לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

בס"ד

יום שני י' ניסן תשע"ח

מסכת עבודה זרה דף ע'

דף ע' ע"א 

זונה עובדת כוכבים וישראל מסובין אצלה – היין מותר, שאע"פ ששולט בהם יצר של עבירה, יצר של יין נסך אינו שולט בהם. זונה ישראלית ועובדי כוכבים מסובין אצלה – היין אסור, הואיל והיא מפקרת את עצמה להם, נמשכת אחריהם ותניח להם לנסך.

רבא הורה על יין של ישראל שהיה בבית, ונכנס בה גוי, וסגר הדלת בעדו, והיה סדק בדלת, וראו אותו עומד בין החביות – שכל שהוא נגד הסדק מותר, וכל שהוא מן הצדדים אסור.

רבא התיר יין של ישראל שהיה בבית, שישראל היה דר בעליונה וגוי בתחתונה, ושמעו קול קטטה ויצאו שניהם, והקדים הגוי ונכנס תחילה וסגר הדלת בעדו – כי הגוי אומר כמו שאני הקדמתי ובאתי, כך הקדים הישראל ועלה למעלה ורואה אותי.

רבא הורה על גוי שנמצא בין חביות של יין של ישראל שהיה מונח בפונדק – שאם נתפס עליו כגנב היין מותר, ואם לאו אסור. ועוד מעשה בגוי שנמצא בין חביות של יין שהיו בבית, והורה רבא שאם יכול להשתמט ולומר למה נכנס, היין אסור. ואם לאו מותר, לפי שהוא בהול על כניסתו וירא ולא נגע.

פונדק שננעל, ונתייחד עובד כוכבים עם היין באופן שיכול להשתמט, או שאמר ישראל לעובד כוכבים עמוד מבחוץ ושמור – היין אסור.

מעשה בישראל וגוי שישבו לשתות יין, שמע ישראל קול תפילה מבית הכנסת ועמד והלך – והתיר רבא את היין, שהגוי אומר עתה יזכר ישראל מהיין ויחזור. וכן התיר כששמע הישראל קול תקיעה בין השמשות של ערב שבת, שהגוי ירא שהישראל יזכר מיינו ויחזור. ואם משום איסור שבת, הגויים טועים לומר שדרך ישראל לעבור על איסור שבת להציל ממונו.

וכן טעה איסור גיורא בהיותו גוי שישראל אינם שומרים שבת כשיש להם הפסד ממון, שאם היו שומרים היו מוצאים כיסים של מעות של אנשים ששכחו ויצאו בהם ברשות הרבים, ולא ידע דברי רבי יצחק שהמוצא כיס בשבת מוליכו פחות פחות מד' אמות.

רבא התיר חביות של יין שנתחבא ביניהם גוי כששמע ארי נוהם – שהוא חושש שגם ישראל מתחבא מאחוריו ורואהו.

רבא התיר חביות שפתחו גנבים בפומבדיתא – לפי שרוב גנבים שם ישראלים הם. ושמואל התיר בנהרדעא לפי שהוא ספק ספיקא, ספק אם ישראל היה או גוי, ואם גוי היה שמא פתחו לשם גניבה, וכשראה שהוא יין לא נגע בו.

הנכנס לבקעה בימות הגשמים, ויש טומאה באחת מן השדות, ואמר נכנסתי לבקעה זו אבל איני יודע אם נכנסתי לשדה שהטומאה בתוכה – לרבי אליעזר טהור. שרק אם נכנס בשדה, ונסתפק אם נגע בקבר טמא, אבל 'ספק ביאה' טהור.

דף ע' ע"ב 

מעשה בתינוקת עובדת כוכבים שנמצאת בין חביות של יין, ובידה קצף של יין – והתיר רבא את היין, שאנו תולים שנטלתו מגב החבית. ואע"פ שלא מצאנו עוד קצף מחוץ לחביות, שמא נזדמן לה.

מעשה בגייס שנכנס לנהרדעא ופתחו הרבה חביות של יין – ואמר רב דימי שרבי אלעזר הורה להיתר בענין זה, ולא ידע אם משום שפתחו הרבה אנו תולים שפתחוהו לשם גניבה ודומה ל'ספק ביאה' שמותר לרבי אליעזר, או משום שרובם ישראלים.

מוכרת יין שמסרה מפתח לעובדת כוכבים – לא מסרה לה אלא שמירת מפתח בלבד, ולא סמכה דעתה ליכנס. וכן שנינו לענין טהרות שהמוסר מפתחות לע"ה טהרותיו טהורות, לפי שלא מסר לו אלא שמירת מפתח בלבד, וק"ו לחשש יין נסך שהקילו בו יותר מטהרות.

חצר שחלקה במסיפס, חבר שומר טהרות מצד זה וע"ה מצד זה – לרב טהרותיו טמאות, ולרבי יוחנן טהורות. והכל מודים שאם היה עובד כוכבים אינו עושה יין נסך (שלענין טהרות חששו יותר).

שתי חצירות זו לפנים מזו, פנימית של חבר וחיצונה של ע"ה – החבר שוטח שם פירות ומניח כלים, אף על פי שידו של עם הארץ מגעת לשם. וגם לרב שחושש בחצר שחלקה במסיפס, כאן אין לחשוש לפי שנתפס עליו כגנב, כי מה לו בפנימית.

גגו של חבר למעלה מגגו של ע"ה – לרשב"ג החבר שוטח שם פירות ומניח כלים אם ידו של ע"ה אינה מגעת לשם, ואפילו לרבי יוחנן שאינו חושש בחצר חלוקה, בגג יש לחשוש שיכניס את ידו ויאמר שנתכוין למדוד. ואם היה הגג בצד גגו של ע'"ה, החבר שוטח שם פירות וכלים גם אם ידו של עם הארץ מגעת לשם. ולשיטת רב אין חילוק בין גג שהוא למעלה לגג שהוא שוה לו, אלא מחלוקת היא, וסבר כרשב"ג.

*************