לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

בס"ד

יום רביעי א' חשון תשע"ט

מסכת מנחות דף ס"א

דף ס"א ע"א 

'והרים הכהן מן המנחה' – יכול בכלי, ת"ל במקום אחר 'והרים ממנו בקומצו', מה הרמה האמור להלן בקומצו, אף הרמה האמור כאן בקומצו.

אלו טעונות תנופה ולא הגשה: לוג שמן של מצורע ואשמו, ביכורים לרבי אליעזר בן יעקב, אימורי שלמי יחיד, וחזה ושוק שלהן, אחד שלמי אנשים ואחד שלמי נשים, והתנופה עצמה בישראל ולא באחרים. שתי הלחם ושני כבשי עצרת. כיצד עושה, נותן שתי הלחם על שני כבשים, ומניח שתי ידיו למטה, מוליך ומביא מעלה ומוריד, שנאמר 'אשר הונף ואשר הורם'.

תנופה היתה במזרח, והגשה במערב.

מנחת העומר ומנחת קנאות – טעונות הגשה ותנופה. והתנופה קודמת להגשה.

לחם הפנים ומנחת נסכים – אין טעונות לא הגשה ולא תנופה.

שלשה מינים טעונים שלש מצוות, שתים בכל אחת ושלישית אין בהן – ואלו הן, זבחי שלמי יחיד, וזבחי שלמי ציבור, ואשם מצורע. זבחי שלמי יחיד טעונים סמיכה חיים ותנופה שחוטים, ואין בהן תנופה חיים. זבחי שלמי ציבור טעונים תנופה חיים ושחוטים, ואין בהם סמיכה. אשם מצורע טעון סמיכה ותנופה חי, ואין בו תנופה שחוט.

אשם מצורע ולוגו טעונים תנופה כאחד – שנאמר 'והקריב אותו לאשם ואת לוג השמן והניף אותם תנופה'. הניף זה בעצמו וזה בעצמו יצא – שנאמר 'והקריב אותו לאשם והניף'. יכול יניף שניהם כאחד ויחזיר ויניף כל אחד בפני עצמו, ת"ל תנופה ולא תנופות. 'לפני ה" במזרח – ואע"פ שלענין הגשת מנחה אמרו 'לפני ה" במערב, היינו משום שמנחה נקראת חטאת, וצריכה יסוד, וקרן דרומית מזרחית לא היה לה יסוד.

ביכורים לרבי אליעזר בן יעקב טעונים תנופה – שנאמר 'ולקח הכהן הטנא מידך', ונאמר בשלמים 'ידיו תביאנה', מה כאן כהן אף להלן כהן, ומה להלן בעלים אף כאן בעלים, הא כיצד כהן מניח ידו תחת ידי בעלים ומניף. וכן לרבי יהודה טעונים תנופה, שנאמר 'והנחתו' זו תנופה ולא הנחה, שכבר נאמר 'והניחו'. והטעם ששנינו במשנתינו שלר"א בן יעקב טעונים תנופה ולא לרבי יהודה – לרבא הואיל ופתח בו הכתוב תחלה, ולרב נחמן בר יצחק משום שהוא חכם ביותר.

דף ס"א ע"ב 

אחד אנשים ואחד נשים קרבנם טעון תנופה – ותנופה עצמה בישראל, ולא בנשים, ולא בעובדי כוכבים. אע"פ שמצינו שחילק הכתוב בין קרבן ישראל לקרבן עובדי כוכבים ונשים בסמיכה, אינם חלוקים בתנופה, שהסמיכה בבעלים והתנופה בכהנים. ולא נאמר 'בני ישראל' בתנופה אלא ללמד שבני ישראל מניפין ולא העובדי כוכבים ולא הנשים.

*************

יום חמישי ב' חשון תשע"ט

מסכת מנחות דף ס"ב

דף ס"ב ע"א 

נאמר בתנופה 'בני ישראל' – אין לי אלא בני ישראל, גרים ועבדים משוחררים מנין, תלמוד לומר המקריב. ואין לפרשו על הכהן המקריב, שנאמר 'ידיו תביאנה', הרי בעלים אמור, הא כיצד? כהן מניח ידיו תחת ידי הבעלים ומניף. כיצד הוא עושה, מניח אימורין על פיסת היד וחזה ושוק עליהם, שנאמר 'שוק התרומה וחזה התנופה על אשי החלבים יביאו להניף תנופה', ומה שנאמר 'את החלב על החזה יביאנו', הוא משום שכך מביאו כהן מבית המטבחיים, ומניחו על יד המניף. ומה שנאמר 'וישימו את החלבים על החזות' שנותנו לכהן אחר שיקטירנו, וצריך שלשה כהנים משום 'ברוב עם הדרת מלך'.

בתנופת שתי הלחם ושתי הכבשים נאמר 'על לחם הביכורים', ומשמע שיניח כבשים על הלחם, ונאמר 'על שני כבשים' ומשמע שיניח לחם על גבי כבשים. ונחלקו תנאים בדבר: א. לת"ק יניח לחם למעלה, כמו שמצאנו במילואים שנאמר 'ומסל המצות אשר לפני ה' וגו' וישם על החלבים ועל שוק הימין'. ב. לרבי יוסי בן המשולם כבשים למעלה, ו'על שני כבשים' בא להוציא שבעה כבשים של עולה הבאים על הלחם בחובת היום שאין טעונים תנופה עם הלחם. ג. לחנינא בן חכינאי מניח שתי הלחם בין ירכותיהן של כבשים ומניף, ונמצא מקיים שני המקראות. ד. לרבי לפני מלך בשר ודם אין עושין כן, ק"ו לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה, אלא מניח זה בצד זה ומניף. ו'על' היינו בסמוך.

'ונתת על המערכת לבונה זכה' – פירש רבי 'על' בסמוך ולא על ממש, וכמו 'וסכות על הארון את הפרוכת'.

בתנופה מוליך ומביא מעלה ומוריד – מוליך ומביא למי שהרוחות שלו, מעלה ומוריד למי שהשמים והארץ שלו. וי"א שמוליך ומביא לעצור רוחות רעות, מעלה ומוריד לעצור טללים רעים. ומכאן ששירי מצוה מעכבים את הפורענות.

וכן בלולב מוליך ומביא – רב אחא בר יעקב היה מוליך ומביא ומראה בו ואומר 'גירא בעינא דשטנא'. ואין לעשות כן, משום שיבוא להתגרות בו.

זבחי שלמי צבור טעונים תנופה לאחר שחיטה, לרבי תנופתן כמות שהן, כלומר בשלימותן, ולחכמים בחזה ושוק. ונחלקו בטעם המחלוקת: א. י"א שלחכמים 'דון מינה ומינה', מה זבחי שלמי יחיד טעונים תנופה לאחר שחיטה אף זבחי שלמי צבור טעונים תנופה לאחר שחיטה, מה התם בחזה ושוק אף כאן. ולרבי 'דון מינה ואוקי באתרה', שם בחזה ושוק וכאן כמות שהן. ב. לרב פפא לדברי הכל 'דון מינה ומינה', ורבי דורש מה שם מניף חזה ושוק שהוא מתנה לכהן, כך גם כאן מניף מה שניתן לכהן והיינו בשלימותן. ג. לרבינא לדברי הכל 'דון מינה ואוקי באתרה', אלא שחכמים דורשים 'שלמיהם' האמור בשלמי יחיד, לרבות שלמי ציבור.

דף ס"ב ע"ב 

שלשה מינים טעונים שלש מצוות, שתים בכל אחת ושלישית אין בהן – ואלו הן: זבחי שלמי יחיד, וזבחי שלמי ציבור, ואשם מצורע. זבחי שלמי יחיד טעונים סמיכה חיים ותנופה שחוטים, ואין בהן תנופה חיים. זבחי שלמי ציבור טעונים תנופה חיים ושחוטים, ואין בהם סמיכה. אשם מצורע טעון סמיכה ותנופה חי, ואין בו תנופה שחוט.

זבחי שלמי יחיד אין טעונים תנופה חיים בקל וחומר מזבחי שלמי צבור – שנאמר בזבחי שלמי צבור 'אותם' למעט זבחי שלמי יחיד. ואין זבחי שלמי צבור טעונים סמיכה בקל וחומר מזבחי שלמי יחיד – שהלכה היא ששתי סמיכות ישנן בציבור, בפר העלם דבר של ציבור ובשעיר המשתלח, ולא יותר. ואין אשם מצורע טעון תנופה שחוט בקל וחומר מזבחי שלמי יחיד – שנאמר בזבחי שלמי יחיד 'אותו' למעט אשם מצורע.

חמשה שהביאו קרבן אחד – אחד מניף על ידי כולם. האשה, כהן מניף על ידה. וכן השולח קרבנותיו ממדינת הים, כהן מניף על ידו.

*************