לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

בס"ד

יום שלישי י"ג תשרי תשע"ח

מסכת סנהדרין דף ע"ט

דף ע"ט ע"א 

נתכוין להרוג באופן שאינו חייב [בהמה, עכו"ם, נפל (דכקטיל דמי), מכה שאין בה כדי להמית – מצד מקום המכה או מצד האדם המוכה] והרג באופן שחייב [אדם, ישראל, בר קיימא, הלכה המכה למקום או לאדם שיש בה אז כדי להמית] פטור, דהתראת ספק היא – שמא יכה באופן הפטור, וכן נתכוין להכות מכה שיש בה כדי להמית, ולמעשה הכה באופן שאין בה כדי להמית (מצד מקום המכה, או מצד המוכה) נמי פטור, דבעינן כוונה להמית, ומכה שיש בה כדי להמית, אבל נתכוין להרוג אחד באופן שהוא חייב עליו, והכהו במקום אחר, או שהכה את אחר, חייב, ור"ש חולק דאפילו נתכוין לזה והרג לזה פטור, ולא קתני ר"ש פוטר, כי דבריו נאמרו ע"י דיוק הרישא – דדוקא נתכוין לבהמה פטור – הא מאדם לאדם חייב, (ואילו כתב ר"ש פוטר, היה משמע שגם בנתכוין למתניו והכה על לבו פוטר).

ומה שר' שמעון פוטר אינו רק בהכוין לראובן והכה לשמעון, אלא אף בנתכוין לא' משניהם, (אע"פ שבכל א' מהם שמקבל המכה ניחא ליה) או שטעה וסבר על שמעון שהוא ראובן (אע"פ שבוודאי לגוף זה כיוון), כי לא חייבו ר' שמעון עד שיאמר לפלוני אני מתכוין ואכן יהיו כדבריו, ויליף לה מדכתיב ואויב לו וקם עליו (וארב לו מיותר), עד שיתכוון לו.

ולרבנן ילפינן מהאי קרא לפטור את הזורק אבן לגו (חבורת בנ"א), ואם הרוב הם כותים לא בעינן קרא, וה"ה במחצה על מחצה – דהא ספק נפשות להקל (ויכול לומר לכותים התכוונתי), אלא מיירי כשיש כותי א' בין ט' ישראל, וקמ"ל דהואיל והוא קבוע הוי (לכל הפחות) כמחצה על מחצה, וספק נפשות להקל (דלולא זה שהוא כמחצה היה חייב לרבנן).

הפסוק 'וכי ינצו אנשים ונגפו אשה וגו' ואם אסון יהיה, ונתת נפש תחת נפש', לרבנן המחייבים בנתכוין לזה והכה לזה, מפרשים את הפסוק כר' אלעזר שבמיתה הכתוב מדבר וחייב כשנתכוין לחברו והכה את האשה, ולר"ש הפוטר, יתפרש הפסוק כרבי בברייתא, שבתשלום ממון הכתוב מדבר, ויליף 'ונתת' נפש מ'ונתן' בפלילים, מה להלן ממון (דמי ולדות) אף כאן ממון (דמי האשה ליורשיה).

דף ע"ט ע"ב 

תנא דבי חזקיה חולק על רבנן דמתניתין ועל רבי דברייתא דלעיל, דיליף מהיקש מכה אדם למכה בהמה, דכמו בבהמה, חייב האדם המכה אותה בנזקיה, בכל אופן (דילפינן מפצע תחת פצע לחייב על אונס כרצון ועל שוגג כמזיד), כן במכה אדם, שהוא פטור מלשלם, אין חילוק בין שוגג (הפטור ממיתה) למזיד, ובין מתכוין [להכות את זה, והכהו] לאין מתכוין [להכות את זה, אלא נתכוין לזה והכה לזה], ובין (הכהו) דרך ירידה (שחייב גלות) לדרך עליה, שבכל אלו הוא פטור מתשלומים, וכרבנן לא ס"ל לחזקיה, דלדידהו חייב מיתה – המתכוין לזה והכה לזה, וא"צ לימוד לפטרו ממון, וכרבי לא ס"ל, דהא לרבי המתכוין לחברו והכה האשה חייב ממון.

רוצח שנתערב באחרים כולם פטורין, ולר' יהודה כונסין אותו לכיפה (ומאכילין אותן שעורים) לר' אבהו אמר שמואל, מיירי ברוצח שלא נגמר דינו שנתערב ברוצחים שנגמר דינן, שא"א לגמור דינו עכשיו הואיל וצ"ל בפניו (וכשאין מכירין מי הוא, אין זה בפניו), ולכן פטרי רבנן לכולהו, ולר"י א"א לפוטרן הואיל ורוצחין נינהו.

לר"ל, באדם רוצח שנתערב כנ"ל, לכו"ע פטורין (דכתיב והצילו העדה, וזה הוא דאיה לזכות) אלא מיירי בשור, דרבנן פטרי הואיל וכמיתת הבעלים כך מיתת השור וצ"ל בפניו, ולר' יהודה כונסין אותן לכיפה.

 

*************