לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

בס"ד

יום שני ט"ז כסלו תשע"ח

מסכת שבועות דף ו'

דף ו' ע"א

שאל יהושע בנו של רבי עקיבא את אביו: מפני מה אמרו 'מראות נגעים שנים שהן ארבע', יאמרו 'מקרום ביצה ולמעלה טמא'. אמר לו: לומר שמצטרפים זה עם זה. אמר לו: ויאמרו 'מקרום ביצה ולמעלה טמא, ומצטרפין זה עם זה'. אמר לו: לומר לך כל כהן שאינו בקי בהן ובשמותיהן אינו רואה את הנגעים.

אין לדייק מהברייתא דר' עקיבא סובר שזו למעלה מזו, שהרי הקשה לו בנו שיאמרו רק 'מקרום ביצה ולמעלה טמא ומצטרפים זה עם זה', ומשמע שמצטרפים לפי הסדר – שמא קיצר התנא ובאמת שאלו: יאמרו 'מקרום ולמעלה טמא ומצטרף, ומסיד ההיכל ולמעלה טמא ומצטרף'.

משל דר' עקיבא בנגע פתוך – ד' כוסות של חלב, אחד נפלו לתוכו שתי טיפין של דם, ואחד נפלו לתוכו ארבע טיפין, ואחד נפלו לתוכו שמונה, ואחד נפלו לתוכו י"ב, וי"א ט"ז – שכולן מראות לובן הן, אלא שזה למעלה מזה וזה למעלה מזה. וזהו המקור שר' עקיבא סובר גם בנגע חלוק כמו בפתוך שהצירוף הוא זה למעלה מזה.

רבי עקיבא אומר: אדמדם שבזה ושבזה כיין המזוג במים, אלא של בהרת עזה כשלג ושל של צמר דיהה הימנה – כך יש לגרוס, ולא 'של סיד דיהה הימנה', שהרי לר' עקיבא מצטרפים זה למעלה מזה לפי הסדר.

דף ו' ע"ב

'בהרת' עזה היא – שנאמר 'אם בהרת לבנה היא', היא לבנה ואין אחרת לבנה. והיא  עמוקה – כאמור 'ומראה עמוק מן העור', כמראה חמה העמוקה מן הצל.

'שאת' – גבוה, כאמור 'על כל ההרים הרמים ועל כל הגבעות הנשאות'.

'ספחת' – טפילה, כאמור 'ואמר ספחני נא'.

מקור תולדת שאת – 'ספחת'. תולדת בהרת – לר' זירא: נאמרה 'לבנה' בשאת ונאמרה 'לבנה' בבהרת, כשם של'לבנה' האמורה בשאת יש טפילה כך גם ל'לבנה' האמורה בבהרת. למתניתא: הטיל הכתוב 'ספחת' בין שאת לבהרת, ללמד טפילה לשניהם.

שאת כצמר לבן – צמר נקי בן יומו שמכבנין בו למילת.

משל דרגות הנגעים לחכמים: א.לשני מלכים ושני איפרכי (משנה למלך) – כל מלך גדול מאיפרכא שתחתיו, שכל אחד הולך אחר מלך שלו. ב. כגון מלכא ורופילא (משנהו) ההולכים זה בצד זה, ואלקפטא וריש גלותא המהלכים זה בצד זה. ג. כגון שבור מלך פרס ומשנהו, וקיסר רומי ומשנהו. ד. כגון גלימת צמר חדשה וגלימה ישנה, וסדין פשתן חדש וסדין ישן.

'ותאכל כל ארעא ותדושנה ותדקנה' .- זו רומי חייבת שטיבעה יצא בכל העולם כולו.

*************