לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

בס"ד

יום שלישי ט"ז אייר תשע"ח

מסכת זבחים דף י"ח

דף י"ח ע"א 

מחוסר בגדים שעבד חילל – ואפילו בעבודה שאין זר חייב עליה מיתה, שנאמר 'וחגרת אותם אבנט אהרן ובניו וחבשת להם מגבעות והיתה להם כהונה לחקת עולם', בזמן שבגדיהם עליהם כהונתם עליהם ולא בזמן שאין בגדיהם עליהם. ואפילו בעבודה שאינה מעכבת כפרה, שנאמר 'ונתנו בני אהרן הכהן' בכיהונו, לימד על כהן גדול שלבש בגדי כהן הדיוט ועבד עבודתו פסולה. ולא רק מחוסר בגדים, אלא גם מיותר בגדים, כגון כהן הדיוט שלבש בגדי כהן גדול, עבודתו פסולה, שנאמר 'וערכו בני אהרן הכהנים את הנתחים' הכהנים בכיהונם.

שתוי יין שעבד חילל – אפילו בעבודה שאין זר חייב עליה מיתה, שלמדים 'חוקה חוקה' ממחוסר בגדים.

רב לא היה דורש ביום טוב משעה שאכל ושתה ועד למחר משום שכרות – שנאמר 'יין ושכר אל תשת בבואכם וגו' ולהבדיל וגו', שגם כשבאת להבדיל ולהורות בין דבר קדושה לדבר חול אל תהי שכרות.

דף י"ח ע"ב 

בגדי כהונה שהיו מרושלין (נגררים בקרקע) או מסולקין (מן הקרקע): א. בברייתא אמרו ששניהם כשרים. ב. לשמואל מרושלין כשרים ומסולקין פסולים, וברייתא שמסולקים כשרים, כשסילקן על ידי אבנט, אבל קצרים ממש פסולים. ג. לרב שניהם פסולים. וברייתא שמרושלין כשרים כשסילקן על ידי אבנט, כי האבנט 'מיגז גייז', והברייתא אמרה דין אחד, שמרושלים שסילקן על ידי אבנט עד שהגיעו למדתו, כשרים. אבל מסולקים ממש, שגבוהים מן הקרקע, אפילו סילקם על ידי האבנט פסולים.

היו הבגדים משוחקים (ישנים) – עבודתו כשירה. לבש שני מכנסים, שני אבנטים, חיסר אחת מכל הבגדים, או ייתר אחת, או שהיתה לו רטיה על מכתו תחת בגדו, או שהיו מטושטשין (בטיט) או מקורעין – עבודתו פסולה.

'על ארבע כנפות כסותך' – י"א ארבע ולא שלש, אבל בעלת חמש חייבת בציצית, שנאמר 'אשר תכסה בה', ואני מוציא שלש ומרבה חמש, שיש בכלל חמש ארבע. וי"א ארבע ולא שלש ולא חמש. ו'אשר תכסה בה' מרבה כסות סומא. ותנא קמא דורש כסות סומא מ'אשר'.

'וראיתם אותו' פרט לכסות לילה – אבל כסות סומא חייב שנאמר 'אשר תכסה בה'. ואין אומרים להיפך, שכסות סומא ישנה בראיה אצל אחרים, מה שאין כן כסות לילה.

בגדים שנאמר בהן 'בד' צריכין להיות של בוץ, חדשים, שזורים, שיהא חוטן כפול ששה – יש מהם למצוה כגון חדשים, אבל בדיעבד אפילו משוחקים כשרים. ויש מהן לעכב, כגון של בוץ (וכן שזורים ושיהא חוטן כפול ששה). ש'בד' משמעו פשתן שעולה מן הקרקע בד בבד. ואין לפרש צמר, שהנימא מתפצלת לשנים על הבהמה, אבל פשתן מתפצל רק כשמכין אותו. ולרבינא למדים מהאמור ביחזקאל 'פארי פשתים יהיו על ראשם ומכנסי פשתים יהיו על מתניהם', וגמרא גמירי לה, ובא יחזקאל וסמכו על הכתוב.

ערל מהלל עבודה – ודבר זה מתורת משה רבינו לא למדנו מדברי יחזקאל בן בוזי למדנו, שנאמר 'כל בן נכר ערל לב וערל בשר לא יבא אל מקדשי', ו'גמרא גמירי לה' ובא יחזקאל וסמכו על הכתוב.

'לא יחגרו ביזע' – שלא יחגרו במקום שמזיעין, כגון למטה ממתניהן או למעלה מאציליהן, אלא חוגרים כנגד אצילי ידיהם.

*************