לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

יום ראשון ב' ניסן תשפ"ב

מסכת יבמות דף כ"ז

דף כ"ז – ע"א

שתי אחיות שנפלו לפניו ליבום ולכל אחת יש צרה, אמר שמואל: חלץ לאחיות לא נפטרו צרותיהם, חלץ לצרות נפטרו אחיות, ושני דרכים בביאור דבריו: א. למ"ד יש זיקה גם בחלץ לצרות לא נפטרו צרות, שכשם שצרות לא נפטרו בחליצת אחיות כיון שאין ראויות לו ליבום משום איסור אחות זקוקתו, כך גם חליצת צרות אין פוטרת אחיות, שגם הצרות אין ראויות ליבום משום צרת אחות זקוקה, אלא קאי למ"ד אין זיקה (אך הוא עצמו סובר יש זיקה), וכוונתו: 'אם התחיל באחיות לא יגמור בצרות', והיינו שאם שחלץ לאחת האחיות, אכן צרתה נפטרה, אך האחות השניה וצרתה יצטרכו שניהם חליצה, שהאחות אסורה עליו משום אחות חלוצתו, וצרתה משום צרת קרובת חלוצתו. 'התחיל בצרות יגמור אף באחיות', והיינו שאם חלץ תחילה לצרת אחת מהן ופטר גם את האחות, יכול אחר כך לחלוץ לאחות או לצרתה ולפטור שניהם, ששניהם מותרות לו, שמותר אדם בקרובת צרת חלוצתו. ב. יש זיקה, ולכן חליצה לאחיות אינה פוטרת הצרות, שגרועה היא כיון שאסורות עליו משום אחות זקוקתו, אבל אם חלץ לצרות אף שגם הם אסורות עליו משום צרת אחות זקוקתו אין כח בזיקה לעשות צרה כערווה ממש, וחליצת האחיות משובחת מחליצתן ופוטרת גם אותן.

למסקנת הש"ס למ"ד יש זיקה לא מהני חליצת הצרות לפטור האחיות, ואם חלץ לצרה הראשונה יכולה לחלוץ אחר כך אפילו אחות השניה משום שמותר בקרובת צרת חלוצתו, ולרב אשי מהני שלא אלימא זיקה לעשות צרת ערוה כערווה ולא גזרו חכמים אלא באחות זקוקתו ולא בצרתה.

שתי יבמות מאח אחד ונתן גט לאחת, שוב אין חליצתה הוגנת כל כך שקלישה זיקתה, ואם חלץ לה לא נפטרה צרה, חלץ לצרה נפטרה בעל הגט.

עשה מאמר באחת מנשי אחיו המת, ואחר כך חלץ לה לא נפטרה צרה, שחליצה זו אינה פוטרת לגמרי שעדיין צריכה גט למאמרו.

בית שמאי מתירים צרות לאחים ובית הלל אוסרים, ורבי יוחנן בן נורי רצה לתקן שיהיו חולצות ולא מתייבמות, ולא הספיקו לגמור הדבר עד שנטרפה השעה, מכל מקום לאחר כך חזרו ותקנו כן.

דף כ"ז – ע"ב

שתי יבמות שנפלו לפני יבם, ועשה מאמר באחת ונתן גט לשניה – יכול לחלוץ לאיזה מהם שירצה ופוטר צרתה, שאין חליצתה של אחת עדיפה מהשניה, שלבעלת הגט יש מעלה שהתחיל להתירה לשוק, ולבעלת המאמר יש מעלה שקרובה לביאה יותר מבעלת הגט וזיקתה עדיפה.

שתי אחיות שנפלו לפני יבם אחד משני אחיו, חלץ להן – הותרו לשוק, לא חלץ ומתה אחת מהם – לרב הונא בשם רב מותר בשניה, לרבי יוחנן – מתה זו שנפלה שניה מותר בראשונה, שהיא יבמה שהותרה ונאסרה וחזרה והותרה שתחזור להתירה הראשון, אבל מתה הראשונה אסור בשניה – שכל יבמה שאין אני קורא בה בשעת נפילה 'יבמה יבא עליה' הרי היא כאשת אח שיש לה בנים. ורב סובר כלל זה רק כשאחת מהן אסורה עליו מדאורייתא, כגון שהאח החי היה נשוי לאחות היבמה ואח"כ מתה אשתו, אבל שתי יבמות שהם אחיות אין אסורות עליו אלא מדרבנן משום אחות זקוקתו.

מתניתין דקתני ארבעה אחים שנים מהם נשואים שתי אחיות ומתו הנשואים האחיות הרי אלו חולצות ולא מתייבמות, אמר רבי יוחנן שקשה ואינה משנה, שהרי אחד מן האחים יכול לחלוץ ליבמה שנפלה שניה, ואח"כ מותר אחיו לייבם לזאת שנפלה ראשונה, שהרי היא יבמה שהותרה ונאסרה וחזרה והותרה שתחזור להתירה הראשון.

***************

יום שני ג' ניסן תשפ"ב

מסכת יבמות דף כ"ח

דף כ"ח – ע"א

תנן במתניתין: ארבעה אחים, שנים מהם נשואים שתי אחיות, ומתו הנשואים האחיות, הרי אלו חולצות ולא מתייבמות

• אם היתה אחת מהם אסורה על האחד איסור ערווה– אסור בה ומותר באחותה, והשני אסור בשתיהם, ודווקא אם נפלה היבמה שאינה ערווה קודם, אבל אם נפלה הערווה קודם – יכול האח שהיא ערווה לו לייבם אחותה, ואח"כ יכול האח השני ליבם השניה – שהיא יבמה שהותרה ונאסרה וחזרה והותרה חזרה להיתרה הראשון.
• קדמו וכנסו –לרבי אליעזר: לבית שמאי יקיימו, לבית הלל יוציאו. לאבא שאול: להיפך. לרבי שמעון: לכו"ע יקיימו.
• מה שהוצרך התנא לשנות שאם אחת מהאחיות אסורה על אחד מהאחים איסור ערווה שמותר לו לייבם השניה,הגם שכבר כתוב כך בנפלו שתי אחיות לפני יבם אחד, משום דס"ד בנפלו לפני שני אחים נגזור שמא ייבם אח השני ופגע באחות זקוקתו. והוצרך גם לשנות מתניתין שנפלו לפני אח אחד – דס"ד שדווקא בנפלו לפני שני אחים שאח אחד אסור ויש היכר באיסור באחות זקוקתו מותר לייבם, אבל בנפלו לפני אחד נגזור שמא יבא לייבם אחת משתי אחיות כששתיהם מותרות לו.

דף כ"ח – ע"ב

מה שהוצרך התנא לשנות הדין שאם אחת אסורה עליו איסור מצוה או קדושה שתיהם חולצות ולא מתייבמות, הגם שכבר כתוב כן לעיל בכל יבמה, דס"ד שבשתי אחיות תתייבם האחות שאין עליה איסור שכדי שתתקיים מצות יבום לא העמידו איסור זיקה שהיא מדבריהם.

מה שהוצרך התנא לשנות הדין שאם היתה אחת אסורה על האחד איסור ערווה ואחותה אסורה על השני, האסורה לזה מותרת לזה, דס"ד שדווקא ברישא שאסורים לאח השני ויש היכר לאיסור אחות זקוקתו יכול השני לייבם. ואם השמיעו רק כשמותר לשני האחים – ס"ד כיון שלכל אחד מותרת רק אחת מהם ניכר האיסור של אחות זקוקה, מה שאין כן באח אחד נגזור שלא יבוא להתיר אחות זקוקה.

מה שכתוב בסיפא דמתניתין 'וזו היא שאמרו אחותה כשהיא יבמתה או חולצת או מתייבמת' – בא למעט שכשכל אחת אסורה על אחד מהאחים איסור מצוה ג"כ אסורים לייבם השניה משום אחות זקוקה, הגם שכבר כתוב כן ברישא שכשאחת אסורה על האחד איסור קדושה ומצוה אף על פי כן חולצות ולא מתייבמות, דס"ד שגוזרים משום אח השני שלא יבא לייבם אחות זקוקתו, אבל כשכל אחד מותר בשניה לא העמידו איסור זיקה מדבריהם בכה"ג, קמ"ל.

תני רבי חייא שכל ט"ו העריות אפשר להם להיות שתי אחיות נופלות לפני שני אחים וכל אחת אסורה רק על אחד מהאחים באותו איסור ערוה שאסורה אחותה לשני / רב יהודה שנה זאת רק מחמותו ואילך, שבאיסור בתו לא שייך שיהיו שתי אחיות שכל אחת בתו של אחד מהאחים אלא בבת מאנוסתו, ובנשואים קא מיירי ולא באונסים / אביי שנה גם בבתו, שמיירי גם באונסים, אבל לא שנה זאת באשת אחיו שלא היה בעולמו, שלא משכחת לה אלא לפי רבי שמעון המתיר גם בייבם ולבסוף נולד, ובפלוגתא לא מיירי.

משנה . שלשה אחים, שנים מהם נשואים שתי אחיות, או אשה ובתה, או אשה ובת בתה, או אשה ובת בנה – אינם מתייבמות, שפוגע בקרובת זקוקתו, אך צריכות חליצה שקרובת זקוקתו אסורה רק מדרבנן, ולרבי שמעון פטורות מחליצה, שנאמר 'ואשה אל אחותה לא תקח לצרור' – בשעה שנעשו צרות זו לזו לא יהא לך ליקוחין אפילו באחת מהם / היתה אחת מהם אסורה עליו איסור ערוה – אסור לייבם אך מותר לייבם אחותה, ואפילו לרבי שמעון שסובר שקרובת זקוקתו אסורה עליו מדאורייתא משום אשת אחיו, לא גוזרים משום קרובת זקוקתו שאין אחת אסורה עליו / היתה אחת אסורה עליו איסור קדושה או מצוה – חולצות ולא מתייבמות, ואפילו לר"ש שפטורות מחליצה מדאורייתא – גזירה אטו איסור מצוה כשאינן קרובות זו לזו, שלא יאמרו שאיסור מצוה פוטר מיבום, וגם אחות המותרת צריכה חליצה מחמת אחותה, אך באיסור ערוה לא גזרו לשיטתו שתצטרך חליצה אטו אחותה, משום שבערווה ידוע ומפורסם שמותרת לשוק מחמת ערווה.

***************