לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל
מסכת בבא מציעא דף מ״א
האם צריך בהשבה דעת בעלים. האם שליחות יד צריכה חיסרון.
דף מ"א – ע"א
משנה . הגונב טלה מן העדר וסלע מן הכיס, לרבי ישמעאל מחזיר למקום שגנב ואינו צריך להודיע לבעלים, לרבי עקיבא צריך דעת בעלים ואם לא הודיע חייב באחריות.
המפקיד חבית אצל חבירו ולא יחדו לה הבעלים מקום מיוחד בבית שומר, וטלטל ונשבר מתוך ידו אם טלטל לצורכו חייב, לצורך הפיקדון פטור, אם משהניחה נשברה והטלטול היה לצורכה פטור, לצורכו לרבי ישמעאל שהשבה לא צריך דעת בעלים פטור, לרבי עקיבא שהשבה צריך דעת בעלים חייב, יחד לו הבעלים מקום אם לא החזירו לאותו למקום חייב גם לרבי ישמעאל.
שומר הנוטל פיקדון על מנת לשלוח בה יד במקצת ובסוף לא לקח, או שהופקדה אצלו בהמה ולקחה להשתמש בה שמתכחשת מחמת מלאכה ולא השתמש בה, לרבי יעקב בר אבא ורב כל זמן שלא חסר אינו חייב משום שליחות יד, לרב נתן בר אבא ולוי חייב גם על אונסים משום ששליחות יד אינה צריכה חסרון, וכן סובר ר' יוסי בן נהוראי ורבא ולמדו כן מיתור דין בשליחות יד שכתוב בשומר חנם ובשומר שכר, וכן סובר רבא ולמדו מיתור בשליחות יד שכתוב בשומרים ואינו לומד דין שליחות יד מקל וחומר ששואל שמשתמש בו מדעת וחייב על אונסים קל וחומר שומר שמשתמש בה שלא מדעת, שדיו לבוא מן הדין להיות כנידון לפוטרו בבעליו עמו.
דף מ"א – ע"ב
שומר שלוקח פיקדון על מנת לגזול צריך השבה שנאמר בגזילה 'והשיב' [ואם יחד הבעלים מקום לפיקדון צריך להחזיר לשם כנ"ל], לקח על מנת לשלוח בו יד ולא חיסרה למ"ד שליחות יד אינה צריכה חיסרון הוא גזילה וצריך השבה, ולמ"ד שליחות יד צריכה חיסרון כל זמן שלא חיסר איננה בכלל שליחות יד והוא השבה, טלטל להביא עליה גוזלות ושואל שלא מדעת ולרב ששת הוא גזלן.
רועה שהניח עדר ובא לעיר בשעה שדרך הרועים להיכנס או שפחד ששמע קול אריה ובא זאב וטרף ארי ודרס פטור שהוא אונס, הניח עליה מקל והכישה ורצתה הוא שליחות יד במה שמשתמש בה וקנה קניין גניבה בקניין משיכה [ולמ"ד שליחות יד צריכה חיסרון שהכחיש בהכאה] חייב גם על אונס, ואם הוריד המקל ממנה לפני שנאנס לרבי ישמעאל פטור שהרי במה שהוריד המקל הוא השבה וסובר שהשבה אינו צריך דעת בעלים.
***************
מסכת בבא מציעא דף מ״ב
שומר שמסר. כספים אין להם שמירה אלא בקרקע. סמוי מן העין. תחילתו בפשיעה וסופו באונס. מסר לרועה בלי שיניים.
דף מ"ב – ע"א
משנה . שומר שמסר פיקדון לבן ובת הקטנים ולא נעל בפניהם כראוי ונגנב חייב שלא שמר כדרך השומרים והוא פשיעה, מסר לאשתו לאמו ולבנו ובתו הגדולים פטור, שכל המפקיד על דעת שלא יהא נמנע השומר למסור לאנשי ביתו הגדולים שנאמנים לו.
המפקיד מעות אצל חבירו צרר בסודר והפשיל לאחוריו ונגנב חייב, שכספים אין להם שמירה אלא בידו שנאמר 'וצרת הכסף בידך' או בקרקע, ואם הפקידו אצלו בערב שבת בין השמשות לא הטריחוהו רבנן לטומנו בקרקע, ואם שהה במוצאי שבת מלקבור חייב, ואם המפקיד צורבא מרבנן וחרד על הכוס במצות הבדלה פטור לקבור מייד במוצאי שבת, ובזמן ששכיח מגששים בקרקע אין להם שמירה אלא בקורות הגג, ובזמן ששכיח שוברי תקרה אין להם שמירה אלא בין שורות בניין הכותל, ועכשיו שמצוי מטפחי קירות למצוא חלל, אין להם שמירה אלא בכותל טפח סמוך לקרקע, או בטפח הסמוך לשמי קורה.
לעולם יהא כסף אדם מזומן בידו שיהא מזומן לו לקנות סחורה בשכר, וישליש מעותיו שליש בקרקע ושליש בפרקמטיא ושליש בידו.
אין הברכה מצויה אלא בדבר הסמוי מן העין, שנאמר 'יצו ה' אתך את הברכה באסמיך'.
ההולך למוד גורנו אומר יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שתשלח ברכה במעשה ידינו, התחיל למוד אומר ברוך השולח ברכה בכרי הזה, מדד ואחר כך בירך הרי זו תפילת שווא שאין הברכה מצויה בדבר השקול והמדוד והמנוי אלא בדבר הסמוי מן העין.
טמן (מעות) פיקדון בצריף קטן שנעשה מערבות ושמור רק מגנבים ולא משריפה ונגנב, לרב יוסף – ללשון א' חייב משום תחילתו בפשיעה לעניין שריפה וסופו באונס, ללשון ב' פטור, שתחילתו בפשיעה וסופו באונס, ולהלכה חייב.
שומר שאינו זוכר איפה הניח הפיקדון, הוא פשיעה וחייב.
דף מ"ב – ע"ב
שומר שהפקיד מעות פיקדון לאמו ולא אמר לה שהוא פיקדון ולא הטמינה בקרקע אלא בארגז ונגנב, השומר נשבע שהפקיד המעות ביד אמו ויהא פטור כדין כל המפקיד על דעת שימסרנו לבני ביתו, ולא פשע במה שלא אמר לה שהוא פיקדון וצריכה להטמין בקרקע שעל ידי זה שסברה ששייך לבנה משמרתו ביותר, והיא נשבעת שהטמינה בארגז ונגנב.
אפוטרופוס שקנה שור ומסר לרועה, והרועה העמיד לפניו לאכול יחד עם שאר השוורים ולא אכל משום שלא היה לו שיניים ומת, כיון שהוא מקח טעות המוכר צריך להחזיר דמי השור לאפוטרופוס, [ואם האפוטרופוס לא מצא המוכר הרועה חייב לאפוטרופוס משום שהוא שומר שכר ומוטל עליו לראות אם השור אוכל], ואם המוכר מכר שור שלו אין טענה על הרועה שהרי ידע שאין לו שיניים, ואם המוכר הוא סרסור שקונה בהמות בשוק ואינו מכיר אם יש לשור שיניים יש למוכר טענה על הרועה [במקום האפוטרופוס] למה לא שמר על בהמה, ונשבע שלא ידע שלא היה לשור שיניים והרועה משלם דמי בשר בזול.
המפקיד לחבירו כשות ויש גם לשומר כשות והשומר אמר לפועל שיתן מכרי זה שהוא שלו לתוך השיכר ונתן מכשות של המפקיד השומר משלם כמה שנהנה, ואם לא נהנה כגון שנתקלקל השיכר השומר פטור כיון שאמר לפועל ליתן מכרי זה, והפועל פטור כיון שהשומר לא אמר לו תיתן רק מכרי זה ולא מכרי זה [של המפקיד].
***************