לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

בס"ד

יום ראשון י"ג סיון תשע"ח

מסכת זבחים דף מ"ד

דף מ"ד ע"א 

יכול לא יהא חייב משום פיגול אלא על שלמים, תלמוד לומר לענין טומאה וינזרו 'מקדשי' – לימד על כיוצא בשלמים שנאכל לשני ימים ולילה כגון בכור, ואע"פ ששלמים טעונים סמיכה ונסכים ותנופת חזה ושוק, 'האכל יאכל' שני כללים סמוכים זה לזה, והטל פרט ביניהם ודונם בכלל ופרט. וכן הנאכל ליום ולילה חייבים עליו שנאמר 'מבשר', כל ששיריו נאכלים. וכן עולה שאין שיריה נאכלים, שנאמר 'זבח'. וכן עופות ומנחות ולוג שמן של מצורע, שנאמר 'אשר הם מקדישים לי'. ולמדים נותר 'חילול חילול' מטומאה, ופיגול ב'עון עון' מנותר. ומאחר שסופו לרבות הכל למה נאמר שלמים, מה שלמים שיש להם מתירין לאדם או למזבח. ולר"ש מה שלמים שיש בו על מזבח החיצון, יצאו פרים ושעירים הנשרפים.

לוג שמן של מצורע – כשבא עם האשם, לרבי מאיר חייבים עליו משום פיגול, שדם האשם מתירו לבהונות. ולחכמים אין חייבים, שהרי אדם מביא אשמו עכשיו ולוג מיכן ועד עשרה ימים. ואם בא בפני עצמו – גם לרבי מאיר אין חייבים עליו.

נסכי בהמה – לרבי מאיר חייבים עליהן משום פיגול כשבאים עם הזבח, שדם הזבח מתירן ליקרב. ולחכמים מאחר שיכול להביא את זבחיו היום ונסכין מיכן עד עשרה ימים, אין חייב עליהם משום פיגול.

לוג שמן של מצורע – לחכמים מועלין בו עד שיזרוק דם  האשם, נזרק הדם, לא נהנין ממנו מדרבנן עד שיתן מתנותיו, ולא מועלין. ולרבי מועלין עד שיתן ממנו מתן שבע לגבוה. ושוין שאסור באכילה מדרבנן עד שיתן מתן שבע ומתן בהונות. וכל זה בבא עם האשם, אבל לוג הבא בפני עצמו, לדברי הכל מתנותיו מתירים אותו.

בברייתא אמרו שלוג שמן של מצורע חייבים עליו משום פיגול ומנחת נסכים לא – א) רב יוסף רצה להעמידו כרבי שמתנותיו מתירים אותו והם מפגלים אותו. ונדחו דבריו. ב) לרבי ירמיה רבי מאיר היא, ומוחקים מן הברייתא מנחת נסכים. ג) לאביי אמרו לוג הבא עם האשם והוא הדין לנסכים הבאים עם הזבח, ואמרו שנסכים הבאים בפני עצמן אין חייבים עליהם, והוא הדין ללוג הבא בפני עצמו.

דף מ"ד ע"ב 

'זה יהיה לך מקדש הקדשים מן האש כל קרבנם לכל מנחתם ולכל חטאתם ולכל אשמם אשר ישיבו לי קדש קדשים לך הוא ולבניך'. 'כל קרבנם' – לרבות לוג שמן של מצורע, אע"פ שנאמר 'מן האש' וזה אינו מותר מן האש. 'לכל מנחתם' – לרבות מנחת עומר ומנחת קנאות, אע"פ שנאמר 'ואכלו אותם אשר כפר בהם', והעומר בא להתיר ומנחת קנאות לברר עון. 'ולכל חטאתם' – לרבות חטאת העוף, ואין אומרים נבילה היא. 'לכל אשמם' – לרבות אשם נזיר כאשם מצורע, אע"פ שלא באה אלא להכשיר. 'אשר ישיבו' – זה גזל הגר, 'לך הוא' – שלך יהיה אפילו לקדש בו את האשה.

לרבי אלעזר משום רבי יוסי הגלילי פיגל בדבר הנעשה בחוץ פיגל, בדבר הנעשה בפנים לא פיגל – כיצד עמד בחוץ ואמר הריני שוחט להזות מדמו למחר, לא פיגל, שמחשבה בחוץ בדבר הנעשה בפנים. עמד בפנים ואמר הריני מזה על מנת להקטיר אימורים ולשפוך שירים למחר לא פיגל, שמחשבה בפנים בדבר הנעשה בחוץ. אבל עמד בחוץ ואמר הריני שוחט לשפוך שירים למחר או להקטיר אימורים למחר, פיגל, שמחשבה בחוץ בדבר הנעשה בחוץ. שנאמר 'כאשר יורם משור זבח השלמים', מה שור זבח השלמים עד שיהו מעשיו ומחשבותיו על מזבח החיצון, כך גם פר כהן משיח. ופסק רב נחמן בשם רבה בר אבוה הלכה כמותו. ותמה רבא עליו כי הלכתא למשיח הוא. ואע"פ שבכל שחיטת קדשים דרוש וקבל שכר, לא היה צריך לפסוק הלכה.

*************