לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

בס"ד

יום שלישי ג' כסלו תשע"ח

מסכת מכות דף ט"ז

דף ט"ז ע"א

'שבועה שאוכל ככר זה היום' ועבר היום ולא אכלה – אינו לוקה. לר' יוחנן: משום שאין לוקין על לאו שאין בו מעשה. לריש לקיש: שהתראת ספק אין שמה התראה.

'ולא תותירו ממנו עד בקר, והנותר ממנו עד בקר באש תשרופו' – אמר ר' יהודה: 'בא הכתוב ליתן עשה אחר לא תעשה, לומר שאין לוקין עליו', ומשמע שלולי העשה היה לוקה. ר' יוחנן דייק: התראת ספק שמה התראה. אך לענין לאו שאין בו מעשה לא פסק כמותו אלא כדבריו בשם ר' יוסי הגלילי דלהלן. וריש לקיש דייק: לאו שאין בו מעשה לוקין עליו. אך לענין התראת ספק פסק כתנא אחר בשם ר' יהודה דלהלן.

מי שספק לו על שנים מי מהם אביו, והכה או קילל את שניהם – לחכמים: חייב. לר' יהודה: הכם בבת אחת שיש כאן התראת ודאי – חייב, בזה אחר זה שהיא התראת ספק – פטור. והיינו תנא אחר בשם ר' יהודה שהתראת ספק אינה התראה.

ר' יהודה אומר משום רבו ר' יוסי הגלילי: לאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו חוץ מן הנשבע ומימר והמקלל את חבירו בשם. ור' יהודה עצמו סובר שלוקין על כל לאו שאין בו מעשה, כנ"ל.

הנוטל אם על הבנים – לר' יהודה: לוקה ואינו משלח, שמצות השילוח היא לפני הנטילה. לחכמים: המצוה היא אחר הנטילה ומשלח ואינו לוקה.

שנינו: 'זה הכלל כל מצות לא תעשה שיש בה קום עשה אין חייבין עליה' – לר' יוחנן: אין לנו אלא זאת [-שילוח הקן] ועוד אחרת, שבהם שייך שיבטל העשה וילקה. שילוח הקן – שישחט האם. האחרת – ישראל אונס שגירש, אם ישראל הוא מחזיר ואינו לוקה, ואין לומר ששייך אם הורגה – שהרי חייב מיתה ואינו לוקה משום קלב"מ. אלא כגון שהדירה ברבים, ולסובר שגם נדר כזה יש לו הפרה – בהדירה לה על דעת רבים. (וראה המסקנא להלן ע"ב).

'לא תגזול' ניתק לעשה 'והשיב את הגזלה' וכן 'לא תבא אל ביתו לעבוט עבוטו' ניתק לעשה 'השב תשיב לו' – אין שייך ביטול העשה ע"י שריפת הגזל או המשכון, שהרי חייב בתשלומים. ואף בשורף משכונו של גר שאין לו יורשים ומת הגר, הרי הגברא חייב בתשלומים אלא שעבוד הגר הוא שפקע במיתתו.

דף ט"ז ע"ב

מצות פאה להפריש מן הקמה – לא הפריש מן הקמה מפריש מן העומרין, לא הפריש מן העומרין מפריש מן הכרי עד שלא מירח, מירחו – מעשר ונותן לו. טחנו – לחכמים קנה בשינוי ואינו מפריש, ולר' ישמעאל לא קנה ואף מן העיסה מפריש.

'לא תכלה פאת שדך' ניתק לעשה 'לעני ולגר תעזוב אותם' – זו האחרת שנתכוין לה ר' יוחנן ששייך ביטול העשה – לחכמים ע"י שינוי, ולר' ישמעאל ע"י אכילה. אבל באונס לא שייך – שאף אם הדירה על דעת רבים יש לה הפרה לדבר מצוה. וכמו שהחזיר רבינא מלמד תינוקות שהדירו רב אחא על דעת רבים מחמת שפשע בהכאת התינוקות – הואיל ולא נמצא מדייק כמותו.

האוכל תולעת שבכרוב – לוקה משום הלאוים שיש בשרץ השורץ על הארץ. ורב יהודה הלקה מי שאכלה.

אכל פוטיתא (שרץ המים) – לוקה ד', ב' לאוין הכלליים שבשרצים, וב' לאוין שבשרץ המים. נמלה – לוקה ה', ב' הכלליים, וג' שבשרץ השורץ על הארץ. צרעה – לוקה שש, שורצת בארץ, ובנוסף לאו דשרץ העוף.

המשהה את נקביו – עובר משום 'לא תשקצו'. וכן השותה בקרן של הקזת דם.

אכל תשעה נמלים מרוסקות ואחד חיהמשלים לכזית – לוקה ה' משום בריה דשרץ, ועוד לוקה משום כזית נבילה. וכן בריסק אחד או שנים כל שיש כזית בין כולם.

*************