לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

בס"ד

יום ראשון ד' תמוז תשע"ח

מסכת זבחים דף ס"ה

דף ס"ה ע"א 

המתנדב עוף מביא אפילו פרידה אחת – ואין צריך שני פרידין, שנאמר 'והקריבו'.

מליקה בכהן ולא בזר – ואין למדים בק"ו מבן צאן שקבע לו צפון ולא קבע לו כהן, שנאמר 'אל הכהן'. מליקה בעצמו של כהן ולא בסכין – ואין למדים בק"ו משחיטה שלא קבע לה כהן וקבע לה כלי, שנאמר 'כהן ומלק', וכי תעלה על דעתך שזר קרב למזבח, אלא ללמד שתהא מליקה בעצמו של כהן.

מליקת עולת העוף למעלה מחוט הסיקרא – שנאמר 'ומלק והקטיר', מליקה תהא כהקטרה בראש המזבח. ומולק ממול העורף ולא מן הצוואר, שנאמר כאן 'ומלק' ונאמר בחטאת העוף 'ומלק', מה להלן ממול עורף אף כאן. ומבדיל בשני סימנים, שנאמר 'ומלק והקטיר', מה הקטרה הראש לעצמו והגוף לעצמו, שנאמר 'והקטיר אותו' להקטרת הגוף, 'והקטיר המזבחה' להקטרת הראש, כך מליקה הראש לעצמו וגוף לעצמו. ונמצה דמו כולו אל קיר המזבח, ולא על קיר הכבש או של היכל, ועל קיר העליון ולא התחתון, שנאמר 'ומלק והקטיר ונמצה דמו', וכי לאחר שהקטיר חוזר וממצה, אלא מה הקטרה בראש המזבח אף מיצוי. הא כיצד, עולה בכבש ופונה לסובב, ובא לו לקרן דרומית מזרחית, מולק את ראשה ממול ערפה ומבדיל וממצה מדמה על קיר המזבח.

עשאה למטה מרגליו – לת"ק אפילו אמה כשירה, שהרוצה לעשות מערכה על גבי סובב ולהקטיר, עושה, נמצא מיצוי שתחת הסובב סמוך למקום הקטרה. ולרבי נחמיה ורבי אליעזר בן יעקב אין נעשית אלא בראש המזבח, שאין עושה מערכה על הסובב.

'והסיר את מראתו' – זו זפק. 'בנוצתה' – לת"ק מלמד שיטול את הנוצה עמה, ולא יקדיר בסכין ויטול את הזפק לבדו. לאבא יוסי בן חנן מלמד שנוטל קורקבנה עמה. ולתנא דבי רבי ישמעאל שקודרה בסכין כמין ארובה, כדי שיטול בנוצה כנגד הזפק ולא יותר.

דף ס"ה ע"ב 

'ושסע' אין שיסוע אלא ביד – וכן הוא אומר 'וישסעהו כשסע הגדי'.

לדברי התנא במשנתינו אם הבדיל בחטאת העוף פסולה, ולרבי אלעזר בר"ש כשירה. ונתבארו כמה דרכים במה נחלקו:

א. לרב חסדא: לתנא במשנה מיצוי לאחר הזאה בחטאת העוף מעכב, וכיון שבעל כרחו ממצה, אם יבדיל נמצא עושה כל מעשה עולה בחטאת ופסולה. ולר"א בר"ש אינו מעכב, ולפיכך אם רצה מבדיל, ולא ימצה לאחר הבדלה, ונמצא שלא עשה מעשה עולה, וההבדלה חיתוך בשר בעלמא היא.

ב. לרבא: לתנא קמא אם שהה שיעור שהייה בין סימן לסימן, לא פסל, ולפיכך חטאת שהבדיל בה אע"פ שאי אפשר בלא שהיה בין סימן לסימן שחותך רוב בשר, כיון שבעולה לא פסלה השהיה, נמצא עשה מעשה עולה בחטאת ופסולה. ולר"א ב"ר שמעון שהייה בסימן שני בעולת העוף פסלה, ולפיכך חטאת שהבדיל בה, כיון שאי אפשר לה בלא שהייה בין סימן לסימן, אין כאן מעשה עולה.

ג. לאביי: הכל מודים ששהייה בעולה בין סימן לסימן פסלה, ולתנא קמא חיתוך רוב בשר בחטאת לא מעכב, ואם מבדיל בלא שהיה יש כאן מעשה עולה, ולר"א ברבי שמעון רוב בשר בחטאת מעכב, וחתיכתו אחר סימן ראשון הוא, וכיון שאי אפשר בלא שהייה בינתיים אין כאן מעשה עולה.

ד. רבי שמעון בן אליקים משום רבי אלעזר בן פדת משום ר"א בן שמוע אמרו בשם ר"א בר' שמעון: שמה שנאמר בחטאת העוף 'לא יבדיל', בא לומר שאין צריך להבדיל, שכבר נאמר בעולת העוף 'והקריבו' לחלק בין חטאת לעולת העוף, ולמה נאמר שוב 'לא יבדיל', לומר שאין צריך להבדיל, אבל אם הבדיל, אין כאן שינוי וכשר.

כיצד מולקין חטאת העוף – חותך שדרה ומפרקת בלא רוב בשר, עד שמגיע לוושט או לקנה, הגיע לוושט או לקנה חותך סימן אחד או רובו ורוב בשר עמו, ובעולה שנים או רוב שנים.

מיצה דם הגוף ולא דם הראש כשירה – שנאמר 'עולה'. אבל מיצה דם הראש ולא דם הגוף פסולה, שנאמר 'הוא'. ומסתבר לדרוש כן ולא להיפך, שרוב דמים מצויים בגוף.

הדרן עלך קדשי קדשים

*************

יום שני ה' תמוז תשע"ח

מסכת זבחים דף ס"ו

פרק שביעי – חטאת העוף

דף ס"ו 

חטאת העוף שעשאה למטה כמעשה חטאת לשם חטאת – כשירה.

עשה את החטאת כמעשה חטאת לשם עולה – פסולה. וכן אם עשאה כמעשה עולה, כגון שהבדיל בשני סימנים. ולר"א ב"ר שמעון שמבדילין בחטאת העוף כגון ששינה בהזאה, שלא היזה אלא מיצה, בין אם עשאה לשם חטאת ובין לשם עולה, פסולה.

עשה את החטאת למעלה – שהיזה את דמה למעלה, כמעשה כולן, פסולה. אבל אם מלקה למעלה כשירה, שמליקה כשירה בכל מקום במזבח.

עולת העוף שעשאה למעלה כמעשה עולה לשם עולה – כשירה. עשאה כמעשה עולה לשם חטאת, כשירה, ולא עלתה לבעליה.

עשאה כמעשה חטאת לשם עולה, או שעשאה כמעשה חטאת – כגון ששינה במיצוי, בין לשם עולה ובין לשם חטאת פסולה. עשאה למטה כמעשה כולן, פסולה.

וכולן, אע"פ שנפסלו, מליקתן מטהרתן מידי נבלה, ואין מטמאין בבית הבליעה כנבלת עוף טהור. ומועלים בהם, הואיל ונפסלו ואין בהן שעת היתר לכהנים לא יצאו מידי מעילה, חוץ מחטאת העוף שעשאה למטה כמעשה חטאת לשם חטאת, שהיא כשירה ויש לה שעת היתר לכהנים, ושוב אין מועלים בה.

עולת העוף שעשאה למטה כמעשה חטאת לשם חטאת – אם שינה במיצוי, לדברי הכל מועלים בה. ואם שינה במליקתה, שלא הבדיל בשני סימנים, לרבי אליעזר מועלים בה, שהרי עולה היא ומי הוציאה ממעילתה. ולרבי יהושע אין מועלים בה, שמכיון ששינה שמה ומעשיה ומקומה לשם חטאת, נעשית חטאת.

*************