אין לוקין עליו, חוץ מנשבע, ומימר, ומקלל את חבירו בשם.

הנשבע שבועת שוא לוקה – שנאמר 'לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא כי לא ינקה ה", ב"ד של מעלה אין מנקין אותו אבל ב"ד של מטה מלקין אותו ומנקין אותו. ודרש ר' יוחנן מהנאמר 'לשוא' שתי פעמים – אם אינו ענין לשבועת שוא תנהו ענין לשבועת שקר, ופירש ר' אבהו דהיינו ב'אכלתי' ו'לא אכלתי' שדומה לשוא שהיא לשעבר.

האומר 'שבועה שאוכל ככר זו היום' ועבר היום ולא אכלה – אינו לוקה. לר' יוחנן: שהוא לאו שאין בו מעשה [ואין מרבים אותה מ'לשוא' – שאינה דומה לה שהיא להבא]. לריש לקיש: שהתראת ספק היא ולא שמה התראה.

שנינו: הנשבע ג' פעמים על הכיכר שלא יאכלנה, ואכלה – חייב אחת (שאין שבועה חלה על שבועה), 'זו היא שבועת בטוי שחייבין על זדונה מכות ועל שגגתה קרבן עולה ויורד' – אין הכוונה למעט 'אכלתי' ו'לא אכלתי' ודלא כר' אבהו, אלא הכוונה לשבועת להבא הדומה לה, והיינו 'אוכל' ולא אכל, למעטו ממלקות במזיד (אבל בשוגג חייב קרבן).

בסיפא שנינו: הנשבע לשנות את הידוע – זו היא שבועת שוא שחייבין על זדונה מכות ועל שגגתה פטור. 'זו היא' – למעט 'אכלתי' ו'לא אכלתי', אך לא למעטו ממלקות במזיד, אלא שזו היא שעל שגגתה פטור מקרבן, אבל 'אכלתי' ו'לא אכלתי' חייב קרבן אף שהיא לשעבר, וכר' עקיבא.

דף כ"א ע"ב 

לרבי שמעון כל איסורין שבתורה לוקין עליהם בכל שהוא, ולא אמרו כזית אלא לענין קרבן בשוגג. לשיטת רבי עקיבא כל איסורים בכזית חוץ מהנשבע שלא יאכל שלוקה בכל שהוא, הואיל ואם פירש שלא יאכל כל שהוא חייב בכל שהוא, כך גם בסתם חייב בכל שהוא. ולשיטת חכמים גם בשבועה אינו לוקה אלא בכזית כל שלא פירש שאוסר עצמו בכל שהוא.

ר' עקיבא אומר: נזיר ששרה פתו ביין ויש בה כדי לצרף כזית מהיין והפת – חייב.

האומר 'שבועה שלא אוכל', ואכל נבילות וטריפות שקצים ורמשים – לרבי שמעון פטור, שכבר מושבע ועומד מהר סיני אף על משהו. ולתנא קמא חייב – לרב ושמואל ור' יוחנן: בכולל דברים המותרים עם דברים האסורים, שהשבועה חלה על דבר מצוה בכולל. לריש לקיש: גם בכולל פטור, ואי אתה מוצא אלא במפרש ואוסר עליו חצי שיעור לחכמים, או בסתם לשיטת ר' עקיבא שהנשבע אוסר עצמו בכל שהוא.

 

*************