לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל
בס"ד
יום שלישי י"ח ניסן תשע"ט
מסכת בכורות דף ו'
דף ו' ע"א
פטרי סוסים וגמלים פטורים מפדיון – לר"י הגלילי שנאמר 'פטר חמור תפדה בשה' שני פעמים, ללמד שאין צריכים פדיון לא בשה ולא בכל דבר. ולתנא במשנתינו שנאמר 'כל מקנך תזכר' כלל, 'שור ושה וחמור' פרט, כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט.
פרה שילדה מין חמור – פטורה מן הבכורה. ואם יש בו מקצת סימנים של פרה, חייבת בבכורה.
חמור שילדה מין סוס – פטורה מן הבכורה, ואע"פ ששניהם אין להם קרנים, ושניהם פרסותיהם קלוטות, אין אומרים חמור אדום בעלמא הוא, אלא מין סוס הוא ופטור. ואם יש בו מקצת סימנין של חמור – נסתפקו בגמרא אם חייב כמו פרה שילדה מין חמור ויש בו מקצת סימנין של פרה, או פטור לפי שמין סוס אין בו קדושת בכורה כלל.
פרה שילדה מין סוס ויש בו מקצת סימנין של פרה – נסתפקו בגמרא אם קדוש בבכורה או לא.
דף ו' ע"ב
טהור שנולד מן הטמא – אסור באכילה. וטמא שנולד מן הטהור – לת"ק מותר, שנאמר 'אך את זה לא תאכלו ממעלי הגרה וממפריסי הפרסה', יש לך שמעלה גרה ומפריס פרסה ואי אתה אוכלו וזה טהור שנולד מן הטמא, אבל טמא הנולד מן הטהור מותר, שנאמר 'גמל טמא הוא', הוא טמא ולא טמא הנולד מן הטהור. ולר"ש הוא טמא, שנאמר גמל שני פעמים, אחד גמל הנולד מן הגמלה ואחד גמל הנולד מן הפרה.
חלב של גמל אסור – לחכמים שנאמר גמל שני פעמים, אחד לאסור את עצמו והשני לאסור את חַלָבוֹ, ולרבי שמעון שנאמר 'את' הגמל. ולולא הכתוב לא היה חלב טמאה נאסר כציר ורוטב של טמאים, שגם חלב טהור שמותר חידוש הוא שהרי יוצא מן החי, ומשום כך היינו מתירים גם חלב טמאה.
שמעון העמסוני היה דורש כל את שבתורה – כיון שהגיע ל'את ה' אלהיך תירא' פירש, אמרו לו תלמידיו כל אתין שדרשת מה תהא עליהם, אמר להם כשם שקבלתי שכר על הדרישה כך אני מקבל שכר על הפרישה. עד שבא רבי עקיבא ולימד 'את ה' אלהיך תירא' לרבות תלמידי חכמים.
י"א שדם נדות של אשה נעכר ונעשה חלב – וי"א שאיבריה מתפרקין הימנה, ואין נפשה חוזרת עליה עד כ"ד חדש.
חלב של בהמה טהורה, אע"פ שיוצא מן החי, מותר באכילה: א) שנאמר 'ואת עשרת חריצי החלב' שאמר ישי לדוד שיוליך לשר האלף במלחמה. ב) שנאמר 'ארץ זבת חלב ודבש', ולא היה הכתוב משתבח בדבר שאין ראוי לאכילה. ג) שנאמר 'לכו שברו ואכלו ולכו שברו בלא כסף ובלא מחיר יין וחלב'.
למה נשנית פרשה של בהמות ועופות בחומש ויקרא ובמשנה תורה – בבהמה, מפני השסועה, ובעופות מפני הראה, שנזכרו רק במשנה תורה. וכל מקום שיש לדרוש דרשה מן הכפל, כגון בגמל, דורשין.
*************