לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

בס"ד

 יום שלישי כ"ו כסלו תשע"ט

מסכת חולין דף ז'

דף ז' ע"א 

העיד רבי יהושע בן זרוז בן חמיו של רבי מאיר לפני רבי על רבי מאיר שאכל עלה של ירק בבית שאן לאחר שנאגד בלא מעשר, והתיר רבי את בית שאן כולה על ידו. שהיתה מכרכים שכבשום עולי מצרים ולא עולי בבל, וסובר שקדושה ראשונה קדשה לשעתה ולא לעתיד לבוא, והניחום כדי שיסמכו עליהן עניים בשביעית. ואין לומר שלא נתן דעתו לכך, שהרי גם בהמתן של צדיקים אין הקב"ה מביא תקלה על ידן צדיקים עצמן לא כל שכן. ואין לומר שעישר עליהם ממקום אחר, שלא נחשדו חברים לתרום שלא מן המוקף. ואין לומר שנתן עיניו בצד זה ואכל בצד אחר, שהרי גברא רבה העיד עליו.

חברו על רבי אחיו ובית אביו אמרו לו מקום שאבותיך ואבות אבותיך נהגו בו איסור אתה תנהוג בו היתר, דרש להן ממה שכתת חזקיהו את נחש הנחושת לאחר שכבר ביערו אסא ויהושפט כל עבודה זרה שבעולם לפי שמקום הניחו לו אבותיו להתגדר בו, אף אני מקום הניחו לי אבותי להתגדר בו.

ומכאן לתלמיד חכם שאמר דבר הלכה שאין מזיחין אותו – כמו 'ולא יזח החושן'. וי"א שאין מזניחין אותו – כמו 'כי לא יזנח לעולם ה". וי"א שאין מזחיחין אותו – כמו משרבו זחוחי הלב רבו מחלוקות בישראל.

רבי פנחס בן יאיר פגע בנהר 'גינאי' כשהיה בדרכו לפדיון שבויים – ואמר לו שייחלק בשבילו, א"ל אתה הולך לעשות רצון קונך, ואני הולך לעשות רצון קוני, אתה ספק עושה ספק לא, אני ודאי עושה. א"ל אם אי אתה חולק גוזרני עליך שלא יעברו בך מים לעולם, חלק לו. וא"ל שיחלוק גם לאדם שהיה נושא חטים לפסח לפי שעוסק במצוה, וגם לערבי שנתלוה עמם, כדי שלא יאמרו כך עושים לבני לויה. ולמדנו מזה שהיה כוחו כמשה וששים רבוא שנבקע הים בעבורם.

 

 

דף ז' ע"ב 

כשנקלע [ר"פ בן יאיר] לאושפיזין, נתנו שעורים לחמרו ולא אכל גם לאחר שחבטום וניקרום עד שעישרום – לפי שלקחום מתחילה לאדם ונמלכו עליהם לבהמה. ומכאן למדנו שאפילו בהמתן של צדיקים אין הקב"ה מביא תקלה על ידן.

הלוקח לזרע ולבהמה וקמח לעורות ושמן לנר ושמן לסוך בו את הכלים – פטור מן הדמאי. ודוקא שלקחן מתחלה לבהמה, אבל לקחן מתחלה לאדם ונמלך עליהם לבהמה, חייב לעשר.

רבי הזמין את רבי פנחס בן יאיר לסעוד אצלו – וסירב כשראה אצלו פרדות לבנות באמרו ש'מלאך המות בביתו של זה', ולא הסכים שימכרם, משום לפני עור, ולא שיפקירם לפי שמרבה נזק, ולא שיעקרם משום צער בעלי חיים, ולא שיהרגם משום בל תשחית. לאחר שהפציר בו רבי, גדל הר ביניהם, בכה רבי ואמר, מה בחייהן כך במיתתן על אחת כמה וכמה.

גדולים צדיקים במיתתן יותר מבחייהן – שנאמר 'ויהי הם קוברים איש והנה ראו [את] הגדוד וישליכו את האיש בקבר אלישע וילך ויגע האיש בעצמות אלישע ויחי ויקם על רגליו'. ולא משום ברכת אליהו, שהרי על רגליו עמד ולביתו לא הלך. וברכת אליהו נתקיימה שריפא צרעת נעמן, שהיא שקולה כמת.

למה נקרא שמן של פרידות לבנות 'ימים' – שאימתם מוטלת על הבריות. כמו שהעיד ר' חנינא שמימיו לא שאלו אדם על מכת פרדה לבנה ונתרפאה, אם היא לבנה בראש רגליה.

'אין עוד מלבדו' ואפילו כשפים – ודוקא לאדם גדול כרבי חנינא שזכויותיו  מרובים, אבל לא לכל אדם, וכדברי רבי יוחנן שנקרא שמן כשפים לפי שמכחישין פמליא של מעלה.

אין אדם נוקף אצבעו מלמטה אלא א"כ מכריזין עליו מלמעלה – שנאמר 'מה' מצעדי גבר כוננו ואדם מה יבין דרכו'. ודם ניקוף מרצה כדם עולה – אם היה בגודל ימין ובניקוף שני ובזמן שהלך לדבר מצוה.

אמרו על ר' פנחס בן יאיר – מימיו לא בצע על פרוסה שאינה שלו, ומיום שעמד על דעתו לא נהנה מסעודת אביו.

*************